השמחה האמיתית בל"ג בעומר

טעות דפוס הביאה לידי הבנה שגויה במהות ל"ג בעומר.

הרב יעקב יוסף זצ"ל , ט"ז באייר תשס"ט

יהדות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

בל"ג בעומר עם ישראל כולו חוגג לכבוד רבי שמעון בר יוחאי. נברר להלן את המקור לשמחה ביום זה. רבי חיים ויטאל תלמידו של האר"י הקדוש כתב את הספר "פרי עץ חיים", בספר מובא שיום ל"ג בעומר הוא: "יום שמת רשב"י". מרן כתב בשו"ע או"ח בסימן תק"פ שימי פטירת הצדיקים הם ימי צער שראוי להתענות בהם כגון ז' באדר יום פטירת משה רבנו. מדוע אם כן שמחים ביום זה? הרי יום פטירת הצדיקים הוא יום צער לישראל? האמת היא שבכתב היד של הספר אשר נמצא לאחרונה כתובות המילים: "יום שמחת רשב"י" (יום שמחתו הוא או יום חתונתו או יום שהוסמך ע"י רבותיו רבי עקיבא או רבי יהודה בן בבא) ומתברר שבדפוסים נשמטה האות ח' מהמילה "שמחת" ונתקבלה המילה "שמת" (וכך כתב הבן איש חי בספרו "דעת ותבונה" בהקדמה בדף ד' בשם החיד"א
יש מי שנוסעים למירון בל"ג בעומר. בספר "שדה הארץ" (שחיבר רב מרבני ירושלים לפני כ 300 שנה) כתוב שבוודאי חשוב ללכת לקברי הצדיקים וללמוד שם מתורתם, אבל צריך לדעת שהנסיעות לקברי צדיקים רצויות בתנאי שאין בעקבותיהן ביטול תורה
בשיורי ברכה על שו"ע או"ח סימן תצ"ג). 

בעקבות השמטה זו פשט בציבור מסוים מנהג שלא לומר תחנון ביארצייט של צדיקים במשך השנה. מנהג זה יסודו בטעות שכן ימי פטירת הצדיקים אינם נחשבים לימים טובים שלא אומרים בהם תחנון. האדמו"ר ממונקאטש זצ"ל בספרו "מנחת אלעזר" תמה על מנהג זה. הרי כל יום בשנה הוא יום פטירת צדיק כלשהו, ואם כך האם לא יאמר וידוי בכל ימות השנה? לכן המסקנה להלכה היא: שהמתפלל במניין שלא אומרים בו וידוי בגלל יום פטירת הצדיק, יאמר וידוי בלחש.

יש מי שנוסעים למירון בל"ג בעומר. בספר "שדה הארץ" (שחיבר רב מרבני ירושלים לפני כ-300 שנה) כתוב שבוודאי חשוב ללכת לקברי הצדיקים וללמוד שם מתורתם, אבל צריך לדעת שהנסיעות לקברי צדיקים רצויות בתנאי שאין בעקבותיהן ביטול תורה. לכן מי שהנסיעה מקשה עליו להתרכז בלימוד התורה וגם למחרת הוא עייף מאוד, עדיף שימנע מהנסיעה. קל וחומר אדם שיודע שבדרך יש מראות לא טובים ופריצות וקשה לו לעמוד בניסיון של שמירת העיניים, מן הראוי שלא ייסע.