ההתקהלות כהכנה להשראת השכינה

צריך לרתום את האחדות וההתקהלות לחיבור לקב"ה

בעז מלט , כ"ב באדר תשס"ט

בעז מלט
בעז מלט
ערוץ 7

שבת ויקהל/פקודי ושבת החודש התשס"ט

מעניין למה השתמשה התורה בלשון ויקהל, למה כל כך חשוב למשה לקבץ את כל ישראל לשמוע את מצות המשכן? או אולי נשאל הפוך מה המיוחד במשכן שיכול היה לקבץ את כל ישראל לאחדות?
את ההקהל אנו מוצאים בתנ"ך הן לטוב והן למוטב:

לטוב -- במעמד הר סיני (דברים ד,י) בהתרמת העם למשכן (שמות לה, א), וכן בחנוכת המשכן (ויקרא ח',ג)  בחנוכת משכן שילה (יהושע יח',א) ובהכנסת ארון הברית לבית המקדש בידי שלמה המלך (מלכים א,ח). בכל המצבים האלו אנו רואים קשר ברור, ה' בא להשרות שכינתו בתוכנו, וההכנה שלנו לכך היא התקהלות, התאחדות, כאיש אחד בלב אחד. גם בפורים מצאנו לשון זו "ויקהלו היהודים אשר בשושן..."(אסתר ט,ט"ו), וגם לזה משמעות מיוחדת, שהרי חז"ל מציינים לנו שהיהודים בשושן התעוררו לקבל את התורה ברצון, היתה אז שעת רצון וחיבה מיוחדת בין ישראל לבין אבינו שבשמים, הם זכו לבוא אל המלך. ומאז בכל חג פורים אנו זוכים ב"ה לבוא אל המלך.


כדי לזכות להשראת שכינה, צריך הכנה מיוחדת. השכינה היא לא מסדרי העולם הזה הטבעי. מתגלית בה מידת חסד אלוקית שלא לפי גודל הכלים שלנו, לא מזכותנו אנו, ה' שורה בתוכנו
להבדיל השתמשה התורה בלשון זו גם בחטאי דור המדבר, בחטא העגל וחטא קורח ועדתו ללמדנו שגם יצר הרע יכול להקהיל קהל לזמן מה.

המעניין שיש קשר בין ההתקהלות בפרשת ויקהל לבין התקהלות חטא העגל, הקמת המשכן באה לתת מענה חיובי לחטא העגל, התקהלות אמיתית של כל ישראל ולשם שמים, יכולת חיבור חווייתית עם בורא העולם באהבה, אחווה, שלום ורעות. אמנם סדר הפרשיות מלמדנו שהמשכן היה בתכנון עוד קודם לחטא העגל, אבל הקמתו לאחר מכן, מלמדת שלא רק שה' סלח לישראל ומוכן לשכון בתוכם, אלה אף מרומם את כוחות היצר, כוחות החיים שהתגלו בקלקול בחטא, לקדושה. אפשר לומר לאחר שהעם התנחם על חטאו, לאחר ששב בתשובה, הוא "הרוויח" מהחטא, כוחות נדיבות לב למשכן, צמאון לה', שלפני כן לא היו בו.

כדי לזכות להשראת שכינה, צריך הכנה מיוחדת. השכינה היא לא מסדרי העולם הזה הטבעי. מתגלית בה מידת חסד אלוקית שלא לפי גודל הכלים שלנו, לא מזכותנו אנו, ה' שורה בתוכנו. כדי לזכות בה אנו צריכים את מידת השלום, שגם הוא לא מסדרי העולם הזה הטבעי. ההתנדבות למשכן גם חיזקה את האחווה בתוך ישראל ואת האהבה בין איש לאשתו, שנאמר "ויבואו האנשים על הנשים כל נדיב לב" (שמות לה,כב), ועם שהפשט אומר שגם הגברים וגם הנשים נדבו למשכן, הלשון "על הנשים" מלמדנו שאהבת ה' גם חיזקה את אהבת הנשים בלב הבעלים. גם נדבת המראות הצובאות לבניית הכיור, מראות ששימשו את הנשים במצרים לעורר את הגברים ליחסי אישות, ועכשיו נדבתם הרימה את היצר הזה לעבודת השם, או גילתה שמקורו האמיתי נמצא באהבת ה'.

גם ברובד הפרטי אנו יכולים לחוש כיצד אנו "מרוויחים" אנרגיות מהיצר הרע כשאנו מתנדבים אל הקדושה. כשאנו שבים בתשובה אנו מנצלים את אותם כוחות חיים שבעבר הפילו אותנו לעברות, למטרות טובות ונעלות.

בשנאת חינם נחרב בית המקדש משוש לבנו, ובאהבת חינם ב"ה הוא יבנה.