הריבונות הנשחקת

רבים חושבים שטוב להתעלם מהעוינות של הערבים בישראל

ד"ר מיכאל בן-ארי , ו' בניסן תשס"ט

מיכאל בן ארי
מיכאל בן ארי
צילום: תומר נויברג, פלאש 90

"העושקים, הפושעים מפגיזי המסגדים... שוחטי הנשים ההרות והתינוקות... הוי הגזלנים, אתם חיידקי כל הזמנים... הבורא גזר עליכם להיות קופים מפסידים... הניצחון שייך למוסלמים, מהנילוס עד הפרת". (ראאד סאלח – התנועה האסלאמית הפלג הצפוני)

אני חייב להודות שאיני מורגל לחזות בפורעי חוק עטופים כפיות ורעולי פנים שמיידים אבנים מספר מטרים משוטרים וחיילים. עד לא מכבר הייתי אזרח מהשורה, השבוע מצאתי את עצמי נוסע באוטובוס ממוגן ירי, ביחד עם באי צעדת הדגלים מחד, ועיתונאים מאידך, בדרך בואנו אום אל פאחם. את מסע הדגלים בו השתתפתי לא ניתן לדמות לשום דבר שאנחנו מכירים, מתנועת הנוער, מהצבא או מריקוד הדגלים הנהוג סביב חומות ירושלים מידי יום ירושלים. בלוקים שהתנופפו, צעקות ה'אטבח אל יהוד', דגלי חמאס שהתנופפו, נתנו למסע הזה ארומה אחרת לחלוטין. פורעי החוק הובסו ולא הצליחו במשימתם. צעדנו באום אל פחם והוכחנו שאם מפגינים גאווה יהודית, פורעי החוק מתקפלים, אך קשה מכל היה לשמוע את ההתקפות מבית, שמלמדות שלא למדנו דבר וחצי דבר.


מסתבר שהנפת דגלי הלאום בעיר ערבית במדינת ישראל, נתפשת על ידי רבים כסוג של משחק עם חבית חומר נפץ. חבית שאם תתרחק ממנה ולא תיגע בה, תישאר מטען ארוז ותמים, עטוף חומוס וכדורי פלאפל, טבול היטב בשמן זית עאסלי
מסתבר שהנפת דגלי הלאום בעיר ערבית במדינת ישראל, נתפשת על ידי רבים כסוג של משחק עם חבית חומר נפץ. חבית שאם תתרחק ממנה ולא תיגע בה, תישאר מטען ארוז ותמים, עטוף חומוס וכדורי פלאפל, טבול היטב בשמן זית עאסלי.

אך נראה שמדובר בהסתכלות חסרת אחריות, המנחה את קברניטי המדינה. זו הממעיטה בערך האיומים של אותה חבית חומר נפץ, שמידי פעם, מייצרת פיצוצים קטנים, מעין בלוני ניסוי, הבאים לבחון את התגובות שלנו. אנו כדרכנו, ממשיכים להטמין את הראש או לעיתים אף גרוע מזה נותנים לכך לגיטימציה שהרי הם 'מיעוט' ויש להתחשב בהם. 'תמיד יש לזכור שגם אנחנו היינו מיעוט' טועים המצדדים במדיניות סלחנית ורופסת.

אירועי אוקטובר 2000, היו צריכים להיות קו פרשת המים, ביחס של מדינת ישראל לגורמים ששמו להם למטרה למחוק את המדינה היהודית. זו שלשיטתם תפשה את אדמתם, פגעה בלאומיותם ואין לה כל זכות קיום.

המרד ההמוני שפרץ באותו ראש השנה, חשף עוינות והזדהות של אותם גורמים עם הגרועים שבאויבנו. מרואיינים שאינם רעולי פנים, החציפו בכלי התקשורת, על השאלה: 'האם יש כוונה להקים את מדינת פלשתין באום אל פאחם', נענו המראיינים: 'אנו נקים את מדינת פלשתין גם בתל אביב' (כפי שודר בראיון עם רזי ברקאי באותם ימים, אייטם שהושמע שוב ושוב).

הטענה של מנהיגים בקרב ערביי ישראל שלא ניתן לדרוש מהם להיות ציוניים, יכולה להישמע הגיונית. אך ברור לכל בר דעת שאזרח לא יכול להביע הזדהות עם אויבי מדינתו בשעת מלחמה, קל וחומר לסייע להם כפי שאנו מוצאים במקרים שהולכים ומתרבים (עיין ערך ח"כ עאזמי בשארה).

ראאד סלאח מנהיג הפלג הצפוני שעמד בראש ההפגנה מול מצעד הדגלים, הוא דגם מייצג של אויב מר שמגמתו הגלויה להשמדת מדינת ישראל, לא זוכה למענה נאות מצידנו. קשה להתעלם מהעובדות שלהלן, בראשות עיריית אום אל פאחם, נבחר נציג של התנועה האסלאמית, על רבים מגגות הבתים בעיר, מונפים דגלי חמאס וחיזבאללה, ירוק עד בחילה.

מהעבר הקרוב קשה לשכוח את קריאות ה'אהבה' שהרעיפו תושבים באום אל פאחם לעבר חיילי צה"ל ומפקדיו, שיצאו לעזרת ה' בגיבורים, במבצע 'עופרת יצוקה'. הם טוענים שהם מזדהים עם אחיהם. אני מפרש זאת שהם מזדהים עם הגרועים שבאויבינו, ששמו להם למטרה להרוג את ה'יהוד', איש ואישה נער עולל וזקן, בגראדים, קאסמים, אוטבוסים מתפוצצים, קלשונים וכל הבא ליד.


בראשות עיריית אום אל פאחם, נבחר נציג של התנועה האסלאמית, על רבים מגגות הבתים בעיר, מונפים דגלי חמאס וחיזבאללה, ירוק עד בחילה
אנחנו יכולים להרגיש כמו אנשי או"'ם. להחליט שיש כאן שני צדדים, וצריך להבין, צריך להתחשב, צריך להיות סובלני. אך אומה שעומדת על נפשה, מתבקשת לחסום את אויביה ולהילחם בהם.

לטעמי עיקר הבעיה, צוינה בראשית דברי, ישנה מדיניות של בת יענה. של ניסיון לטשטש את העוינות בעזרת הטבות בתחומים שונים. כל אלו לא יורידו במאומה את מפלס העוינות, הם דווקא יגבירו אותם. אזרחי ישראל הערבים חייבים להבין שהמדינה הזו שבה הם חיים כשווי זכויות (עדיין לא שווי חובות) היא מדינה יהודית. ועדת אור סירסה את זרועות החוק, החוששים שכל כתיבת דו"ח תנועה יהפוך לאירוע לאומני. על אי אכיפת החוק בערים ערביות זועקים חמס, גם תושבי הערים עצמם. המציאות של "כל דאלים גבר" היא לחם חוקם. כשאין שלטון שנלחם על דגליו הלאומיים, הוא גם לא חושף מקרי רצח המתרחשים בתוך האוכלוסייה הערבית (כפי שטען השבוע בכנסת חה"כ ג'אמל זאחלקה, נגד השר לביטחון פנים).

אם הנפת דגל ישראל היא פרובוקציה, הרי שיטען מישהו אחר שעצם הקמת המדינה היהודית בלב המרחב הערבי היא עצמה פרובוקציה.

אנו מבקשים מהציבור בישראל ומקברניטיו להישיר מבט אל המציאות. קריאות 'אטבח אל יהוד', וזריקת בלוקים המונית על זרועות החוק בישראל, הם סממן מדאיג של הירדמות בשמירה. אני מודה שלא נעים להתעורר מול המציאות הזאת, אך כדי שלא נתעורר מאוחר מדי, כפי שהתעוררו החיילים בליל הקלשונים, אנחנו חייבים לצעוד בראש זקוף ובנחישות עם דגלי הלאום, להשיב משהוא מהריבונות הנשחקת שלנו, ולחשוף הרבה את פניו של האויב.