פתרון לשאלה שאינה מבוקשת



הקמת מדינה 'פלסטינית' אינה פתרון לשאלה מן המציאות, אלא תשובה הזויה לשאלה שאינה מבקושת. הערבים אינם מבקשים לעצמם עוד מדינה. הם מבקשים להשמיד את ישראל ותכננו לחלק את שטח ארץ ישראל בין ירדן וסוריה ומצרים.

אנשי שלום עכשיו בבית הלבן בושינגטון ובכנסת ישראל מבקשים להקים לערבים מדינה בשטחים שכבשו מצרים ועבר הירדן בזמן שתקפו אותנו בשנת 1948. אבל בכל אותן השנים של הכבוש הערבי לא הקימו הערבים שם מדינה פלסטינית. בירת המלכות של

אנשי שלום עכשיו בבית הלבן בושינגטון ובכנסת ישראל מבקשים להקים לערבים מדינה בשטחים שכבשו מצרים ועבר הירדן בזמן שתקפו אותנו בשנת 1948. אבל בכל אותן השנים של הכבוש הערבי לא הקימו הערבים שם מדינה פלסטינית

ההאשמים היתה ברבת עמון,לא בירושלים.

מנהיגי מדינות ערב אינם מבקשים חיים שלוים ורווחה עבור תושבי עזה וכל רצונם הוא להרוס את ישראל. מאז שיצאו מתחת שלטון ישראל הורע מצבם של העזתים והתנוולו חייהם.  הם מאשימים את ישראל ואת המצור, אבל הם שבחרו לעצמם את הדרך הזאת – הם שבחרו להשקיע את כל מרצם ולהוציא את המלירדים שקיבלו ממדינות העולם והערבים על מלחמת טרור נגד ישראל ולא בבניית בתי ספר ובתי חולים.

הערבים לא יודו לאובמה



היסוד לגישת הערבים לעולם הוא אמונתם על חובתם להלחם מלחמת ג'יהאד דתית נגד הכופרים הנוצרים ונגד היהודים בכל שטח שהיה נתון אי פעם תחת שלטון מוסלמי. אובמה מתעלם מן ההסטוריה של הבריטים במזרח התיכון ושוגה באשליה כי הערבים יודו לו אם יקים עבורם עוד מדינה.

במהלך מלחמת העולם הראשונה החיתה בריטניה את הלאומיות הערבית אחרי אלף שנים שלא היתה להם עצמאות מדינית והיו נתונים תחת שלטון של שושלות זרות – בני שבטים מאזור הים הכספי, פרסים, תורכים סלגוקים, ממלוכים, מונגולים ובמשך ארבע מאות השנות האחרונות תרכים עותמנים. הבריטים הבטיחו להקים מדינה ערבית אחת – בשטח של סוריה ועירק כיום, ומדינה יהודית בשטח ארץ ישראל המזרחית והמערבית. בעקבות התהליך שפתחו בו הבריטים לערבים כיום עשרים ואחת מדינות, אבל הערבים ממורמרים עד היום נגד האמפריליזם הבריטי.  בשתי מלחמות העולם נלחמו רוב הערבים נגד הבריטים. בעירק היתה מהפכה פרו-נאצית במלחמת העולם השניה ואנואר סאדאת ריגל עבור הגרמנים במצרים. תושבי עזה מתקיימים מכספי משלם המסים האמריקני שהם מקבלים או בצורה ישירה או דרך סוכנויות האו''ם. שום תודה אינה נשמעת מהם, רק כאשר הם מתלוננים על עכוב בעזרה רפואית מגלה העולם כי ארה''ב היא המספקת לערביי עזה את התרופות.

מחצית הישראלים פליטים מארצות ערב



כאשר נשמעות טענות של הערבים ושל אנשי שלום עכשיו בקרבנו כי עוולות הכבוש הן הדוחפות את הערבים למעשי הטבח ולפשעי המלחמה הנוראים שלהם, טוב להיזכר מה עשו הערבים אחר שנכשלו במלחמת  1948. מדינות ערב פנו להתנקם באזרחיהם היהודים. היו אלה אזרחים שלווים ונאמנים, תושבי עירק ומצרים ותימן ולא מתישבים מתנחלים או כובשים בארץ ישראל. אבל הערבים שנלחמו מלחמת דת נגד היהודים בארץ ישראל פנו לרדוף את הקהילות עתיקות-היומין של בני עמנו שישבו בארצות אלו מאות שנים רבות לפני הכבוש הערבי. מעשי המדינה והממשלה אשר כללו תהליכי מעצרים ומאסרים השרירותיים, הפִּטּוּרִים ממשרות ממשלתיות והגרוש מבתי הספר והאוניברסיטאות, ולבסוף החרמות הרכוש, היו תהליך רדיפה דתית וגזענית. לכך נוספו איומים ומעשים של המונים מוסתים,  אשר השלטונות לא עצרו. 

האוכלוסיה היהודית נמלטה על נפשה והגיעה ברובה למדינת ישראל ומחצית אזרחי ישראל מקורם ממשפחות של פליטים מארצות ערב. הפליטים שהפכו לאזרחים ישראלים השאירו אחריהם בתים ורכוש ואדמות. הם זכאים לפצוי לא רק על רכושם, אלא על הפעולה האכזרית של חסול תרבות וקהילות עתיקות. אלה היו קהילות של אזרחים נאמנים שלא היו צד במלחמת אזרחים בנגוד לערבים  בארץ ישראל שקמו על שכניהם היהודים, ועזרו לצבאות פולשים של מדינות אחרות. חלקם של היהודים  באוכלוסית הקיסרות העותמנית היה אחד מכל חמשים, אך שטח ישראל הוא פחות מתוך אחד מתוך חמש מאות משטח מדינות ערב. רק לפי מספרם של הפליטים היהודים מארצות ערב, זכותם לתבע שטח גדול פי עשרה משטח מדינת ישראל.

בגדד לעומת עזה



מהו המרשם הנכון שעל הנשיא אובמה לחפש? קודם כל על הערבים להסתלק מ'תכנית השלום הסעודית' שאינה אלא איום במלחמה. לחלק ניכר מחמישים ושבע המדינות הערביות והמוסלמיות אשר בשמן מדבר המלך ההאשמי עבדאללה אין גבול משותף עם ישראל ועוינותן לישראל מיוסדת רק על מלחמת דת.  מדינות ערב הן התוקפן במלחמות נגד ישראל זה למעלה משישים שנה והן החייבות לפצות את ישראל ולא לתבוע ממנה שטחים.

המדינות שהבטיחו ארבעה מילירד דולר לבנות מחדש את עזה אחר מבצע 'עופרת יצוקה' – האם הן מבקשות לעזור לתושבים שם או

לחלק ניכר מחמישים ושבע המדינות הערביות והמוסלמיות אשר בשמן מדבר המלך ההאשמי עבדאללה אין גבול משותף עם ישראל ועוינותן לישראל מיוסדת רק על מלחמת דת

רק לחזק אותם נגד ישראל? הפתרון למצוקת התושבים אינו בבניית בתים בצפיפות בעזה אלא בישוב תושבי המחנות במקום אחר – במרחבים העצומים של סוריה. האם אפשרי מעבר מעזה לסוריה? את התשובה נמצא בהסתכלות במה שארע בעקבות הכיבוש האמריקני של עירק.



בזמן שעירק היתה תחת שלטון האמריקנים ברחו על חייהם כמליון אזרחים מעירק לסוריה מאימת הטרור שהצבא האמריקני לא ידע להגן עליהם מפניו. מאז חזרו חלקם לבתיהם אבל נותרו מהם כיום בסוריה  למעלה מחצי מליון עירקים. אזרחים אלה אינם מתכוונים לחזור לעירק לאחר אשר השתכנו בסביבות חלב ודמשק ובנו להם חיים חדשים שם.

אם עירקים כל כך רבים עברו להתישב בסוריה, הרבה יותר קל ליישב את תושבי עזה בסוריה.

• העירקים הללו שברחו לארץ ערבית אחרת עזבו את ארץ אבותיהם ואבות אבותיהם והשאירו בתים ורכוש ובאו לארץ ערבית אחרת.  לעומת זאת רק חלק קטן מתושבי עזה הם בני המקום ורואים בה את ארץ אבותיהם.  והרוב המכריע מקורם בפליטים שנהרו בשנת 1948 אל עזה והאזור סביבה שכבש הצבא המצרי שפלש לארץ ישראל בנסיון להשמיד את מדינת ישראל.



• בנגוד לעירק רחבת הידים, מאוכלסת עזה וסביבותיה בצפיפות גבוהה. אף שהתושבים הם כבר בני דור שלישי או רביעי  במקום אין הם מסוגלים לקיים עצמם, והם חיים על חשבון משלמי המסים של ארצות הברית והאיחוד הארופי, והאו''ם מגדיר אותם כפליטים.

• לתושבי עירק ישות לאומית נפרדת מן הסורים. אף שרוב העירקים והסורים מגדירים עצמם כערבים, לעירקים ולסורים זהויות לאומיות נפרדות, וההבדל הבולט ביותר ביניהם הוא בלשון – הלהג הערבי המדובר בבבגדד ובדרום עירק שונה מן הלהג של דמשק או חלב כמו שהספרדית שונה מן האטלקית. האמפריה של בית אומיה היה מרכזה בדמשק והאמפריה של בית עבאס שהפילה במלחמה את  בית אומיה מרכזה היה בבבגדד. ולעומת זאת, הערבים בארץ ישראל הם חלק בלתי נפרד מן הערבים של סוריה – יש להם אותם מנהגים, הסטוריה משותפת, והם מדברים באותו להג ערבי. חברי הכנסת הערבים שביקרו בסוריה בעקבות מלחמת לבנון השנייה ספרו בהתלהבות לעתון 'הארץ' כי חשו עצמם בביתם בדמשק – אותם מנהגים, אותם מאכלים, אותה שפה.

אם מבקשות המדינות התורמות לעזור לשוכני עזה לחיות חיי שלווה ברווחה, עליהן להשקיע את כספן בבבניית בתים חדשים וישובים חדשים לתושבים אלה במרחבים הריקים של סוריה. המלירידים שהובטחו לעזתים יוכלו להקים את הכלכלה הכושלת של סוריה. זאת תכנית השלום שצריכה ישראל להציג לאובמה מול התכניות של חצי מדינה לישראל ועשרים ושתים מדינות לערבים.