המשכן, הנפש והנשמה

כלי המשכן, נפש האדם וסיגמונד פרוייד

חננאל ובר ז"ל , כ"ה באייר תשס"ט

רוב רובן של המצוות בין אדם למקום קשורות לקורבנות בבית המקדש.  לדאבוננו הרב, אין אנו יכולים, עד לרגע כתיבת מילים אלו, לקיים את חובותינו הרבות לה' בהר קודשו, ולכן, מה שנותר לנו לעשות, בינתיים, הוא להתבונן וללמוד את מצוות בית המקדש, ולהתפעל ממבנה המשכן שתואר בדיוק כה רב בתורתנו הקדושה -- ולנסות להפיק השראה רוחנית מהסתכלות מרוחקת זו, ממה שהיה לנו בעבר.

אם נתבונן בכלים שציוונו לעשות ולמקם באוהל מועד -- המנורה, שולחן לחם הפנים, מזבח הקטורת, וארון הברית -- אפשר לשאול: מדוע בחר הקב"ה דווקא את הכלים הללו, ומדוע מקומם הינו כפי שהוא?  הרי אפשר היה לדמיין שבמקום המנורה, נבנה שני לוחות הברית מוזהבים ונעמיד אותם גבוה גבוה על עדנים מעל הפתיחה לאוהל המועד -- זכר למעמד הר סיני הייחודי.

מה הטעם לכלים שה' ציוונו לעשות?  אכן, מקובל שהמנורה מסמלת את החכמה והרוחניות והשולחן את הפן הגשמי שבעולם, אבל מה מסמלים מזבח הזהב וארון הברית?  כדי למצוא פתרון לשאלה זו, הבה נזכר בצו הגדול של הקב"ה לעם ישראל: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כה, ח).  בנוסף לשאלה המפורסמת על המילה "בתוכם" המפתיעה -- שבאה במקום "בתוכו" -- היינו מצפים שהמשפט יהיה "ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם", ולו רק למען הסימטריה.  אולי בחירת המילה "מקדש" במקום "משכן" מרמזת לנו ומחזקת בנו את העובדה שהמצווה הינה נצחית ולא תלויה רק בתקופת המדבר שבו עבודת הכוהנים היתה במשכן הקטן והצנוע, בהשוואה לבית המקדש.

משמעות שניה למילה "מקדש" הינה: שכל זמן שלא יהיה לכם מקדש גדול ומפואר כדי שכל העם "יפגוש" אותי, תוכלו להקים מקדש בתוככם ממש.  איש איש בנשמתו יבנה את הכלים הרוחניים שיאפשרו לו לשמור על קירבתו לה'.  הכיצד?  בעיקר דרך התפילה, שהיא
הכלים שה' צוונו לשים בתוך אוהל מועד, קרי אוהל המפגש, משולים יחדיו להפליא למודל נפש האדם שפיתח שלושת אלפים שנה אחרי יציאת מצרים, היהודי המהפכן סיגמונד פרוייד
הפכה לאלטרנטיבה לקורבנות אחרי חורבן בית המקדש השני.

אם נלך באותו כיוון הלאה, נוכל לשים לב למשהו מדהים: הכלים שה' צוונו לשים בתוך אוהל מועד, קרי אוהל המפגש, משולים יחדיו להפליא למודל נפש האדם שפיתח שלושת אלפים שנה אחרי יציאת מצרים, היהודי המהפכן סיגמונד פרוייד. פרוייד, ממציא הפסיכואנליזה, פיתח מודל על המבנה הרוחני של  נפש האדם.  בקיצור רב, נפש האדם, ע"פ פרוייד, מחולקת לשלושה חלקים: האגו, הסופראגו והאיד.  האגו הינו החלק שמתמודד עם המציאות -- החושב, והממציא; הסופראגו הינו החלק השואף למוסריות; והאיד הינו החלק השואף לממש את תאוות האדם. ההקבלה המדהימה בין הכלים באוהל מועד למודל של פרוייד הינה כדלקמן: המנורה, הנדלקת כל לילה ע"י הכוהנים, מסמלת את השאיפה להבנה, לאור, לחשיפת המציאות, והיא בהחלט מתאימה למושג האגו של פרוייד. שולחן הפנים (שעליו היו הכוהנים שמים שתים עשרה לחמים כל שבת ואוכלים את הישנים -- שנשארו חמים אחרי שבוע שלם על השולחן), מסמל את הכרת הטוב שה' דורש מאתנו עבור כל מה שהוא נתן לנו כדי שנוכל לעשות חיל בעולמו. כל כהן שטעם מן הלחם החם היה ספוג במידת הכרת הטוב והענווה שהם הבסיס למוסר, או ע"פ לשונו של פרוייד, להתנהגות ע"פ הסופראגו.

הכלי השלישי -- מזבח הקטורת שעליו היו הכוהנים מדליקים את תערובת הבשמים שהפיקו ריח מיוחד -- מומשל ל"איד", שהינו ע"פ פרוייד, הדחף האנושי הבסיסי להתאחדות. ברם, כפי שבכל חברה נאלץ היחיד לרסן ולנווט את צרכיו להתאחדות ע"פ המגבלות החברתיות (שלזה קרא פרוייד סובלימציה), כך מזבח הקטורת מסמל את הדרישה האלוקית מן היהודי לבצע סובלימציה נוספת, יותר נשגבת, שבה הוא מחליש את יצר הרע שבו במדרגה נוספת, ומשדרג את יצר ההתחברות הפיזית שלו ביצר חדש, אלוקי, להתחבר לבוראו בחיבור הרוחני והמשמעותי ביותר.  נקרא לזה הסובלימציה היהודית.  מעניין להיווכח שחז"ל הקדימו את פרוייד בלפחות אלפיים שנה בהבנתם גם בחיוניותו של יצר הרע לקיום האדם והחברה, וגם בחיוניותה של הכנעתו לממדים נסבלים. 


ומהי הנשמה? החלק הרוחני יותר ברוחניות האדם, הניצוץ של ה' שבתוך האדם, סליחה, בתוך היהודי, בהיותו נזר האנושות. תפקידה של הנשמה -- לדרבן את היהודי להסיר את הפרוכת שבתוכו ולחשוף את האלוקות הנסתרת בו
ברם, מה עם ארון הברית?  מה מקומו ביחס למודל הנפש של פרוייד?  התשובה:  אמנם פרוייד היה יהודי, ואולי אפילו קיבל את השראתו למודל הפסיכולוגי שלו ממבנה המשכן, אבל מכיוון שהוא לא האמין בה' וממילא חיפש מודל אוניברסלי להבנת רוחניות האדם, הוא הגביל את המודל שלו לנפש ולא הבחין בקיומה של הנשמה. זו טעותו הגדולה.

ומהי הנשמה? החלק הרוחני יותר ברוחניות האדם, הניצוץ של ה' שבתוך האדם, סליחה, בתוך היהודי, בהיותו נזר האנושות. תפקידה של הנשמה -- לדרבן את היהודי להסיר את הפרוכת שבתוכו ולחשוף את האלוקות הנסתרת בו.  כפי שיש לאדם דחף להתחברות פיזית עם אחד הברואים, ע"פ נפשו, ליהודי יש דחף נוסף, רוחני, להתחבר לבוראו, ע"פ נשמתו.

במשכן, מעבר לפרוכת נמצא ארון הברית שבתוכו נמצאים לוחות הברית.  הם התזכורת לכל יהודי למעמד הר סיני שבו הוא וכל אחיו, ורק הם, ראו את הקולות ושמעו את דבר ה'.  כל יהודי נקרא להסיר את הפרוכת האישית שבתוכו, המקבילה להסרת הפרוכת של הכוהנים בשלושת הרגלים לעיני כל העם.  הם חשפו לעיני העם את ארון הברית ואת הכרובים שדרך הסתכלותם זה בזה מורים לנו את טיב הקשר בינינו לאבינו שבשמים.  המקביל לאותו קודש הקדושים הוא הנשמה שלנו, שכולנו יכולים לחשוף על ידי הסרת הפרוכת הפרטית -- הקליפה האישית -- שעוטפת את נפשנו ומונעת מאתנו להתחבר לנשמתנו, שהיא היא הניצוץ שלנו מהקדוש ברוך הוא עצמו.  זו החוויה והחובה הייחודית של עם ישראל בבריאה -- הסרת הקליפה והתחברות לאבינו שבשמים דרך נשמתנו.

יהי רצון שכל אחד מאתנו יזכה לא רק לראות במהרה את מקדשנו הבנוי על הר השם, אלא גם יזכה לעשות מקדש בתוכו כדי שה' ישכון בו.