פורים: בוחרים לנצח

רק עם מנהיגות שמבדילה בין הרע לבין הטוב נוכל לנצח

משה פייגלין , י"ג באדר תשס"ט

ח"כ משה פייגלין
ח"כ משה פייגלין
צילום: פלאש 90

פורים הוא חג של זיכרון. "זכור את אשר עשה לך עמלק... אשר קרך בדרך...". זה חג מאוד מורכב, מאוד מסובך, חג עם הרבה
לפני חודשים אחדים הייתה כאן מלחמה. בזמן המלחמה גם היו פריימריז בליכוד ובמהלכם נמנע ממני לכתוב. אך בכל מקום שיכולתי להתבטא באותה עת אמרתי שבמלחמת "עופרת יצוקה" אנו הולכים להפסיד
מאוד שכבות ותחפושות שבסופו של דבר מכסות על משהו מאד אמיתי. די אם נזכיר שרבותינו אמרו שיום הכיפורים נקרא כך משום שהוא רק כ-פורים, כלומר מתקרב לדרגתו של פורים, דומה במעט לדבר האמיתי שהוא הפורים הזה.

העניין המרכזי של הפורים זה המלחמה בעמלק וקבלת התורה מחדש - הפעם מתוך בחירה. המן היה 'אגגי', כלומר מזרעו של אגג מלך עמלק. הם ניסו להשמיד אותנו, ובסוף הכל יצא הפוך על הפוך ואנחנו ניצחנו.

לפני חודשים אחדים הייתה כאן מלחמה. בזמן המלחמה גם היו פריימריז בליכוד ובמהלכם נמנע ממני לכתוב. אך בכל מקום שיכולתי להתבטא באותה עת אמרתי שבמלחמת "עופרת יצוקה" אנו הולכים להפסיד. קשה היה לומר את הדברים משום שהרוח בעם ובצבא הייתה רוח אחרת, רוח של הקרבה ושל רצון להילחם ולנצח. גם המקצועיות שהפגין הצבא הייתה מצוינת – נראה היה שכל הכשלים של מלחמת ההתכנסות (לבנון השנייה) נלמדו, תוקנו, בראש הכוחות צועדים חיילים מלאי אמונה ומוטיבציה – ועכשיו אנחנו מנצחים בלי שום בעיה. אז מה הייתה הנקודה שגרמה לי לחזור ולהסביר שאנו מפסידים?

חז"ל מסבירים שהצורה שבה עמלק נלחם בנו היא באמצעות הטלת ספק. גם אלתרמן דיבר על כך ששום אויב לא יוכל לנו, עד שיצליח לגרום לנו לשכוח שהצדק עימנו. עמלק "קרך בדרך", כלומר קרר אותך, צינן את התלהבותך – הטיל בך ספק. שלחנו לעזה את הצבא הכי חזק, הכי מקצועי, עם החיילים הכי טובים – רק דבר אחד חסר לו, ועדיין חסר לו, ולכן אין הוא מסוגל לנצח בשום מלחמה. חסרה לצה"ל מנהיגות לאומית שיודעת מי כאן הטובים ומי כאן הרעים. בלי זה שום דבר כאן לא ברור – הטילו בנו ספק.

החמאס טוען שהארץ כולה שלו. הם אינם מוכנים להכיר במדינת ישראל. לא רק עזה שלו, גם אשקלון, יפו, עכו, חיפה – הכל שלו. ומולו מה טוענת ישראל? ישראל טוענת שיש לה זכות להגן על עצמה. זה אומר הארץ שלי, וזה אומר תנו לחיות בשקט. זה מבקש להשיב את ארצו הגזולה מתוך טענה מהותית של צדק, וזה טוען טענות עמלקיות, פוסט-מודרניות כאלה, טענות שלפיהן אבד הצדק,
החמאס טוען שהארץ כולה שלו. הם אינם מוכנים להכיר במדינת ישראל. לא רק עזה שלו, גם אשקלון, יפו, עכו, חיפה – הכל שלו. ומולו מה טוענת ישראל? ישראל טוענת שיש לה זכות להגן על עצמה. זה אומר הארץ שלי, וזה אומר תנו לחיות בשקט
הכל בספק, אין אמת אחת, הכל כזה כאילו. ובסוף שולחים את חיילי צה"ל להילחם – לא בשביל הזכות על הארץ אלא בשביל הזכות להתנתק ממנה בלי שהקטיושות ירדפו אחרינו.

אנחנו אולי חזקים יותר מכל בחינה צבאית, אבל האמת היא שהארס העמלקי, ארס הספק הפוסט-מודרני התפשט במחזור הדם שלנו. כתוצאה מכך לא נשמע לעולם את ההסברה הישראלית מדברת על זכותנו על הארץ. ולכן ברובד החשוב ביותר, ברובד הערכי, אויבנו גוברים עלינו.

את שאמרתי בזמן המלחמה, כבר אומרים היום ראשי המועצות בעוטף עזה. "חזרנו למצב שהיה לפני המלחמה", הם מסבירים. בואו נאמר את האמת: אם יצאת למלחמה, אם נכנסת וכבשת והרסת, ובסופו של דבר האויב חזר לאותו מצב וממשיך להטיל בך את פצצותיו – משמעות הדבר היא שהוא ניצח ואתה הפסדת.

יש משהו שאנו יכולים לקחת מן הפורים הזה, כדי ללמוד כיצד לנצח. "צומו עלי" אמרה אסתר לעם שקלט את גודל הסכנה. כלומר חזרו אל אלוהיכם, אל האמת שלכם, אל מי שאתם באמת, הסירו את הספקות – התחברו שוב אל הוודאות שלכם.

בסופו של דבר מה שקרה הוא שבפורים "הדר קיבלוה" – כלומר חזרו ישראל וקיבלו את התורה כמו במעמד הר סיני. אלא שהפעם הם עשו זאת שלא בכפייה. מתן תורה בסיני נכפה על היהודים בלי שום אפשרות בחירה. בפורים הם חזרו אל עצמם מתוך בחירה. כמו בימי הפורים ההם - כשנבחר לחזור אל עצמנו – ננצח.