רב האור מן הצל

נאומו של ראש הממשלה, אינו יכול להידרש באופן פשטני, או כולו לשבח או כולו לגנאי.

הרב דניאל שילה , כ"ו בסיון תשס"ט

הרב דניאל שילה
הרב דניאל שילה
צילום: עצמי

מבית מדרשו של ראי"ה קוק למדנו, כי יש לראות דבר מכל צדדיו. הנבהלים להגיב ולהשיב ולשלול ולגנות, לא יפה הם עושים.

אי אפשר שלא להוקיר את ראש הממשלה על האור שבדבריו.

בשנים האחרונות, תוארה מדינת ישראל על ידי רבים מקרב מייצגיה, כמקלט בטוח לעם היהודי, וכפיצוי על סבלו. באור כזה היא אינה אלא מחנה הפליטים המשוכלל והמודרני בעולם, אשר זו היא המנטליות שלו. נעשה בלתי "פוליטיקלי קוררקט" לדבר על ארץ אבותינו,
ראש הממשלה בנאומו השיב למדינת ישראל את יעדה המקורי ואת שורשיה. הוא דיבר על ארצם של אברהם יצחק ויעקב, דוד ושלמה ירמיהו וישעיהו
על "הארץ המובטחת", על "ארץ חמדת אבות", על "אדמת מורשת", על "ארץ צבי", על "הארץ המובטחת". אלו המסרים ששמע נשיא ארצות הברית מפי דוברי מדינת ישראל בעת האחרונה, ואף הוא הפנים התייחסות כזו ודיבר בהתאם לכך.

אם מדינת ישראל אינה אלא "פיצוי", אזי ממדיה עומדים לוויכוח, ככל משא ומתן על פיצוי בין בני אדם על תיקון נזקים. ראש הממשלה בנאומו השיב למדינת ישראל את יעדה המקורי ואת שורשיה. הוא דיבר על ארצם של אברהם יצחק ויעקב, דוד ושלמה ירמיהו וישעיהו. הוא דיבר על קשר של 3,500 שנה, ואף ציין בדבריו כי "כאן נצרבה זהותנו". על כן תבע מן הערבים בארץ ובעולם, להכיר בזכות העם היהודי למדינה משלו בארץ. הוא אף המשיך ותבע "הכרה פומבית מחייבת וכנה בישראל, כמדינת הלאום של העם היהודי".

בכך השיב אפשרות של שיח משותף בין יהודים, בנוסח שירי העבר, "נבנה ארצנו ארץ מולדת, כי לנו ארץ זאת, זה צו דמנו זה צו הדורות". "אדמתי אדמת מורשת, ארשתיך לי לעולם". "שלנו זאת היבשת, העמק, ההר והים". שיח שגומד, הוצנע ודוכא והפך לנלעג.

הוא גם הגדיר באופן נכון את מציאותם של הערבים כאן. הם חיים "בלב חבלי המולדת היהודית" כך אמר. לא הניח מקום לשום קשר מהותי רוחני של הערבים עם הארץ. לא תאר אותה כמולדתם ולא דיבר על איזו זיקה של ממש מצידם אל הארץ. הם פשוט "חיים כאן".

זו אמירה נחרצת מאוד, ואף אמיצה ביותר. זו גם האמת שיש לאמרה קבל עולם ומלואו. היא גם נחוצה מאוד נוכח הנסיונות להשוות את זיקת ישראל לארצו לזיקתם של הערבים אליה. בעבר, התייחס המשורר נתן אלתרמן בלגלוג ל"זיקה" של הערבים לארץ, וכתב אודות "האב איבראהים שהוליד את איסחאק" על "המלך דאוד" ועל "הארץ שמוסה ראה מרחוק". כיום היה אלתרמן מוקע כגיזען וכחסר "הכרה באחר".

כמו כן אמר נתניהו: "וירושלים בירת ישראל תישאר מאוחדת ".

הצד הרעיוני של נאומו היה המיטב שאפשר היה לצפות מאיש כמותו. דבריו היו כחץ בעיניהם של אויבים מתנכלים ומתנכרים.

אפשר שלו היה איש של סידור תפילה, היה מזכיר את העובדה שהעם היהודי לדורותיו זוכר את ארץ ישראל, ציון ירושלים וקיבוץ גלויות
אשר לצד המדיני: הוא היטיב לתאר ולציין את יחס הערבים לדורותיהם כלפי רעיון המדינה היהודית. הוא הזכיר את מה שהמנוכרים מעלימים, ששאיפותיהם להשמיד את מדינת ישראל היו עוד בטרם היותו של חייל יהודי אחד ביהודה ושומרון
מספר פעמים מידי יום הן בתפילותיו והן בארוחותיו. זה כאלפיים שנה, יהודים שאכלו שני ביסקוויטים או כמה ענבים,  הזכירו לאחר מכן את ארץ ישראל, ציון וירושלים.

אבל אנו, מה כי נלין עליו, הלוא טוב הוא בזה מכל קודמיו זה עשרות בשנים.

אשר לצד המדיני: הוא היטיב לתאר ולציין את יחס הערבים לדורותיהם כלפי רעיון המדינה היהודית. הוא הזכיר את מה שהמנוכרים מעלימים, ששאיפותיהם להשמיד את  מדינת ישראל היו עוד בטרם היותו של  חייל יהודי אחד ביהודה ושומרון. בעצם קלע בדבריו להגדרתו הנוקבת של אבא אבן בזמנו, ש"הערבים מעולם לא החמיצו הזדמנות להחמיץ הזדמנות".

בגין עשה "שלום", ולא דרש ממצרים להכיר במדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. על כן מובארכ זועק עתה זעקות שבר. גם רבין לא דרש זאת בהסכם ה"שלום" עם ירדן. נתניהו הוא הראשון שהעמיד דברים על חודם! צריך לחזק אותו בכך.

רבין אמר לעראפת : "אתם הרגתם בנו ואנחנו הרגנו בכם". כך כמו בשיר "האויב שלך בדיוק כמוך". ספרות משווה. נתניהו נקי לחלוטין מן ההשוואות הללו.

ועתה למעידה הגדולה: ראש הממשלה לא היה צריך להותיר מקום לריבונות זרה בארץ ישראל. זה איננו דבר צודק. הוא יכול היה לדבר על כך שיהודה ושומרון הן מחוזות התנ"ך. שגריעת עבר הירדן מאיתנו אף היא הייתה עוולה. הוא יכול היה לומר שההסכם עם מצרים דיבר על אוטונומיה בלבד, ושרק הרצחנות הערבית וחולשת הנפש הישראלית אשר באה בעקבותיה, היא שהביאה לכאן את עראפת וחבר מרצחיו.

אנו אמורים לכבד את זכויות האדם של הערבים החיים כאן. זאת למרות העובדה שרובם הגיעו לכאן שלא כחוק וכתוצאה מכך שאנגליה מעלה בתפקידה לשמור את הארץ ליהודים. אנו אכן עושים זאת, במידה שהם מאפשרים לנו. יש להם חופש דת, חופש השכלה, חופש עיסוק, חופש ביטוי ואפילו חופש הסתה. את מגבלות התנועה שלהם, הם הביאו על עצמם. כל זה הוגן דיו.


הוא דיבר על ירושלים מאוחדת ועל מדינת לאום יהודית, והערבים כבר הודיעו שלעולם לא יסכימו לכך. הציע מדינה פלשתינאית במגבלות של בן סורר ומורה ועיר הנידחת, אשר לא היו אלא בבחינת "דרוש וקבל שכר". ואנו אומרים לו "פרוש וקבל שכר"
אבל נתניהו , הזקוק נואשות כמו כולנו, לתמיכה מול סכנת הגרעין האיראני, הנאבק מול תקשורת עוינת מבפנים ויועצים רעים בבית הלבן, מול הצביעות האירופית ומול כוח הנפט הערבי לא עצר כוח, והעלה את רעיון החולשה המותיר מקום לעוד ריבונות זרה בארץ.
הוא כרך זאת בפירוז שהערבים לא יסכימו לו לעולם, וכן ביישוב הפליטים מחוץ לישראל.

הוא דיבר על ירושלים מאוחדת ועל מדינת לאום יהודית, והערבים כבר הודיעו שלעולם לא יסכימו לכך. הציע מדינה פלשתינאית במגבלות של בן סורר ומורה ועיר הנידחת, אשר לא היו אלא בבחינת "דרוש וקבל שכר". ואנו אומרים לו "פרוש וקבל שכר".

מה עלינו לעשות? לא לחרף, לא להתלהם, ולא לפתוח בהפגנות סרק. יש לחזק אותו.
 הרי אם דיבר על "מדינה מפורזת" יש להניח ששמעון פרס, יוביל עתה מהלך ל"פירוז הפירוז", וישתמש לשם כך בכל שופרות בית הנשיא. סופר ידוע כבר הסביר שלא ניתן לבקש מן הערבים להכיר במדינת ישראל כמדינת לאום יהודית. זכות מעין זו קיימת כידוע, רק לסעודים לירדנים ולקרויים "פלסטינים".

קיימת הסכמה בממשלה להמשך הבנייה ביישובים. יש לבנות ביישובים הקיימים בדרך שתביא אוכלוסיה מרובה נוספת. יש לבצע חריש עמוק בליבות עם ישראל, ולחזק את ראש הממשלה לעמידה תקיפה, על אותם גבולות וסייגים שהציב בנאומו ביחס למציאות הערבים כאן.
 
כי בחר ה' בציון איווה למושב לו. כי לא ייטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב.