במאמר קודם בשם "עוף אתה כבר לא גוזל", עסקתי בצורך הדחוף והקריטי להגעתו של הציבור האמוני להנהגה הלאומית כדי להבטיח כי מדינת ישראל תהיה לא רק מדינת היהודים אלא מדינה יהודית המחוברת אל שורשי וערכי העבר, כדי לתקן את ההווה ולהבטיח את העתיד הקיומי, שגם הוא בספק ללא המימד היהודי, הערכי הנטוע במסורת ישראל סבא, וזאת תוך התחשבות בגוונים השונים בהם מתאפיינת החברה הישראלית היום. לא מדובר במדינת הלכה, מה עוד שיעד כזה יסתום את הגולל על הגעה להנהגה ולשלטון, וממילא יעמיד בסימן שאלה את עצם הקיום של מדינת ישראל. על רקע זה קיבלתי במייל תגובה החולקת עקרונית על גישתי, גישה זו שלדעתי מייצגת חתך לא קטן מהציבור הדתי לאומי ברמה כזו או אחרת, ולכן אני רואה חשיבות להציג את הביקורת כלשונה ומאמר תגובה המנסה להתמודד עם הביקורת.
לכותב הביקורת נקרא אורי לצורך ההתייחסות אל כותב הביקורת. ואלה עיקרי דבריו:
1. רק מדינה יהודית המבוססת על התורה, כלומר ההלכה היהודית יכולה להיכון בארץ ישראל. כל קומבינציה אחרת שבאה להחליף את הציונות החילונית שבעטה בתורה ובמצוותיה ואשר חשבה שניתן להקים עם חדש ללא התורה הטובה והנצחית. נדונה לכשלון וסופה רק יגרום עוד צער ומפח נפש להולכים פתי אחר החלום הטפשי שאפשר ליצור מין יצור כלאיים כזה של יהודי אמוני אבל לא שומר על ההלכה.
2. האם יכול לחיות שהאפשרות הלגיטימית היחידה היא שלטון חילוני נוצרי שיכפה את דרכי העולם הנוצרי מערבי על האזרחים היהודים במדינה.
3. האבסורד הוא שלהחזיר את היהודי ליהדותו, מקום גידולו הטבעי עם התורה בדיוק כמו שחיו אבותינו נראה הזוי ולא מציאותי, ואילו לכפות על היהודי לחיות כמו גוי, מזה שנים נחשב לדבר נורמלי.
4. אם הגוזל יעוף אבל ימשיך לנבור באותה ערימת זבל שאנחנו מכירים כבר 61 שנה, שהחלה בהרצל וממשיכה במשובטים שלו היום, כמו פרס, ברק ונתניהו אזי עדיף כבר שלא יעוף כלל.
עד כאן הביקורת, ולהלן תשובתי:
אפתח בדברי תורה. רש"ר הירש כותב בפרשת בהעלותך, "פרשה זו חוזרת אל גאולי מצרים אחרי הפסק מפרק ל"ד בספר שמות, 
לקדוש ברוך הוא יש סבלנות. אלפי שנים של חינוך והסתגלות, ולאורי אין סבלנות שישים שנה, וכי מה זה שישים שנה בחיי מדינה, בחיי עם? ועוד כשמדובר בעם העתיק בעולם
כולל ויקרא ותחילת ספר במדבר, בהם סופר על הקמת המשכן והמצוות הקשורות למשכן. בכך ביקש הכתוב להניח את האידיאל שלמענו יהיה ישראל לעם השם". ממשיך הרש"ר הירש: "אלא שהיה צורך לחנך ולעצב את העם לקראת האידיאל הזה, וחינוך זה נמשך מאות שנים ולאמיתו של דבר אלפי שנים, ועדיין לא הושלם גם בימינו. וכבר אמרנו, בפתיחת ספר שמות", ממשיך הרש"ר, "היה ניגוד בין ישראל של זמן מתן תורה לבין תורה זו, לפיכך היה צורך במאות שנים כדי להתגבר על הניגוד הזה".
הבנת את זה אורי? לקדוש ברוך הוא יש סבלנות. אלפי שנים של חינוך והסתגלות, ולאורי אין סבלנות שישים שנה, וכי מה זה שישים שנה בחיי מדינה, בחיי עם? ועוד כשמדובר בעם העתיק בעולם. לא, אורי. נדבקת במודרנה רחמנא ליצלן. אחד רוצה שלום עכשיו. אורי רוצה מדינת הלכה עכשיו. הכל עכשיו. לא מזמן, לפני הרס גוש קטיף, כולנו שרנו יחד "עם ישראל לא מפחד מדרך ארוכה" וכבר נגמר לך האוויר והדרך? מי אתה שתחליט ע"י מי ואיך הקדוש ברוך הוא מנהיג את עולמו? אלא אם כן אתה מניח שהקדוש ברוך הוא היה בחופשה או עסוק בדברים אחרים בעשרות השנים האחרונות, ואיפשר לציוינים להשתולל ולהקים מדינה. הציונים והחלוצים חלקם עוד חיים איתנו היום, אך אדירי תורה על קהילותיהם הקדושות הובלו למשרפות.
מלך ישראל, משיח בן דוד, לפי דעה אחת מוצאו מבנות לוט היה, ובכל מקרה מרות המואביה ותמר ודאי היה. בית המקדש השני נבנה ע"י כורש - מלך גוי, לא מהצדיקים והישרים. בספר "אם הבנים שמחה" מאת הרב יששכר שלמה טייכטל זצ"ל הי"ד לשאלת בנו איך יתכן שאביו קובע שזו אתחלתא דגאולה כשרוב בוני הארץ המה מחללי שבת ועוברי עבירה וכמעט כגויי הארץ המה. ומסביר הרב: "והנה זה אלוקי עולם בורא הכל הוא יודע למה בחר דווקא באלו" ומביא גמרא מפורשת על הרחם השרקרק עוף טמא שהוא שיביא את בשורת הגאולה ככתוב בזכריה "אשרקה להם ואקבצם".
בהמשך נותן הרב הסבר נוסף. הקדוש ברוך הוא מחויב לפעול במידת הדין ומכיוון שלפי הדין לא מגיע עידן בוא הגאולה ולקב"ה נמאס לחכות, יש צורך לעקוף את המלאכים האמונים על סיכום מאזן הזכות והחובה על ידי ביצוע המהלך באמצעות אנשים לא ראוייםבהמשך נותן הרב הסבר נוסף. הקדוש ברוך הוא מחויב לפעול במידת הדין ומכיוון שלפי הדין לא מגיע עידן בוא הגאולה ולקב"ה נמאס לחכות, יש צורך לעקוף את המלאכים האמונים על סיכום מאזן הזכות והחובה על ידי ביצוע המהלך באמצעות אנשים לא ראויים, ולומר למקטרגים שלמעלה: לא יצא מזה כלום זה לא רציני רדו מזה, אך התקשורת עם המקטרגים מלמטה מסובכת יותר. עובדה, אורי. ולסיום החלק התורני משהו, קטע מאסופת מאמרים מכתבי מרן הראשון לציון הרה"ג בן ציון מאיר חי עוזיאל זצ"ל, מתוך מאמר-תפילה הנקרא "יום חג למדינה":
"זכור נא ה' אדון כל הנשמות וריבון כל המעשים את נשמת עבדך ד"ר בנימין זאב הרצל היוזם ומקים את תנועת הציונות, והקדיש למענה את כל מרצו ותבונתו ומעמדו בחיים, והיא היתה יתד ופינה למצבנו המדיני בארץ ישראל, ולגאולת עמך ישראל השלמה שתגיע ותבוא במהרה בימינו.
אנא גדול העצה ורב העלילה אשר עינך פקוחות על כל דרכי בני האדם אך לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו, העלה את נשמת עבדך לגן עדנך ותחת כנפי שכינת קדשך והיתה נשמתו צרורה בצרור החיים וזכרו המכובד יחי לנצח בקרבנו לדור דורים".
האמת שלשורש העניין כל מילה מיותרת. עם זאת איני מרגיש פטור מלהתייחס לכמה מהקביעות והסגנון שבהן נאמרו. הגדרת השלטון במדינת ישראל במונח "נוצרי" חסר בסיס, קל וחומר הקביעה כי היהודי נכפה לחיות כמו גוי היא מופרכת ואבסורדית. אם יש במדינת ישראל כפייה על הפרט והיא מוצדקת, היא על ידי חוקים הבאים להבטיח את האופי והצביון היהודי של מדינת ישראל. כדוגמא בולטת שיקומו וגידולו המספרי של עולם התורה. השיקום וסדרי הגודל הם פונקציה של התמיכה והתנאים שמעמיד השלטון, הן בתקצוב והן בפטור מגיוס הניתן ללומדי התורה.
הגעגוע לחיות כמו אבותינו היא אמירה לא ברורה. לאיזה אבות? באיזה תקופה? בתקופת האבות שבגינם נחרב המקדש הראשון? אולי בזמנו של חורבן המקדש השני? בתקופת מותם של תלמידי רבי עקיבא? או נגיע עד יוצאי יציאת מצרים, המככבים שוב בפרשתנו? האידיאליזציה שמייחסים לעבר צריכה בדיקה ואימות וכלים נכונים להשוואה וזה לא פשוט. בכל מקרה, לא התנ"ך ולא המציאות ההיסטורית שופעת מחמאות.
נכון, זה שישים שנה אנחנו נוברים בזבל והופכים אותו לזהב בכל התחומים, בחומר וברוח, שלא לדבר על דור ההמשך שהוא זהב טהור ממש, כן הגיע כבר הזמן שגם את הזבל הפוליטי הכל כך זיבלי נשדרג לזהב. רק אנחנו יכולים, המאמינים בקדוש ברוך הוא, בעם ישראל, בנצח ישראל ובארץ ישראל. ציונות אמונית לשלטון.
הצטרפות לליכוד, מפלגת שלטון, הוא מהלך פוליטי הגיוני, חשוב, ומחבר בין רבדים שונים בחברה הישראלית. הצלחתו עדיין מצריכה הוכחה, ואיננו חייב בלעדיות בדרך אל הפסגה. ריכוז מאמץ הוא יתרון אך לא הכרח, ההכרח הוא לצאת מהביצה הפוליטית המגזרית. הצבת מדינת הלכה כמטרה היום, אפילו כמטרת קצה, מפלגת ומזמינה התנגדות ומחלוקת בזמנים של צורך, הכרח וחשיבות עליונה לליכוד ואחדות מקסימלית בחברה הישראלית לאור האתגרים והמשימות העומדים לפתחנו. בנוסף לכך עצם העלאתה ללא הכנה ובסיס ערכי ונכונות של החברה הישראלית, ייצור ללא ספק הרעה ורגרסיה ביחסה ובגישתה של החברה הישראלית אל הדת, אל ערכיה ואל מורי דרכה, וזאת דווקא כשנראים סימנים מעודדים של התקרבות.
אני נחרד מלחיות במדינת טאליבן יהודית. אני חי במדינת ישראל היהודית והדמוקרטית. יש לי ביקורת קשה על התנהלותה, הן היהודית והן הדמוקרטית, אך אני מסרב לשפוך את התינוק עם המים. בעזרת השם יבוא במהרה בימנו גואל להשלים את התחלתה, ונקבל הנחיות מדויקות. בינתיים יש הרבה עבודה לעשות בנחישות ובהתמדה.
תחי מדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתנו .