העיר העברית הראשונה

חגיגת ה100 לת"א מוצדקת אך איננה העיר העברי הראשונה

נועם ארנון , י"א בניסן תשס"ט

נעם ארנון ליד מערת המכפלה
נעם ארנון ליד מערת המכפלה
חזקי עזרא

זה עתה החלה סדרת חגיגות המאה ליסוד תל אביב. זה יהיה גם הנושא העיקרי בחגיגות יום העצמאות. עד כאן –טוב ויפה. אין ספק
מה שמקומם הוא הגדרתה של תל אביב, שנישאה בחגיגיות לקול תשואות מפי ראש העיר – "העיר העברית הראשונה"
שיסוד תל אביב הוא אירוע מרכזי בתולדות ישראל ותקומת העם היהודי בארץ בדורות האחרונים. אך מה שמקומם הוא הגדרתה של תל אביב, שנישאה בחגיגיות לקול תשואות מפי ראש העיר – "העיר העברית הראשונה". הגדרה זו מבטאת השקפה הרואה בתקומה העברית במולדת משהו חדש, שהתחיל בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה- 20.

אז, כך מקובל, הגיעו ה"עברים" לארץ, הקימו את ה"עיר העברית  הראשונה", את ה"אוניברסיטה העברית", חידשו את הלשון העברית, בקיצור – כך קם "העם העברי". גם המונחים המקובלים – "העלייה הראשונה, השניה" וכו' מציינים את אותה השקפה. כאן טמון עיוות היסטורי, ערכי וחינוכי, המבטא את תפיסת העולם של אלו שעיצבו את התודעה הלאומית של מדינת ישראל, ואת תמונת העולם ההיסטורית, המדינית, הפוליטית והגיאוגראפית של הגורמים המעצבים את  זהותה. 

התוצאה הישירה הנובעת מתפיסה זו היא התנכרות לכל מה שקדם לאותה "תחילת תקומת העם העברי", והתעלמות מהרקע ההיסטורי, הרוחני והגיאוגרפי שחיבר את העם היהודי לארץ הזאת. העלייה ה"עברית" לא התחברה עם יהודה ושומרון, ערש התנ"ך, ולא עם ערי הקודש המסורתיות – ירושלים, חברון, שכם ובית לחם. גם ערי הקודש הצפוניות – צפת וטבריה לא ממש עניינו את העברים החדשים. הן היו ערי הישוב הישן, שעורר סלידה ודחייה.

העם העברי החדש גם התעלם מהעליות שקדמו לו, עליית החסידים ועליית תלמידי הגר"א. הרי שמה של "העליה הראשונה" מעיד עליה שראשונה היא: אם העלייה הראשונה הייתה ראשונה, אז ברור שלפניה לא היו עליות!

כך נוצר דור ישראלי, מנותק מערש זהותו ומולדתו, חסר שורשים וחיבור למורשת הדורות. כך גדל נוער המרגיש "כובש" בארץ מולדתו, וחש במעמקי ליבו שאויביו הם הצודקים במלחמה הזאת. כך נוצרים מנהיגים הטוענים שמדינה פלשטינית בלב ארץ ישראל היא לא פחות מאשר "תנאי לקיומה של מדינת ישראל" (!); וכמובן שמדינה כזאת לדעתם חייבת להיות נקיה מיהודים, ואת מלאכת
כך נוצר דור ישראלי, מנותק מערש זהותו ומולדתו, חסר שורשים וחיבור למורשת הדורות. כך גדל נוער המרגיש "כובש" בארץ מולדתו, וחש במעמקי ליבו שאויביו הם הצודקים במלחמה הזאת
הטיהור האתני וגירוש היהודים מלב מולדתם אמורים לבצע כמובן חיילי המדינה העברית כי ל"העם העברי" אין שום קשר וזיקה היסטורית לחבלי ארץ אלו.

לכן, עם איחולינו לאחות הצעירה הפורחת והמפותחת – תל אביב, צריך להעמיד דברים על דיוקם: העיר העברית הראשונה היא כמובן חברון. בה התיישב לראשונה העברי הראשון, אברהם אבינו, כמסופר: "ויאהל אברם ויבא וישב באלוני ממרא אשר בחברון ויבן שם מזבח לה'" (בראשית יג יח). זו הפעם הראשונה בה מוזכר המונח "וישב" ביחס לאברהם אבינו.

בניגוד לדימוי המקובל, אברהם ושרה לא גרו באוהל סיירים בודד. לאברהם היו רכוש עצום, עדרים, עובדים רבים, חניכים, שומרים, רועים ובני בית. כאשר נחטף לוט, בן אחיו, אברהם ארגן יחידה מובחרת של 318 לוחמים "חניכיו ילידי ביתו" למרדף מחברון עד עומק סוריה, ושחרר את בן אחיו (אגב, הוא לא שחרר מחבלים תמורתו...). בקיצור, במונחים של אותם ימים, התיישבותו של אברהם בהחלט זכאית לתואר "יישוב עירוני".

העיר חברון עצמה היתה עיר מבוצרת ורבת עוצמה. חומות העיר מתקופות הברונזה הקדומה והתיכונה התגלו ופתוחות לביקור בפסח הקרוב ובכל עת.

ומכאן, שלוחה ברכה מהעיר העברית הראשונה – חברון, לאחות הצעירה – תל אביב: תמשיכי לגדול, לפרוח ולשמוח, רק אל תשכחי את השורשים המעניקים לך זכות קיום וחיים. אמנם, חלק גדול מראשי ותושבי העיר תל אביב דהיום מעדיפים לראות בה עיר קוסמופוליטית, מובילה ביצירת תרבות פוסט מודרנית, ללא אמירה יהודית מודגשת, אבל אברהם העברי ודאי היה שמח לדעת כי כמעט ארבעת אלפים שנה אחריו יקום דור עברי צעיר ורענן, בעיר עברית יוצרת ומתקדמת, נושא בגאון את שליחותו – הקמת אומה עברית המגשימה ערכים של אמונה, טוב, מוסר, משפט וצדק.