הקרב על בנק הפועלים

בנק הפועלים מול המפקח על הבנקים : תרבות של העדר אחריות ציבורית

ד"ר אסף מידני , ט"ז באייר תשס"ט

דעות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

הקרב המתוקשר בין בנק הפועלים ובין המפקח על הבנקים חושף את אזרחי ישראל למאפיין מיוחד בתהליך העיצוב הפוליטי, והכוונה היא לתרבות הפוליטית. אנו נוטים להתעלם מהתרבות הפוליטית לא פעם בשל אי בהירותו של המושג, אבל גם ובעיקר בשל העובדה כי כדי להתמודד עם תרבות יש לפתח תרבות אחרת. מדובר בתהליך חברתי-חינוכי ארוך, ובעידן של האינסטנט אין מקום להתמודדות ארוכת טווח. האמנם?

בעימות שבין שרי אריסון, הבעלים של בנק הפועלים, ובין ראשי בנק ישראל הפרופ' סטנלי פישר והמפקח על הבנקים, רוני חזקיהו, עולה באופן ברור המאפיין של התרבות הפוליטית שלנו. תרבות כוחנית, נטייה לאלימות, העדפת אינטרס אישי, המון אגו אישי, העדר
בעימות שבין שרי אריסון, הבעלים של בנק הפועלים, ובין ראשי בנק ישראל הפרופ' סטנלי פישר והמפקח על הבנקים, רוני חזקיהו, עולה באופן ברור המאפיין של התרבות הפוליטית שלנו. תרבות כוחנית, נטייה לאלימות, העדפת אינטרס אישי, המון אגו אישי...
שקיפות, העדר אחריות ציבורית, ומעל הכל העדר הפנמה של כללי משחק בדבר ניהול ציבורי מודרני.
נדמה כי שני הצדדים שכחו לרגע ששניהם פועלים בשירות הציבור.

שרי אריסון שכחה שמשמעותה של רגולציה היא שמירת האינטרס הציבורי – זאת כחלק משירות לציבור המעוניין להבטיח כי הבנק אליו הם שייכים לא יפשוט את הרגל. בהקשר זה הנחיות המפקח על הבנקים מחייבות משום שהמפקח הוא זה שמגן על ציבור הלקוחות, והוא זה שייחלץ לטובת הבנק אם ייקלע לקשיים. סיוע זה, אם יידרש, יבוא על חשבון הכיס הציבורי. אשר על כן תמוהות בעיני ההתבטאויות משולחות הרסן של אריסון בדבר מקרתיזם, עריפת ראשים, שחיתות ותפירת תיקים. התבטאויות אלה מלמדות את הציבור כי כללי המשחק הרגולטוריים הינם פארסה ומי שמעוניין להתנגד להם יכול לבחור גם בדרך הכוחנית והאלימה : התנהלות שאין לה גבולות.

מן העבר השני בנק ישראל שכח כפי הנראה שעברו הימים של השליטה הריכוזית בבנקים. מדינת ישראל בחרה להפריט את בנק הפועלים ובצד ההפרטה מיסדה את המפקח על הבנקים שתפקידו לפקח. אמנם לבנק ישראל יש סמכויות כיאה למפקח החל מדרישת הסברים ועד לפיטורי מנהלים, אבל ההתערבות צריכה להיעשות בעילות מסוימות ומוגדרות לאחר שיינתן לבנק הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיו. בעיקר על בנק ישראל לפרט מה גרם לו לפעול בצורה שהוא מנסה לשלול מבעלי בנק הפועלים את הזכות היסודית להשתתף בבחירת בעלי המשרה הבכירים בבנק. ההתנהלות של בנק ישראל היא התנהלות שאינה שקופה, מלווה במסר שלפיו המפקח הוא זה שיודע הכי טוב מה לעשות והכל לטובת ציבור הלקוחות ומעל הכל בטקטיקות של הדלפות שמעמיסות דיסאינפורמציה.

התוצאה בפועל שהציבור מבולבל והכל בשל ההתנהלות הבעיתית של ניהול המשבר שבין בנק הפועלים ובין המפקח. האם על הציבור לצפות כעת כי כל ניסיון פיקוח של המדינה ילווה בהשתלחויות חסרות רסן והטלת רפש בנציגי הציבור? האם על הציבור להבין כי משמעותה של רגולציה היא בדיוק אותו ניהול ריכוזי שאפיין את ישראל בעבר, ואנו האזרחים נידונו להלך עוורים אחר הרגולטורים?

אריסון ופישר דעו לכם: בהתנהלות שלכם עד כה אתם בעצם קובעים מחדש את כללי המדינה הרגולטורית הישראלית. לא די בחוקים כתובים. חשובה לא פחות דרך היישום שלהם. וזו בדיוק התרבות הניהולית. הנה מסר שכדאי להפנים. אנו אזרחי ישראל לא עובדים אצלך שרי אריסון, אבל אנו גם לא רובוטים שצועדים מכוסי עיניים אחרי המפקח על הבנקים.
זה הזמן להתעורר שהרי אין טעם בסוף המאבק לגלות שהפסדנו את כללי המשחק ההוגנים ומיסדנו בצורה רשמית כללי משחק אנרכיסטיים. במקרה זה המשמעות היא ברורה: כולנו הפסדנו.