צביעות נוצרית נוסח אובמה

איך אפשר לעמוד ולדבר על השואה היהודית, ובד בבד, להביע יחס עדין ומתחשב, כלפי האיראנים הפועלים במפורש, לעשות שואה ליהודים.

הרב יצחק חי זאגא , ט"ז בסיון תשס"ט

הרב יצחק חי זאגא
הרב יצחק חי זאגא
צילום: ניסים לב

דווקא על אדמת מצרים בחר אובמה להתפייס עם אויבי ישראל ולהכריז בעקיפין על כוונתו להצר ליהודים. כמה סמלי. דווקא במקום בו ספג פרעה את עשר המכות, לאחר שכנשיא המדינה החזקה בעולם ניסה להתעמר בעם ד'. 

שלושת אלפים וחמש מאות שנה לערך חלפו מאז יציאת מצרים, ורק עתה החלו האמריקאים לעכל את המסר היהודי, הדוגל בחרות האדם. לפני כארבעים שנה עוד היה אסור לאובמה להיכנס למקומות צבור שונים באמריקה, רק בשל צבע עורו. אומה כה נחשלת בתרבותה, אף כי חזקה מאוד בחומריותה, היתה צריכה להודות לאלוקי היהודים, על שזיכה אותה במשך שנים, לעמוד לצידה של האומה הישראלית. זכות שאין כדוגמתה. ומה חבל שבמחי יד, מאבדת אמריקה, זכויות של שנים רבות, ומעמידה עצמה לפתע בשורה
כמה צביעות היתה בנאומו. איך אפשר לעמוד ולדבר על השואה היהודית, ובד בבד, להביע יחס עדין ומתחשב, כלפי האיראנים הפועלים במפורש, לעשות שואה ליהודים
אחת דווקא עם אויבי ישראל.

וכמה צביעות היתה בנאומו. איך אפשר לעמוד ולדבר על השואה היהודית, ובד בבד, להביע יחס עדין ומתחשב, כלפי האיראנים הפועלים במפורש, לעשות שואה ליהודים. בפיו מדבר הוא כביכול על הזדהות עם קרבנות השואה, ובידיו ממש, מקרב ומחזק את הפועלים לחולל את השואה הבאה. ועוד מאיים עלינו בסנקציות אם נפעל כנגדם. 

וכאילו לא די בכך, משווה הוא בנשימה אחת את השואה היהודית לבעיית הפלשתינים. וכי מי רוצח אזרחים תמימים שהולכים לעבודת יומם. אנחנו או הם? מי רצח אמהות וילדיהן הקטנים? מי רצח יהודי באמצע רמאללה, לתשואות המון חייתי, אם לא הפלשתינאים. וכי עושים אנחנו קרטוב של פעילות צבאית, שאינה בגדר הגנה עצמית מבליגה ומאוחרת, הפועלת באופן נקודתי נגד מחבלי האוייב האכזריים?!

ובכלל יש לתמוה, הכיצד זה נסתתרה בינתו ואינו מבחין ב'ציר הרשע' העולמי. האם שכח מה קרה למגדלי התאומים? או שמא חושב הוא שעם המבורגר וצ'יפס יוכל להרגיע את הטרור המוסלמי המשתולל בכל העולם. האם לא שמע הוא את נאומו המרושע של נשיא אירן? האינו יודע להבחין בין טוב לרע?

לימדנו מרן הרב קוק, כי לא לחינם נקבר משה רבינו הרועה הנאמן, שלימד אותנו אמונה מהי, והעניק לנו את סוד הדעת המבחינה בין טוב לרע, מול מקום עבודה זרה המכונה 'בית פעור'. עבודה זו היתה מוכרת בעולם העתיק, כמכוערת ביותר, ואף עובדי אלילים הודו, כי אין בה שמץ של אמת או טוב. בקבורתו של משה דווקא במקום הזה, בא הקב"ה ללמדנו, כי ישנן תקופות, בהם הדעת המבחינה בין טוב לרע, כאילו 'נקברת', נעלמת. ואפילו על הרע בהתגלמותו מסוגלים חלושי הדעת לומר, כולם טובים, כולם שווים, כולם אותו דבר.

מה שהציע לנו חוסיין אובמה על אדמת מצרים, אינו אלא הצעה מגונה: לקבל את התרבות הנוצרית. שוויון טכני וצבוע, המתעלם ממעשי האדם, אינו אלא הפקרות נוצרית. כולם טובים כמו שהם. הטוב והרע. האכזר המבקש לחולל שואה, והקרבן היהודי. צמאי
וכאילו לא די בכך, משווה הוא בנשימה אחת את השואה היהודית לבעיית הפלשתינים. וכי מי רוצח אזרחים תמימים שהולכים לעבודת יומם. אנחנו או הם? מי רצח אמהות וילדיהן הקטנים?
הדם הפלשתיניים והיהודים הרחמנים. כולם אותו דבר. יאוש מתיקון העולם. סלחנות צבועה אינטרסנטית, המייצרת מציאות של העדפת הרע על הטוב, ומובילה לרציחת יהודים. והכל תחת מעטה צבוע של חסד אוניברסלי.

ואנו נאמר לו לאדון אובמה: ההבדל בין היהדות לנצרות, הוא כהבדל שבין האור לחושך. בין עצם החכמה והסכלות. ואל תנסה לטשטש זאת. אל תנסה לבלבל את חלושי הדעת שבינינו, המתלהבים מסגנונך ורהיטותך החיצונית, מדבריך המוצגים כדברי אמת, כשהצביעות הנוצרית ושנאת ישראל, עולה מכל פינותיהם.

על צביעות שכזו, כתב מרן הרב קוק - 'ויש שהשקר מתכסה בשמלת אמת, כזונה נצורת לב, המעלה עדי זהב על לבושה, ומצודדת נפשות..

סוף כל סוף תיראה חרפתו, ערוותו וצחנתו של השקר, גם היותר מעולף בצעיפי נמוסים והמון דמיונות מתעים... אז יראה שאין שום דבר ממוצע. כי אם יסוד האמת, ההוד וההדר מעבר מזה והכיעור והגנות מעבר מזה.

ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע..'(עולת ראיה, ב', עמ' קעז').