להוריד את הלחץ

בהרבה מקרים הסביבה, ובמיוחד ההורים, יכולה להלחיץ ולמנוע את האפשרות לזרום לקראת הנשואין.

מרים בר , כ"ח בסיון תשס"ט

יהדות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

אחרי מספר פגישות עם מועמדים פוטנציאליים, חשה עצמה  נ. מרוקנת וחסרת עניין.  מאחר שלאחר כל פגישה שכזו היה עליה לעמוד בחקירה צולבת: "אבל למה לא? רק תסבירי מה לא היה בסדר!"

נ. לא תמיד ידעה להסביר.

לפעמים זה משהו שקצת אישי ולפעמים בגלל שלא רצתה להרחיב באמירת גנות.

אבל מולה התעקשו לשמוע סיבות ברורות. סירובה להסביר תייג אותה כמתנשאת, כבררנית, כלא יודעת מה היא רוצה, ולבסוף – כ"בכלל לא רוצה להתחתן!"

"הוא בחור מצויין! מה חסר לו? את מבינה בעצמך שאת צריכה להתפשר. את לא נעשית צעירה, את יודעת..."

נ. הסתגרה בתוך עצמה וסירבה לשמוע הצעות נוספות. היא חשה מבולבלת וחסרת יכולת להבין מה היא בכלל מחפשת.

אחר כך הסבירה: "הלחץ, השאלות הרבות אחרי, העצות הרבות שלפני טשטשו אותי. הלכתי לפגישה כמו רובוט, חזרתי כמו בובה חסרת אוויר".

"ואיך, בכל זאת,  היה הבחור?" נשאלה.

"האמת היא, שלא הצלחתי לחשוב על זה", ענתה במבוכה.

"כבר לפני הפגישה הכנתי עצמי להסברים למה לא, לא הכנתי תשובה למה כן.."

"כל כך הרבה שמעתי 'תתפשרי' שלא עלה על דעתי שאולי זה בדיוק מה שאני מחפשת. תתפשרי נשמע לי מלחיץ. כמו תרופה מרה לבליעה".

"אני מעדיפה להחליט לבד".

"כדאי שתסבירי להורים שהשאלות המתעניינות מלחיצות ופוגמות בכושר השיפוט שלך". כך הוצע לה.

להצעה הבאה הסכימה לגשת בתנאי שלא תישאל לפני ולא אחרי מה דעתה ולמה.


היא הגיעה לפגישה מחוייכת ומשועשעת, שוחחה בחופשיות, חייכה ואפילו התלוצצה קצת. כשנפרדו גילתה שהם שוחחו למעלה משעתיים.
לאחר ההבטחה יצאה לפגישה רק כדי לשמח את הוריה לרגל ההסכם החגיגי. היא הגיעה לפגישה מחוייכת ומשועשעת, שוחחה בחופשיות, חייכה ואפילו התלוצצה קצת.

כשנפרדו גילתה שהם שוחחו למעלה משעתיים.
"
אני אתקשר אליך בבוקר" הבטיח כשנפרדו.

וקיים.

מיד למחרת בבוקר.

הם קבעו פגישה נוספת. ההורים לא שאלו כלום. היא לא סיפרה. בוטחת בהבטחתם לא להלחיץ.

אבל לאחר הפגישה החמישית זה כבר זרם. היא סיפרה עליו פרטים. הם רק הקשיבו.
 
ואז – בפרץ של נדיבות אמרה: "מחר הוא יבוא לפה, אני בטוחה שהוא ימצא חן בעיניכם..."