לכבוד יום העצמאות הופץ מאמר באימייל, כנראה לשם איזון, או נכון יותר לשם שיבוש שמחת החג, קטעים מאמירות שנאמרו או לא נאמרו ע"י מנהיגים ציוניים לפני עשרות רבות של שנים עוד לפני הקמתה של מדינת ישראל: הרצל, בן גוריון, יצחק גרינבלום, ז'בוטינסקי, אוסישקין, הסופר חיים הזז ועוד. המגמה של המאמר מתומצתת בסופו. ציטוט:

"מלכות ישראל האמיתית היא הזכות הגדולה ביותר. ראשי הציונים הם החייבים ביותר וכל המאמין שיגלגלו את הזכות הגדולה עי החייב הגדול איננו אלא טיפש או מלגלג על דברי חז"ל. מדינת ישראל החילונית ומלכות ישראל המיוחלת הם תרתי דסתרי".



בפרספקטיבה בראיה לאחור ולימוד התמונה הכוללת היום, היו גם הציוניסטים של אז פועלים ומדברים אחרת. זו דרכן של מהפכות שעוברות תהליכים ושינויים, לובשות צורה ופושטות צורה

על הקצפת בא הדובדבן. המאמר מסיים בשאלה התמימה המתבקשת: "האם יש לחגוג או להתאבל ביום הזה? "לעצם העניין, רוב הציטוטים הם מספרים ועיתונים. הכותבים הם בעלי דעות שונות, הן על הציונות והן על התקופה. אם נניח שהציטוטים נכונים בעיקרם, הם בהחלט לא מחמיאים לאומרם ומקוממים גם אם הם בגדר "התחלקות". אך בלחץ ובקשיים בהם פעלה המהפכה הציונית ודאי נאמרו דברים ונעשו פעולות שלא צריכות היו להיעשות, ופעולות אחרות שהיה צריך לעשות לא נעשו.

בפרספקטיבה בראיה לאחור ולימוד התמונה הכוללת היום, היו גם הציוניסטים של אז פועלים ומדברים אחרת. זו דרכן של מהפכות שעוברות תהליכים ושינויים, לובשות צורה ופושטות צורה. הציונות היא מהפכה שקמה אחרי אלפי שנות גלות ופעלה בתנאים ובמציאות בלתי אפשרית. מה עוד שהדמויות המוזכרות אינן עוד בחיים. הן לא מהוות גורם השפעה כבר עשרות בשנים בשום תחום, שלא לדבר על אפיזודות שמיוחסות לאישים המוזכרים. העלאתם ועמדתם שוב במרכז הבמה לצורך ניגוח הציונות והמדינה מגוחכת, חסרת  רלוונטיות, חסרת בסיס וקנטרנית, תוך נסיון פתטי לצרפם להשחרת הנס הגלוי -  תקומתה של ריבונות ישראל בארצו.

מה לעשות, עובדה היא כי ריבונות ישראל וקיבוץ הגלויות הושגו ע"י "חייבים". וכי היו לקדוש ברוך הוא מתנדבים אחרים? הרי רוב הרבנים והאדמו"רים אסרו על קהלם לעלות לארץ, ורובם הלכו עם צאן מרעיתם אל גיא ההריגה.

קטונתי מלנהל ויכוח תורני על מהות שליחיו של ריבונו של עולם, על אף שאפילו אני מכיר כמה וכמה מאמרי חז"ל שאינם דווקא מתיישבים עם הקביעה הנחרצת של בעל המאמר, שלא להזכיר את המדרש האומר כי שורשיו של דוד המלך מגיעים עד בנות לוט, לא עלינו. ופן מקומם חשוב ועקרוני אחר: מפיצי המאמר הזה ושכמותם לא בהכרח מתנזרים מהטוב הכלכלי שמדינת ה"חייבים" מספקת ומאפשרת להם להמית את עצמם באהלה של תורה ולהשאיר לציונים את האפשרות, החובה והזכות למות ממש בשדות הקרב להגנתם. כן,יש פגמים לא מעטים. גם לנו, למחנה האמוני ציוני יש בקורת קשה ומוצדקת, אך זה מחייב  לעבוד קשה יותר, לשפר, לשנות, להנהיג,  ולא לשפוך את התינוק שחיכינו לו אלפים שנה עם המים. מה הם שישים שנה בחייה של אומה? אין לנו ארץ אחרת ולא עם אחר, ואנחנו מחוייבים לשניהם. זאת משימה כפולה, יותר נכון כפולה ומכופלת, כי ראשית השינוי  והתיקון צריך להיעשות אצלנו בבית, במחננו פנימה.