כמידי שנה ימכרו הרבנים הראשיים בערב הפסח את החמץ של המדינה לגוי, וכמידי שנה יקנו את החמץ מן הגוי לאחר הפסח. אקט זה שנועד בעיקרו לפטור את היהודי מן האיסור על החזקת חמץ זוכה מידי שנה לחיוכי לגלוג מצד אנשים שאינם שומרי מצוות וגורם אי נחת לשומרי מצוות.

"פעם שח לי ידיד דתל"ש (דתי לשעבר): אני מעשן בשבת ללא ייסורי מצפון, מכרתי את הריאות שלי לגוי!"



ידיד זה המשמש כשופט בחר להאיר באור מגוחך את אותן הלכות המכונות "הערמות" (מכירת חמץ, מכירת קרקעות בשנת השמיטה, היתר עסקה ודומיהם) ובאמצעותם ללגלג על ההלכה היהודית בכללותה

ידיד זה המשמש כשופט בחר להאיר באור מגוחך את אותן הלכות המכונות "הערמות" (מכירת חמץ, מכירת קרקעות בשנת השמיטה, היתר עסקה ודומיהם) ובאמצעותם ללגלג על ההלכה היהודית בכללותה. אם אתם מאמינים שבורא עולם ציווה עליכם לשרוף את החמץ אז בבקשה לשרוף. כאנשים מאמינים כיצד אתם פועלים בשיטת "הישראבלוף" כלפי בורא עולם? השאלה מכוונת לא רק כלפי מכירת חמץ אלא נגד כל השיטה, נגד מכירת החמץ וכל אחיותיה: מכירת הקרקע לגוי בשמיטה, "היתר עסקה" שנועד לעקוף את איסור ההלוואה בריבית, ועוד. מדוע מתעקשים לחזור על ריטואל זה שנה בשנה?

הבעיה

בנוסף על האיסור בתורה לאכול חמץ יש גם איסור להחזיק חמץ בבית, בחצר, או בכל מקום אחר שברשות האדם. המצווה להפטר מכל החמץ לפני חג הפסח הציבה בעיה קשה בפני הסוחרים ובעלי המפעלים שהרי אורך חיי המדף של מוצרי החמץ בתעשייה המודרנית מאפשר להחזיק מלאים גדולים, שלא ניתן להפטר מהם לפני הפסח ללא הפסד משמעותי. אם בעבר מדובר היה על כיכרות לחם ופיתות שהחזיקו מספר ימים הרי שעתה ניתן לייצר ולאכסן כמויות ענק למשך זמן רב ובלתי אפשרי להפטר מהם במחי יד. זאת ועוד, סנקציה קדומה הוטלה על מוצרי החמץ שהיו בבעלות יהודית בפסח, מוצרים אלו קיבלו את הכינוי "חמץ שעבר עליו הפסח" ובין היתר נאסר על הקונים לרכוש סחורה זו אף לאחר הפסח, אפילו אם הסחורה כשרה לכל ימות השנה. כאשר מדובר היה בחמץ שהתכלה בזמן קצר נמנעו שומרי המצוות מלהיכנס לחנויות שהחזיקו חמץ - לתקופה מוגבלת – עד חיסול המלאי האסור. כך שהבעיה כיום היא מה יעשה מפעל המייצר מוצרי מאפה שבמחסניו מלאי חמץ בסדר גודל עצום, ומה יעשו קונים שומרי מצוות?

הפתרון -  הערמה משפטית

הרעיון העומד בבסיס המכירה הוא הליך משפטי המוכר ומיושם בצורות שונות בכל שיטת משפט. התחמקות מתחולת דין אחד על ידי העברת הזכות או הרכוש לאדם אחר שהוא מחזיק בפטור מסיבות שונות. אנשים רושמים דירות על שם ההורים, הילדים, או בני הזוג כדי להפטר מתשלום מסים או להפטר מחובות המוטלים עליהם. משפחות עוברות ממקום מגוריהם לאזורים אחרים בהם ניתן לזכות בתמריצים שונים, וכדו'. אין בכך פסול כל עוד המתנה או המכירה נעשו כדין, ולא למראית עיין בלבד או להברחת נכסים לא חוקית.

באותה שיטה בדיוק פועלת מכירת החמץ. ליהודי אסור להחזיק בחמץ בפסח, לגוי מותר, ועל כן מוכר היהודי את חמצו לגוי כך שאינו מתחייב בהחזקת חמץ. לאחר החג רשאי היהודי לקנות את החמץ בעסקת מכר חוזר. ההגבלה היא כאמור שלא תהיה מכירה או רישום למראית עיין בלבד, והיא קיימת ומיושמת אף היא בכל מערכת משפט. כך לדוגמה ניסה אדם ליהנות מן ההקלות במס להם זכה אחיו הנכה ולצורך כך רשם את העסק שבבעלותו על שם אחיו. בית המשפט דחה ניסיון זה לאחר שהוכח שהרישום היה פיקטיבי לחלוטין ולנכה לא היה קשר ממשי לעסק.

מאותה סיבה מסרב בית המשפט להכיר ברישום נכסי הבעל על שם קרוביו כדי להקטין את חבותו באיזון המשאבים בגירושין או בהברחות נכסים על יד חברות המגיעות לחדלות פירעון. גם שינוי כתובת במשרד הפנים כדי ליהנות מן התמריצים שבאזורי עדיפות לאומית הנה פעולה כשרה לחלוטין כל עוד האדם אכן עבר להתגורר באותם אזורים. רישום כוזב אינו מקובל על מערכת המשפט, אם רשמתי את דירה על שם סבתי הישישה משיקולי כדאיות שונים, רשאית היא להשיב לי את הדירה בצוואתה ורשאית היא באותה מידה להעבירה לידידתה הטובה, בכל מקרה לא אוכל לטעון דבר נגד מעשיה. 

כך קורה גם במכירת החמץ, המכירה צריכה להיות שלמה ומוחלטת, ואם ירצה הגוי ליטול את החמץ לידיו הרשות בידו. וכך היה באחד הקיבוצים הדתיים שהרב החליט למכור את החמץ של הקיבוץ לגוי באופן עצמאי. במהלך החג הגיע הגוי עם משאית והעמיס את מלאי החמץ שהיה במחסני הקיבוץ, הרב וחברי הקיבוץ עמדו מנגד ולא פצו פה.

(בשולי הדברים אעיר שבשנים האחרונות נוטה בית המשפט הישראלי להמעיט בחשיבות של הרישום הפורמאלי ולבדוק את המניעים, ועל כך הוא זוכה לביקורות רבות מצד משפטנים כמו גם לתשואות רמות).

ההיתר - רק למטרות ראויות



דעתם של חכמי המשפט העברי לא הייתה נוחה מן הפתרון הפורמלי שבהערמה על החוק, והם הוסיפו תנאי סף לאישור כל פעולת הערמה - שהיא תופעל רק למטרות ראויות

דעתם של חכמי המשפט העברי לא הייתה נוחה מן הפתרון הפורמלי שבהערמה על החוק, והם הוסיפו תנאי סף לאישור כל פעולת הערמה - שהיא תופעל רק למטרות ראויות. בין המקרים שאושרו במקורות הקדומים, המשנה והתלמוד, ניתן למצוא הערמות לצורך קיום בכבוד לנשים בשנות רעב, עידוד הלוואות לנזקקים וכדו'. תנאי זה צמצם במידה ניכרת את האפשרות לעקוף את החוק בהשוואה למשפט המוסלמי שלא הציב הגבלה מסוג זה. ואכן במשפט המוסלמי התפתח ז'אנר ספרותי נרחב של ספרי עצות כיצד לעקוף דינים שונים, זא'נר זה מכונה ספרות החִיַל.

השימוש הנרחב בהיתר מכירת החמץ לגוי התפתח עם המהפכה התעשייתית מפני שיהודים בעלי מפעלים וחנויות נשארו עם כמויות של חמץ שלא היה ביכולתם להפטר ממנו בדרכים הרגילות וכדי  למנוע השחתת מזון בקנה מידה גדול ונזק כלכלי רב. משקי הבית אינם חוסים תחת ההגדרה של "מכירה למטרה ראויה" ומוטל עליהם להפטר מכל החמץ ערב הפסח. עם זאת הם מצטרפים למכירה מתוך חשש שמא נשאר חמץ ששכחו להפטר ממנו, או במקרה שנשאר חמץ ששריפתו תגרום השחתה ממשית או נזק כלכלי משמעותי.

יש רבים שלא סומכים כלל על ההיתר וקונים לאחר הפסח רק מוצרי חמץ חדשים, ומכאן הכיתוב על כמה מוצרים "נאפה לאחר הפסח". אחרים נוהגים לקנות מוצרים אלה לאחר הפסח מטעמי טריות גרידא.



החמץ והאינטרנט

בשנים האחרונות, עם התפתחות האינטרנט התעוררה השאלה אם ההלכה מכירה בתוקף של מכירה בזירה וירטואלית, באתרי האינטרנט או באמצעות שליחת מיסרון (אס.אמ.אס). היו שהתירו מפני שאנשים קונים ומוכרים כמעט כל דבר באינטרנט, אם אני יכול לקנות מוצרי מזון דרך האינטרנט, מדוע שלא אוכל למכור את החמץ. היו שחששו לזלזול במכירה או למכירה פיקטיבית. בכל מקרה, רוב האתרים היום אינם קונים את החמץ בפועל אלא רושמים את רצונו של בעל החמץ למנות את הרב כשליחו, ואילו הרב מוכר את החמץ באופן רגיל כמקובל מזה דורות.