מי לא הוזכר בנאומו של ביבי?

המוסלמים מדברים מגדירים את תביעתם במונחים של שליחות מאללה ואילו ממשלות ישראל נמנעות להזכיר את זכותנו מהתנ"ך מבורא עולם.

אריאל ונגרובר , כ"ה בסיון תשס"ט

דעות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

אז בסה"כ אנחנו יכולים להיות מרוצים. אנשי השמאל ונשיא ארה"ב קיבלו 'מדינה פלשתינאית מפורזת לצידה של מדינת ישראל'; ואילו אנשי הימין קיבלו את ההבטחה השלטונית שעד הסכם הקבע "אין לנו כוונה לבנות ישובים חדשים או להפקיע קרקע לבניית ישובים קיימים, אבל יש צורך לאפשר לתושבים לחיות חיים נורמאליים, לתת לאבות ולאמהות לגדל את ילדיהם כמו לכל המשפחות שבעולם..."  לא הוזכרה הפסקת הבנייה ביישובים הקיימים ונתניהו אמר שיימשך הגידול הטבעי! כמו כן, קיבל הימין את שיעור ההיסטוריה שכה רצה ובו נאמר "שזכותנו על הארץ היא היסטורית ושזוהי נחלת אבותינו" ואפילו דוד, שלמה, ישעיהו וירמיהו הוזכרו.


אך האמת חייבת להיאמר; ישנו גורם אחד חשוב מכל שלא הוזכר בנאומו של ביבי והוא א-לוקים. גורם זה, הוא התוקף המוסרי של התנ"ך, הוא הנותן מלוכה למלכים והוא הנותן נבואה לנביאים.
אך האמת חייבת להיאמר; ישנו גורם אחד חשוב מכל שלא הוזכר בנאומו של ביבי והוא א-לוקים. גורם זה, הוא התוקף המוסרי של התנ"ך, הוא הנותן מלוכה למלכים והוא הנותן נבואה לנביאים.

אי הזכרת האמת הברורה שהארץ הזו שלנו מכוח האמירה האלוקית, מחלישה למעשה את אחיזתנו בה, משום שכעת, אחרי שקיעת ההדים מכל הנאומים המצועצעים ולאחר כיבוי מצלמות הטלוויזיה, נשארים כולנו מול הנרטיב הפשוט שהוא היסוד של קיומנו כאן. אם יסוד זה נשען על אמירה פחות חזקה מזו של שכינינו, אזי לא נוכל לעמוד מולם.

כאשר אהוד ברק הלך לקמפ דיוויד והציע לוותר על כל חבלי המולדת ההיסטוריים בתמורה להסכם שלום, פוצץ ערפאת (המתון מהפתח) את הוועידה משום שהוא, בקוד הדתי שלו, לא יוכל לעולם להסכים לריבונות יהודית על אדמת ההקדש המוסלמית. מה שנוצר כאן הוא דו שיח של חרשים. מן הצד האחד עומדים הערבים ומדברים בשם אללה, ואינם מוכנים לזוז מילימטר מעקרונותיהם הדתיים, ואילו מהצד השני ישנו שיח חילוני נאור המדבר בשם ערכי חופש וחירות אשר נאלץ תמיד לוותר כדי לרצות את הצד השני שאולי יסכים להמשיך ולדון עימו.

בהסכמתו של נתניהו על הפתרון של שתי מדינות לשני עמים - חשף נתניהו את עריצות המחשבות הקיימת בדמוקרטיה הישראלית; למעשה הוא שמט את הקרקע בפני הימין כולו לאחר שאמר שחזונו הוא הגשמת חלומות השמאל. כעת כל שנותר הוא ללחוץ את נתניהו עוד קצת, ואז גם עקרונות ברזל יתגמשו פלאים.

רק מנהיגות מאמינה, היורדת אל שורשי הסכסוך האמיתיים, תוכל לעמוד איתן נגד לחצים מצד העולם הליברלי והנאור, שכבר כרע ברך בפני האופנסיבה האסלאמית הקיצונית, ועם סבלנות גדולה, מתוך הנחה שסכסוך זה לא ייפתר גם עוד 50 שנה, לחתור לפתרון אחר של הסכסוך – מדינה אחת לעם אחד, ואילו את המיעוטים שאינם חפצים בקיומנו ליישב באחת מ-22 המדינות שכבר קיימות להם.