ממשלות העבודה ראו עצמן זכאיות למשול ולהוציא אל הפועל תכניות מרחיקות לכת בנגוד לרצון רבים בעם. ממשלת רבין הביאה את ערפאת לארץ ומסרה לו שליטה על שטחי ארץ ישראל בהיותה ממשלת מעוט ובהשענה על מפלגות לאומניות ערביות תומכות ערפאת

מדוע מתאמץ בנימין נתניהו להשאיר את אהוד ברק על כנו במשרד הבטחון? האם הצליח ברק בתפקידו והוכיח ראיה מדינית וחשיבה אסטרטגית? האם הוא אהוד על הצבור ויוסיף לתחושת אחדות בעם? נזכיר את מעשיו כראש ממשלה ושר בטחון בעבר.

שרשרת הכשלונות של ברק



הפעולה עפרת יצוקה היתה כשלון צורב – החמאס עדיין מפגיז את ישובי הדרום, הברחת הנשק נמשכת בתעלות ציר פילדלפיה והחיל הישראלי החטוף לא הוחזר. מחיר הדמים היה יקר, חיילים יקרים נפלו ואחרים הפכו לנכים לכל ימי חייהם. והתמורה שקיבלה ישראל - החלשת מעמדנו המדיני בעולם, והתגייסות ללא תקדים של מדינות העולם לתרום מלירידים לתוקפן ולהגן על תושבי עזה מתוצאות תוקפנותם ולבנות להם בתים יותר טובים ותשתית מחוזקת ומודרנית. הרס הבתים בעזה לא הרתיע את הערבים מפעולה נגדנו ולהפך --  ביהודה והשומרון גברה האהדה לחמאס. ישראל לא השמידה את מנהיגי ממשלת החמאס והתמונות שהעולם ראה היו של בתי אזרחים הרוסים, וקוממו את דעת הקהל בעולם נגדנו והחלישו את מעמד המדיני שלנו. כל ממשלה ישראלית שתרצה בעתיד לצאת לפעולה תהיינה ידיה כבולות בגלל החשש מהתגברות הדמוי העוין שנוצר. 

בעברו של אהוד ברק עוד הוכחות לקצר ראות מדינית – הבריחה מלבנון והפקרת בעלי ברית בלא להבין את השלכות הבריחה על מעמד ישראל בקרב מי שירצה לשתף פעולה עמנו נגד אויבים משותפים. עידת קמפ דויד בה הציע אהוד ברק את הר הבית ולב ארץ ישראל ליאסר ערפאת היתה אחד הפרקים המבישים ביותר בתולדות מדינת ישראל. ברק גם נכשל במלחמת הטרור שפתח בה ערפאת מיד לאחר כשלון אותה ועידה. רק לאחר תבוסת ברק בבחירות לראשות הממשלה ועליית הלכוד בראשות אריאל שרון לשלטון, היה זה הרמטכ"ל שאול מופז אשר ניצח במלחמת 'חומת מגן'.

ברק לא הבין כי ההחלטה על חדוש הטרור התקבלה אצל ערפאת בעקבות הבריחה מלבנון, והעליה של אריאל שרון להר הבית רק סיפקה לו את התרוץ הנוח שחיכה לו. גם לאחר שפתח ערפאת במלחמת הדמים וטבח באזרחי ישראל באוטובוסים ובמסעדות, המשיך ברק בנסיונות לפייס ולרצות את ערפאת בוועידת טאבה.

מנוי ברק פוגע בתהליך הדמוקרטי



במהלכיו בוועידת טאבה, בז ברק לדמוקרטיה- הוא חייב את ישראל בוויתורים על חלקי מולדת ובהרפתקנות וסיכון בטחון מדינה גם לאחר שהפסידה ממשלתו את הרוב בכנסת והוא הפך לראש ממשלת מעבר.  באותו האופן מתנכר כיום ברק לרצון חבריו לסיעה ועוסק בנסיון להצטרף לממשלת נתניהו לשמור על המשך כהונתו כשר הבטחון. נסיון זה בא לאחר מערכת בחירות בה הציגה עצמה מפלגת

המשמיעים את הטענה על התועלת בדימוי מתון, הם אותם חוגים שהוכיחו את אוולתם וכשלו כל תחזיותיהם בעבר – מאז הסכם אוסלו ועד תהליך ההתנתקות – ואין לסמוך עוד על שיקול דעתם

העבודה לצבור כמתנגדת לדרך הלכוד, ולאחר הצהרות מר ברק לצבור הישראלי על החלטתו לא להצטרף לממשלה. מר ברק הפסיד את ראשות הממשלה בתבוסה מכרעת בבחירות ועזב את הכנסת. כאשר שב להתיצב לפני הבוחר, ירדה מפלגתו בבחירות האחרונות. הצטרפותו לממשלת נתניהו בנגוד להבטחותיו לצבור ולרצון חלק ניכר בסיעתו, תתפרש כזלזול עמוק בעם ולא תחזק את מעמד הממשלה, ובודאי לא תקנה לה דמוי של ממשלת 'אחדות'.

'אחדות' או עקיפת רצון הבוחר?

ממשלות העבודה ראו עצמן זכאיות למשול ולהוציא אל הפועל תכניות מרחיקות לכת בנגוד לרצון רבים בעם. ממשלת רבין הביאה את ערפאת לארץ ומסרה לו שליטה על שטחי ארץ ישראל בהיותה ממשלת מעוט ובהשענה על מפלגות לאומניות ערביות תומכות ערפאת. אהוד ברק הוסיף להתדיין עם ערפאת בטאבה בזמן שממשלתו הפסידה את הרוב בכנסת בעקבות פרישת המפד"ל וישראל בעליה, ובזמן ששר החוץ דוד לוי התפטר עוד קודם במחאה על הנסיעה לקמפ דויד. רק הלכוד אינו רואה במצביעיו ראויים להעניק לו זכות לשלוט. מנחם בגין צרף לממשלתו את משה דיין ממפלגת העבודה, ואריאל שרון התאחד עם שמעון פרס מנהיג מפלגת העבודה במפלגה חדשה להגשים את מצע העבודה ובהפוך הבטחת הלכוד לבוחר 'דין נצרים כדין תל אביב'. בעיני התקשרת לא היתה 'לגיטימיות' לממשלת בגין הנשענת על רוב בעם ובכנסת, אך צרוף משה דיין אשר אף מפלגתו ראתה בו אחראי למחדלי מלחמת יום הכפורים והרכיבה ממשלה חדשה בלעדיו, העניק הכשר לממשלת בגין. רק המחנה הלאומי אינו רואה עצמו זכאי למשול גם כשיש לו רוב בכנסת, ומבקש להצדיק צרוף השמאל שהפסיד בבחירות אל הממשלה והשלטון, בטענה של 'אחדות'.

דימוי 'מתון ' מזמין לחצים בעולם



אחת הטענות המוצגות להסביר את שאיפת מר נתניהו להשאיר את אהוד ברק בתפקיד שר הבטחון היא הצורך ליצור דימוי 'מתון'  לממשלה החדשה כדי לזכות באהדה בעולם. זאת טענה מופרכת ומזיקה. דמוי מתון מזמין לחצים ממנהיגי העולם, דמוי 'קיצוני' מביא מיד להורדת סף הציפוות של ארה''ב וארופה, בידיעה כי ממשלה לאומית לא תיכנע בקלות לתכתיבים.

המשמיעים את הטענה על התועלת בדימוי מתון, הם אותם חוגים שהוכיחו את אוולתם וכשלו כל תחזיותיהם בעבר – מאז הסכם אוסלו ועד תהליך ההתנתקות – ואין לסמוך עוד על שיקול דעתם.  אנשי אוסלו ומנהיגי העבודה וקדימה המיטו עלינו אסונות כבדים וערערו מעמדנו בעולם, מתוך תקוה נואשת למצא חן בעיני מנהיגים זרים בוויתור על זכותנו להגנה עצמית והצגת ישראל ככנועה וציתנית. במאמר ב'גרוזלם פוסט' (20/3/09) אומרת שרה הוניג כי בפעולת עופרת יצוקה הציגה ישראל יכולת אש אדירה, אך חסרה לה היכולת להנחית תבוסה ברורה לאויב, והכשלון בעזה ובמלחמת לבנון השניה מקורו בחוסר רצון לנצח, מתוך תקוה נואלת למנע בקורת בעולם.

ישראל היא נכס אסטרטגי עבור ארה''ב באזור העשיר בנפט. אך למרות תרומת ישראל לבטחונה, לא עמדה ארצות הברית פעם אחר פעם בפני הפתוי והאשליה כי תוכל לקנות את לב הערבים בתשלום ישראלי. בכל מלחמה של הערבים נגדנו התערבה ארה''ב להפסיק את האש ברגע שהתמוטט התוקפן הערבי ושללה מאתנו הכרעה שהיתה מונעת מלחמה חדשה. התביעות לנסיגות ישראליות החלו עוד בתום מלחמת הקוממיות ב- 48' והתגברו מאז מלחמת יום הכפורים.

דימוי 'קיצוני' יקטין לחצים



לא נוכל לצפות לתמיכה מן הנשיא ברק אובמה אם לא תהיה לנו ממשלה לאומית אשר תעמוד על זכויותינו ותציג את האינטרס האמריקני לקיים ישראל חזקה ובטוחה וברסון התוקפנות האסלאמית מול העולם החפשי

קיום ישראלי הוא אינטרס אמריקני, אבל אין לצפות מן האמריקנים שישמרו על זכויותינו יותר מממשלת ישראל. ישראל הפתיעה את ארה''ב בהסכם אוסלו ובהחלטה על הפקרת גוש קטיף. הנשיא הקודם ג'ורג' בוש הסביר לאהוד אולמרט בשיחה ביניהם מדוע הוא מתנגד למסירת הגולן הישראלי לאויב הסורי. לא נוכל לצפות לתמיכה מן הנשיא ברק אובמה אם לא תהיה לנו ממשלה לאומית אשר תעמוד על זכויותינו ותציג את האינטרס האמריקני לקיים ישראל חזקה ובטוחה וברסון התוקפנות האסלאמית מול העולם החפשי. הטרוריסטים המוסלמים בעולם שואבים עדוד מהצלחת הטרוריסט ערפאת שזכה לשטח לשלוט בו ולכספים. ממשלת ישראל צריכה להסביר לממשל האמריקני כי כל ויתור ישראלי על שטח יתקבל בעולם האסלמי כעוד הוכחה לנצחון הטרור החמאסי והאש''פי ויביא למעשי חקוי של טרור במערב. ולהפך – נצחון ישראלי ישכנע את האסלמיסטים כי עוד לא בשלה השעה לפתוח בג'האד כולל במדינות העולם.

אל למר נתניהו לשלוח שליחים לעולם להרגיע את העולם כי ממשלתו אינה קיצונית, כמו שעשה בטעות מנחם בגין. לדימוי קשוח יתרון רב – המצרים כה חששו מן הדמוי הקיצוני של מנחם בגין שהחליטו לוותר על דרך המלחמה ולעבור למשא ומתן. מאז אותו זמן, נתגלה בזכרונות מדינאים מצריים כי סאדאת היה מוכן להסתפק במחצית סיני תמורת הסכם שלום, אך מרוב להיטות להוכיח את מתינותו,  מינה בגין את משה דיין ממפלגת העבודה ועוד לפני שהגיע סאדאת לארץ הציע לו ויתור על כל סיני.

במקום להסתודד עם אהוד ברק, על מר נתניהו לשקול מה היה רצון בוחריו שדחו את דרך צפורה לבני ואהוד ברק. מוטב לו להתיעץ עם חברים בסיעת הלכוד בעלי חשיבה אסטרטגית והבנת המציאות אשר ישראל תוכל להתברך בהם. כדאי למר נתניהו להקשיב למשל לגלעד ארדן ויריב לוין ומשה יעלון וגם לאיוב קרא המכיר את המנטליות של הערבים, לפני שהוא ממנה שר בטחון בממשלתו. אהוד ברק של טאבה הוא ההפך מן הדרוש לישראל. מאותה סיבה הדימוי הקיצוני של אביגדור ליברמן במשרד החוץ הוא נכס ויתרון בכל משא ומתן ובכל דיון בינלאומי. ומעל הכל, ההשתתפות האחוד הלאומי בממשלה תודיע לעולם כי לא 'שטחים כבושים' בידינו אלא חלקי מולדת שהפרחנו לאחר מאות שנים של חורבן ושממה שלא היה בהם שלטון ערבי במשך למעלה מאלף שנה.