מהפרטה להלאמה

צריך לדאוג לחלוקה צודקת יותר של המשאבים הלאומיים

שמואל כהן , ה' בניסן תשס"ט

שמואל כהן
שמואל כהן
ערוץ 7

לא איש כלכלה אני בהכשרתי וגם לא יוצא מפלגה סוציאליסטית, אך בעצם בוגר של שניהם.

את תפיסת העולם החברתית-כלכלית שאבתי מבני עקיבא, בגלגולה הקודם תקופה של ישראל ב"קו הירוק" כאשר השני להמנון היה השיר הבא של מו"ר הרב משה צבי נריה זצ"ל:

"הוי אחים נריע עד אשר נגיע,
לקבוצת בני עקיבא השלישית,
הוי מתי יבוא היום יתגשם החלום
חלום חזון הנעורים".

והאידיאולוגיה היא הפועל המזרחי בתפיסתה המקורית בהשראת "האדמו"ר החלוץ", זאת בטרם התחלפה האידיאולוגיה בהגשמה לאומית בישיבות ההסדר, במכינות קדם-צבאיות לצד השרות הלאומי ואחריה יצירת הנוכחות במוסדות להשכלה גבוהה, בחברות ה-היי-טק ובצבא.

לא, אל יובן מכאן שיש כאן נימה של ביקורת, העשייה העכשווית של בוגרי התנועה, היא מקור של גאווה וסיפוק. כעקרון, הייתי שמח יותר לראות ישיבות ומכינות רבות - יותר מהקומץ הנוכחי - כחלק מהקיבוץ והמושב הדתי. הייתי שמח לראות טרומפלדורים מזוקנים עם ציציות מתבדרות בכל תחומי הכלכלה.

בעבר, היו נכסי העם שייכים לעם.


אירועי הכלכלה של השנה החולפת הוכיחו, כי ככל שעוצמת ההפרטה גברה, הקלקלה גברה פי שבעים ושבעה. הפער החברתי תפח לממדים מפלצתיים
תהליך ההפרטה העביר נכסים אלו לפרטים שהפכו לטייקונים נוסח מגפת הטייקוניזציה שעברה ברית-המועצות לשעבר בתהליך ההפרטה שלה (רסיסים מהם אף הגיעו אלינו).

אירועי הכלכלה של השנה החולפת הוכיחו, כי ככל שעוצמת ההפרטה גברה, הקלקלה גברה פי שבעים ושבעה. הפער החברתי תפח לממדים מפלצתיים.

עתה, כש"גאוני" הכלכלה נתפשו בקלקלתם וחברות משלמות שכר ובונוסים למנהליהן ביחס הפוך לעליית הפסדיהן, מתגלה חוצפתם ביחס דומה. במסווה של דאגה לעובדיהן – ובעיקר לקלקלה הנוראה שנקראת "חברות  [לניצול ולעושק] כוח אדם", - הם קוראים לממשלה, היינו לציבור משלמי המיסים, להצילם ולהזרים אליהם סכומי עתק כדי שיוכלו לחזור לסורם. כך, החגיגה תוכל להמשיך מעל גבי היכטות המפוארות ומלונות הפאר בחו"ל אליהם יגיעו במטוסיהם הפרטיים או למצער במחלקות הראשונות בטיסות הסדירות.

זה הזמן לעשות מעשה, לחזור לציונות השפויה ולהחזיר לעם את נכסיו.

על המדינה להלאים כל מפעל ועסק שמנהליו הם חכמי דור הכלכלה "שאין להם תחליף" ושעל כן "מן הראוי" כביכול לשלם להם משכורות של 6 ו- 7 ספרות לחודש או למצער של שנה.

השוק מלא בחכמים מהם או שכמותם שישמחו לנהל את מפעלי הלאום גם ב 10% משכר ה"יחידים בדורם".

הזרמת כספי העם, הנחוצים להציל את המפעלים והעסקים הכושלים, תימסר לעובדים שיקבלו אחריות וינוהלו על ידי אנשי מקצוע צנועים יותר ומוכשרים לא פחות.

משאבי ההון הלאומי יחולקו אז ביתר שוויון. מפעל שירוויח, עובדיו ישותפו בהכנסות.

אינני קומוניסט ובקושי סוציאליסט, אבל אני יהודי. חלוקה צודקת יותר היא נורמה מוסרית.

נוסחת הבונוס תהיה: "מי שישקיע את כל כוחו ואונו - בהתאם גם יגדל ממונו".