בין אבו מאזן לציפי -סאטירה

שיחה חשאית בין אבו מאזן לציפי לבני על החזון הגדול

הרב יהודה אריה , ז' בניסן תשס"ט

דעות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

"ציפי תקחי את השפופרת – כך המזכיר – זה אבו מאזן על הקו"
"מיד אני באה, [ממהרת, הקפה כמעט נופל לה בדרך]. כן שלום ליושב ראש מה נשמע?"
"בסדר גמור אלוקים ירחם. רציתי לבקש ממך משהו קטן"
"כן כולי אוזן"

"אני רוצה שנפגש ונדבר אבל ששום דבר לא יצא החוצה"
"אתה יכול לסמוך עלי"

- - -

"שמעתי שבמשא ומתן עם נתניהו את עמדת על הדרישה שתי מדינות לשני עמים"
"כן, כן, נו אני מזמן יודעת שזה אינטרס עליון של שני..."

"את יודעת יש הרבה ישראלים שאומרים את המנטרה הזו אבל איכשהו אצלך זה נשמע רציני"
[מוחמאת] "טוב אתה יודע שאני אישה רצינית. אינני אומרת דבר שאינני מאמינה בו" 

"את יודעת זה חזון גדול. אבל במובן מה, לא נראה ריאלי כרגע"
"נו טוב אל תדאג בכוחות משותפים נגשים את החלום בקרוב מאוד"


[נשמע קצת מפוחד] "אבל את יודעת צריכים להגיע למצב שיבשילו התנאים..." "אנחנו נדאג לזה אנחנו נהיה אופוזיציה לוחמת. יש לנו כלי התקשורת, את העיתונים, אפילו מערכת המשפט"
[נשמע קצת מפוחד] "אבל את יודעת צריכים להגיע למצב שיבשילו התנאים..."
"אנחנו נדאג לזה אנחנו נהיה אופוזיציה לוחמת. יש לנו כלי התקשורת, את העיתונים, אפילו מערכת המשפט"

"לכן התקשרתי כי התרשמתי שאת ממש הולכת לבצע את זה"
"[מסמיקה] נו אתה לא צריך להודות לי. אני פשוט עושה מה שאני מאמינה"

"אבל פשוט, רציתי להגיד, שאולי זה, עכשיו, כלומר, צריך עוד, הסיטואציה..."
"[בחשש] אני לא מבינה מה אתה רוצה לומר"

"[מתעשת] אני פשוט רוצה לומר שאולי צריך קצת להמתין"
"להמתין?? המתנו כבר שישים שנה איך אפשר לחכות עוד?

"אני פשוט חושש, שאולי איננו מסוגלים לקחת עדיין את האחריות. אנחנו כמובן חותרים לכך ואנחנו תומכים בהתנגדות, אבל עוד לא הגיע השעה"
[כועסת] "אני לא מאמינה שכך מדבר מנהיג לאומי"      

"אם צה"ל יצא מהשטח, ואני אומר זאת דוגרי, האנשים שלי יכולים למצוא את עצמם, חלקם עם כדורים בפיקת הברך, אחרים תלויים בפינת הרחוב, או בכיכרות, ואני יכול למצוא את עצמי נזרק יום אחד מקומה חמש עשרה".
[בתוקף] "אז מה אתה רוצה שיהיה?"

[נופל מתייפח ] "שצה"ל יישאר בינתיים בשטח" 
[בזעם] "בוגד!"

[מתאושש, מזדקף] "תאמיני לי, אני פלסתינאי נאמן. אני פרסמתי מאמר על הכחשת השואה, אני השתתפתי ברצח הילדים במעלות, אני רוצה מדינה בין הים והירדן – את שומעת בין הים והירדן, לא פחות"
[נרגעת מתחייכת] "ידעתי שאתה בסדר, אז למה לחכות?"


[מתאושש, מזדקף] "תאמיני לי, אני פלסתינאי נאמן. אני פרסמתי מאמר על הכחשת השואה, אני השתתפתי ברצח הילדים במעלות, אני רוצה מדינה בין הים והירדן – את שומעת בין הים והירדן, לא פחות"
"כי אני רוצה לחיות"
"אני לא מבינה. אתה חושב שחיים של בן אדם אחד חשובים יותר מהחזון הלאומי, מהחלום?"

[מיבב] "אבל תמיד אמרתם, 'צריך לחזק את אבו מאזן'. זה מופיע בגוגל עשרת אלפים פעמים. מה עם כל זה, פתאום שכחתם אותי, ואתם רוצים לתת את הגדה לחמאס, ועוד משחררים לו אסירים"
"עם כל הכבוד לאבו מאזן, אבו מאזן זה לא המטרה, המטרה זה החזון הגדול – שתי מדינות..."

"בלה בלה בלה"
"אז אתה ויתרת על החזון??!"

"אל תדאגי אינני זונח את החלום אבל זה תהליך ארוך – לא צריך להתייאש. אבל בינתיים יש לחכות שיבשילו התנאים. צריך לחזק את הכוחות המתונים שדווקא הם יוכלו לקבל הכרה בינלאומית במדינה שיקימו. לאט, לאט נתקדם למדינה פלסתינאית שבירתה ירושלים. ולא נעצור עד שנגיע למצב בו כל היהודים יושלכו לים" 
"יושלכו לים?? "

"כן"
"אל תגזים"

[נרתע קצת אבל מתעקש] "אבל אני באמת..."
[מרגיעה] "בוא, לא נעשה מזה עניין, אני יודעת שאתה מדבר לצרכי פנים. בכל אופן אני מוכרחה להביע את התפעלותי מהסבלנות בה אתם חותרים לקראת הגשמת החזון הגדול. רק עם עתיק כמוכם יש לו את היכולת לחתור למטרה באורך רוח בלי לפחד מדרך ארוכה"

-  -  -