למה כדאי להיפטר מהטלוויזיה

כדי לבנות בית בריא, צריכים להתפטר מהמכשיר ההוא

הסופר הרב יוסף אליהו , כ' באדר תשס"ט

יהדות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

מחיית-עמלק של אבי ואושרת לָרְזָה

הגב' שלומית שמש מבת-ים, פנתה אלינו בשאלה חינוכית:
בנה הגדול, לומד בגן התורני של מוסדות "אורות התורה" בבת-ים. כעת הודיעו לה, שהבן יוכל לעלות בשנה הבאה לגן-חובה במסגרת ייחודית זו, רק אם לא תהיה בביתם טלוויזיה. לדבריה, הטלוויזיה בביתם היא לא יותר מאשר קישוט. הילדים שלהם קטנים ואינם צופים בתוכנית כלשהי, והיא מיועדת רק עבור בעלה שמגיע מאוחר בערב ורוצה 'להתאוורר' מעט, או לראות כדורסל. האם מוצדק למנוע קידום רוחני מן הילדים, רק משום שהאב רואה טלוויזיה שעתיים בשבוע?! אדרבה: אם הילדים יתחברו לילדים תורניים, ימשיך הבית בִּמגמת העליה הרוחנית שהוא מצוי בה מאז הקמתו.

– ובכן: ארשה לעצמי לפתוח ולומר, שמתוך הכרות אישית עם השואלים, אני מאמין שכל מִלה בהצגת השאלה היא אמת לאמיתה. שלומית ושחר בעלה, שייכים לַמיטב שבתנועת התשובה המכה גלים בישראל, ומהווים מופת ודגם לחיקוי לזוגות אחרים. מִזוג שניתן היה להגדירו כחילוני-מסורתי בחתונתם, עשו השנים שינויים עצומים בחייהם, לא מעט בזכות פעילותם הענפה של הרב דוד-חי הכהן ורעייתו, שהגיעו לפני 30 שנה לשממה רוחנית, ובעשר אצבעות בנו מערך חינוכי המשרת מאות בתים, למִן הגן ועד המערכת התיכונית.

שלומית הולכת כיום עם כיסוי-ראש 'גלאט', ללא כל הִתחכמות. התהליך שעברה עד למצב זה, יכול לסייע לנשים המתקשות בעניין זה, וכן בנושאים דומים:

לפני 4 שנים, שאלה אותי שלומית: במה אפשר להתחזק עוד מבחינה רוחנית? התעניינתי: ומה עם כיסוי ראש? - "זה קשה מדי. אם אבוא לעבודה עם כיסוי יחשבו שקרה לי משהו...". נזכרתי במה שסיפר ר' אורי זוהר, על התהליך הקשה שעבר עד שהעז להיראות כשכיפה לראשו, ואמרתי: "בקידוש בשבת, אַת שמה כיסוי, נכון? אז אולי תשאירי אותו עד סוף הארוחה?". "אין שום בעיה" אמרה שלומית, בַּפשטות חסרת הסיבוכים שלה. לא ידעתי שכעבור זמן קצר החליטה שלומית, שבמשך כל השבת היא הולכת עם כיסוי; הרי בשבת החברות מן העבודה לא רואות אותה - אז למה לא?...

לפני שנתיים מתקשרת שלומית ושואלת, מה דינו של ראש-השנה? האם הוא כמו שבת? אז נודע לי ששלומית לקחה את העצה הקטנה, והפכה אותה לחוק בל יעבור. עד כדי כך, שבשבת-חתן משפחתית היא הופיעה "בלי להתבלבל" עם כיסוי מלא, ולכל מי שהרים גבָּה אמרה בשיא הפשטות, שבשבת היא הולכת עם כיסוי.

באותה שבת, קרה דבר נוסף, חשוב מאוד: קרובות חילוניות ניגשו ואמרו לה בכל הכֵּנות, שהיא פשוט מקסימה עם הכיסוי... "הרבה יותר יפה לך מהשיער הפזור"; "אַת נראית אִמאל'ה כזו, ולא סתם בחורה".

לפני כחצי שנה, כשהתייעצנו כיצד לקרוא לַבת שנולדה לה במזל-טוב - נפעמתי לשמוע ממנה, שמכאן ואילך היא הולכת עם כיסוי-ראש גם ביום חול: "מה פירוש?", תמהה על תמיהתי, "אחרי כל לידה אני 'לוקחת על עצמי' משהו חדש". אני זוכר שהשפלתי מבט, ותהיתי לעצמי: איזו מצווה חדשה היה גבר 'לוקח על עצמו', אחרי ניתוח-קיסרי שלישי רצוף...?

***

כל ההקדמה הזו - שלומית היקרה מאוד בעיני ה' - נועדה להסביר, שדין הטלוויזיה – כדין הכיסוי-ראש! ממש אותו דבר. זוכרת שהיית בְּמתח בלילה שלפני חזרתך לעבודה, מה תֹאמרנה החברות על הכיסוי? וכיום אַת נזכרת בכך בחיוך... כך בדיוק יהיה עם הטלוויזיה. קשה להסביר במסגרת מצומצמת זו, כיצד המכשיר הזה יהרוס - אט-אט, אבל בטוח - את האווירה המיוחדת שבנית בביתך בעמל רב. יש לשמוע הרצאות רבות, כדי להבין מה כוחו של המכשיר ה"תמים". קחי רק דוגמה ממדינה קטנה במזרח-התיכון, שתושביה מופצצים באופן שִׁגרתי מזה שנים, וכשסוף סוף העזה לצאת ולהגן על חייהם - גרם סרט קצר (ושקרי!) של אב ערבי מעזה שמירר בבכי על בנותיו שנהרגו, להפסקת הפעולה! מי היה מאמין...

ויסלחו נאורֵי האינטרנט - אבל אשתמש במינוחים מיושנים: היצר-הרע הוא מאוד מתוחכם. כשהוא רואה שאתה מצוי בעליה רוחנית - הוא מניח לך; מנמיך ראש, ורק דואג שתהיה אִתו בקשר כלשהו, אפילו קלוש מאוד. זה מספיק! כי ברגע שתהיה בירידה (והרי אין חיים עם עליה מתמדת) הוא יגיח במלוא עוזו דרך הנתיב שהותרתָּ לו. רְאי נא בִּמחיית עמלק שבמגילת אסתר:

אסתר ביקשה מאחשוֵרוש, שרק "יכָּתב להשיב את הספרים...אשר כתב לאבד את היהודים". אבל מה חוקק המלך 'הנדיב': "אשר נתן המלך ליהודים להיקהל ולעמוד על נפשם... ושללם לבוז" (אסתר ח, יא). מי ביקש את שלל העמלקים?! - זוהי דרכה של הטומאה: היהודים מצויים בעליה? לא נורא, נמתין; בינתיים, "נשמור על קשר" באמצעות הכסף שיקחו מאִתנו. לכן הדגישה המגילה שלוש פעמים: "ובַביזה לא שלחו את ידם" (שם ט, י; טו; טז). מרדכי ואסתר הם בני שבט בנימין, ויודעים יפה כיצד נכשל זְקנם שאול הצדיק: ה' ציווה להשמיד את עמלק ולא לקחת שלל; אבל שאול נכנע לרצון העם שחמל על הצאן - ואיבד את עולמו. גם אברהם נזהר בדבר, ולכן לא לקח מאומה ממלך סדום - מלך הקמצנים, שהיה פתאום נדיב והציע לו "...והרכוש קח לך".
שאלי נא את עצמך לרגע: לשם מה ממשיך המכשיר להתנוסס במרכז הסלון, כשהוא דלוק רק שעתיים בשבוע...?

לפני חודש שמעתי מנהג-מונית ירושלמי, ר' אבי לָרְזָה, כיצד נפטרו הוא ואשתו ממה שמכוּנה כיום "הסרטן המשפחתי":

"...הרגשנו שהמכשיר כבר לא מתאים לנו - אבל היה קשה להתנתק. לפעמים הייתי נסחף עם סרטים מטופשים כל הלילה... הייתי מביט בשעון: 5:00 בבוקר! אני גבאי בית-כנסת... הייתי קם והולך לפתוח את בית-הכנסת - ואחר כך נוהג בַּמונית בלי לישון כל הלילה! הייתי ממש "שבוי" של המכשיר הזה. היום - אני לא מסוגל להבין איך חייתי אז...
יום אחד אני חוזר הביתה - ורואה את המכשיר הפוך על השטיח בסלון... אשתי אומרת: "אַל תשאל איזה נס היה! שני הקטנים התנדנדו על הכוננית של הטלוויזיה, ופתאום המכשיר נפל מעל הראש שלהם!". זה באמת היה נס. מזל שהם היו נמוכים, והמכשיר הכבד הזה חלף מעליהם. הסתכלתי עליו, שוכב על הרצפה (מה פתאום נשבר... כבודו לא יודע שלַּשטן יש 7 נשמות?) והתחלתי לחשוב ביני לבין עצמי: "זה לא סתם מקרה, שהוא סיכן את החיים של הילדים שלי. יש לי כאן איתות...".

פתאום - דפיקות בדלת. מי נכנס? הצַּלם שצילם בבר-מצווה של הבן, הביא את האלבומים והסרט. אני הייתי באותו רגע בעולם אחר, עם המחשבות שלי... ואז, כנראה בזכות אבותי שהיו מִצדיקי בבל, אמרתי לַצלם:

"תשמע, חֶזי: רוצה נעשה עִסקה? אני נותן לך את הטלוויזיה הזאת שעל הרצפה, וגם את הקטנה שבחדר שלי, עם הווידאו, תמורת העבודה שלך – מתאים לך?".

ההוא לא הוציא הגה: הלך לַחדר, העמיס את הווידאו על הטלוויזיה הקטנה, יצא אִתם, ושם ברכב שלו. אחר כך חזר מהר, הרים את הגדולה מהרצפה, אמר שלום - ונעלם. הוא פחד שאני אתחרט... עד היום הוא רואה אותי ברחוב, ומחייך; חושב כנראה שהשתגעתי; אבל אני צוחק צחוק יותר גדול... אתה יודע מה אנחנו מרגישים כיום? שאחרי שהמכשיר הזה נעלם - התחלנו לחיות. איזה שקט, איזו שלווה. אתה עושה מה שאתה רוצה, ולא מה שמישהו מכתיב לך. נכון, בהתחלה היו קצת קשיים; הילדים היו רואים שעות, ורצו לראות את הסדרות שהיו 'באמצע'. אבל שתהיה בריאה אשתי, אוֹשְׁרָת, הכל בזכותה! היא היתה 'חזקה' בעניין הזה - למרות שכל העול נפל עליה - ועם הרבה חכמה, היא התנהלה עם הילדים כך שלאט לאט, גם הם עברו לחיים מסוג חדש. בזכות זה היה קל להם אחר כך, לעבור מבית-ספר של ממ"ד לבית-ספר תורני יותר. זה שהגדולים שלי עוסקים היום בחינוך ואנו ממש גאים בהם - אני זוקף קודם כל להוצאת הטלוויזיה מהבית".

***

אז אם שמעת בינתיים רעש מן הסלון – מהרי נא לראות מה נפל על הרצפה.

-----------------------------------------------------------------------------------
צפו בשיעורו השבועי של הסופר הרב יוסף אליהו
שידוכים וזיווגים, רעיונות, סיפורי-חיים, והמתחדש בתחום ההכרויות בארץ
בכל יום שני ב 9:00 בערב ב"
ערוץ מאיר" של "מכון מאיר"