יום ירושלים עבור יהדות התפוצות
יום ירושלים עבור יהדות התפוצות

לרבים מאיתנו, סטודנטים יהודים-אמריקאיים ובוגרים טריים, יש עדיין זיכרונות עמוקים משהייתנו בישראל, זאת על-אף שאופי הביקור של הנוער היהודי האמריקני משתנה ומגוון. חלקים מאיתנו נסעו לישראל מייד לאחר התיכון והשקיעו בלימודי קודש ובעבודה קהילתית. יש כאלו המגיעים בחופשת הקיץ להתנדבות במחנות נוער או בהתמחות מעניינת, ויש שחווים אותה באמצעות הפרויקט המצליח של 'תגלית'- Birthright Israel. כל אחת מהחוויות הללו שונה בתכלית, אך המשותף לכולן הוא הרגש העמוק כלפי ארץ ישראל, המייצר קשר מיוחד ומרגש בין הנוער היהודי בתפוצות לבין ארץ הקודש. קשר זה מקבל משמעות מיוחדת בפרט לכל הנוגע לירושלים ולאנרגיה שהיא מעבירה ליהודים רבים בעולם. משנה לשנה יום ירושלים מזכיר לנו בתפוצות את חשיבותו כסמל המחבר בין יהדות התפוצות ליהודים החיים בישראל.



כל אחת מהחוויות הללו שונה בתכלית, אך המשותף לכולן הוא הרגש העמוק כלפי ארץ ישראל, המייצר קשר מיוחד ומרגש בין הנוער היהודי בתפוצות לבין ארץ הקודש. קשר זה מקבל משמעות מיוחדת בפרט לכל הנוגע לירושלים...

לרוב הנוער היהודי בתפוצות שמתמזל מזלם לבקר בישראל יש דבר נוסף במשותף: כשהביקור מסתיים, הם חוזרים לסדר היום הרגיל במקום מושבם בחו"ל. כמובן, שגם החזרה לשגרה לאחר ביקור כזה איננה מעבר קל. סוציולוגיים יהודים-אמריקאים כתבו כבר רבות על החוויות מ"השנה בישראל" ועל הקשיים של סטודנטים רבים להסתגל חזרה במהירות לחיים בארה"ב. אני זוכר דוגמא לקושי הזה כשהמתנתי בנתב"ג למטוס שיחזיר אותי לארה"ב ולידי עמדה קבוצה של תלמידי קולג' שסיימו את ביקורם בארץ. קבוצה זו שביקרה בישראל במסגרת פרויקט 'תגלית' (שלרבים ממנה היה זה ביקור ראשון וחוויה ראשונה של יהדות וציונות) עמדה ליד מלוויה הישראלים ופשוט לא הפסיקה לבכות. למעשה, אני זוכר בבירור גם כיום את אחת ממשתתפות הקבוצה צועדת הולך ושוב בטרמינל, ממש היה נראה שהיא מתלבטת אם לבטל או לא את הטיסה שלה חזרה הביתה.

אולם, לאלו מאיתנו שצעדו ביום ירושלים בסמטאות העיר העתיקה בדרך לכותל המערבי, ההסתגלות חזרה לחיים בתפוצות יכולה להיות פחות קשה. את האנרגיה שהייתה לנו בעודנו רוקדים סביב האבן הירושלמית בלבוש כחול-לבן, אנחנו יכולים להמשיך ולתעל גם לקהילות היהודיות ברחבי ארה"ב. ויותר מכך, בין אם בכוונתנו לעלות ארצה ולשוב לירושלים ברגע המתאים, ובין אם לחיות בתפוצה, היא סוג של שליחות עבורנו, יום ירושלים יכול לשמש עבורנו "בטרייה" שאינה נגמרת אף פעם, הטוענת אותנו כל פעם מחדש באותה אנרגיה חשובה ומדהימה.





אנחנו - העתיד הצעיר של העולם היהודי בתפוצות, המחוזקים מכוחה של ירושלים, מחפשים להמשיך ולשתף פעולה עם אחינו ואחיותינו בישראל בבנייתה של מדינה יהודית. עבור מטרה זו, שום דבר אינו מעניק לנו אנרגיה יותר מהאחדות המסמלת את יום ירושלים

לואיס ברנדייס, ממנהיגי התנועה הציונית בארה"ב בשנות ה-30 והשופט היהודי הראשון שכיהן בבית המשפט העליון האמריקני, אמר פעם כי "כאשר ירושלים וישראל בכללותה נמצאות בידיי העם היהודי, יהודי התפוצות מרגישים בטוחים יותר מול האנטישמיות". כציונים דתיים משפט זה מתייחס גם למובן הרוחני ולא רק למידת הביטחון הפיזי מול אויבינו. בישיבה יוניברסיטי אנחנו נמצאים במגע מתמיד עם מנהיגים ופוליטיקאים ישראליים המגיעים לנאום בפורומים שונים ולהשיב לשאלות. הנהגת הסטודנטים והמועדון הישראלי בישיבה יוניברסיטי פועלים ללא הרף למצוא דרכים לגיוס כספים עבור שדרות ויוזמות אחרות למען ישראל. פעולות דומות נעשות גם על-ידי חברינו באוניברסיטאות כמו קולומביה, מרילנד ו-פן. סטודנטים רבים מתכוונים להמשיך ולחיות בארה"ב ולעבוד כרופאים, עורכי דין ורבנים. אולם, אנחנו מחויבים עמוקות לעתיד יהודי תחת ירושלים מאוחדת ולמציאת דרכים לסייע לישראל מהתפוצות.

אנחנו - העתיד הצעיר של העולם היהודי בתפוצות, המחוזקים מכוחה של ירושלים, מחפשים להמשיך ולשתף פעולה עם אחינו ואחיותינו בישראל בבנייתה של מדינה יהודית. עבור מטרה זו, שום דבר אינו מעניק לנו אנרגיה יותר מהאחדות המסמלת את יום ירושלים. ברגע אחד של שקט ומעט דמיון, אנחנו חוזרים לאותם ימים בהם ראינו את ת"א, חיפה, יפו , אפרת ומעליה את ירושלים מתנוססת. כל חלקיה של ארץ הקודש נראים כמתגמדים מול ירושלים ביום ההיסטורי הזה. ואנחנו נזכרים ברגע הקסום הזה ומשתמשים בו כדי לפעול טוב יותר ביום שלמחרת.   .