בלעם שב למקומו

בלעם מסמל את הרוע בעולם ואת ההיפך הגמור של עם ישראל.

צחי פנטון , י"א בתמוז תשס"ט

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

בפרשת בלק נהוג בדרך כלל לדבר על תופעת נביאי אומות העולם, או על קללות בלעם שהפכו לברכות וכן על עצתו הרעה של בלעם שאכן הכשילה את ישראל בשטים.

אולם ישנו פסוק שלא זכה להידרש רבות, והוא מתאר את שאירע דווקא בין ברכות בלעם לבין ההצמדות לבעל פעור בשטים בעקבות עצתו:

"ויקם בלעם וילך וישוב למקומו וגם בלק הלך לדרכו".


בלק "הלך לדרכו", לעומת זאת בלעם "שב למקומו". לכאורה היה אפשר לכתוב וילך איש לדרכו" או "וישובו למקומם", ויש להבין מדוע התורה נקטה בתיאור שונה לכל אחד מהם
קריאת הפסוק משרה אווירה של ירידת המסך בתום ההצגה והתפזרות השחקנים. תם המחזה. אולם עיון מדוקדק מראה שיש כאן רעיון עמוק המתואר בצורה מפורשת. הרי אין הקבלה בין הפעולה שנקט בלעם לזו שנקט בלק.

בלק "הלך לדרכו", לעומת זאת בלעם "שב למקומו". לכאורה היה אפשר לכתוב  וילך איש לדרכו" או "וישובו למקומם", ויש להבין מדוע התורה נקטה בתיאור שונה לכל אחד מהם.

כדי להבין זאת נשוב מעט לשורשו של בלעם. הרי בלעם מסמל את שורשי הרוע, את כוחות הטומאה ואת הסטרא אחרא. הדבר רמוז גם בשמו וגם במעשיו לאורך כל הפרשה, כפי שאבי מורי כתב בפירוט מספר פעמים בשנים עברו.

יתכן גם שהיותו "בן בעור" מרמז על מהותו והגותו. כשם שמי שנקרא "בן תורה" הוא אדם שאורחותיו מוכתבים מכוח התורה וידיעתה, כך להבדיל אלף אלפי הבדלות בלעם הוא "בן בעור". וידוע שבי"ת ופ"א מתחלפות בשפות הקרובות לעברית וא"כ בלעם הוא "בן פעור". כלומר, כולו אפוף בטומאה וכל אורחותיו הן פעירה של זוהמת עבודה זרה וגילוליה מאותו בעל פעור. כל מהותו היא רוע וטומאה ואין סיכוי שהוא ישתנה.

אם כן כעת כשהסתיים פרק הקללות שהפכו לברכות, בלק מלך מואב אשר יזם את המתקפה המילולית הולך לו לדרכו ממורמר ומיואש. הוא כבר לא ישוב.


בלעם מייצג בכך לא רק את עצמו אלא את כל מי שקם על עמנו בכל דור ודור. כל מי שלא רוצה בקיומו של עם ישראל בעולם. "בל עם", כל מהותו הוא שהעיקר שאנו לא נהיה עם
אולם בלעם חוזר למקומו. בלעם חוזר לנקודת ההתחלה ללא שום חרטה וללא שום תובנה חדשה. הוא ינסה שוב ושוב לפגוע בבני ישראל. הוא יחפש שיטות אחרות לתקוף את ישראל. הוא שב מיד למקורות הרוע והזוהמה ולאותם שמות טומאה ועבודת גילולים. ואכן הוא מיד תוקף את ישראל דרך בנות מואב. בלעם בן בעור אינו יכול להשתנות ואינו יכול להבין את מה שכל ינוקא מבין מהפרשה. הוא אינו בוחר בדרך ה' אלא מנסה לעקוף אותה כעת מכיוון אחר.

בלעם מייצג בכך לא רק את עצמו אלא את כל מי שקם על עמנו בכל דור ודור. כל מי שלא רוצה בקיומו של עם ישראל בעולם. "בל עם", כל מהותו הוא שהעיקר שאנו לא נהיה עם.

מבלעם בן בעור לומדים כי 'בלעמים' כאלו לעולם לא ישתנו. הם מקור הטומאה ומקור הרוע. אין טעם לא לנסות לשכנעם ולא לעשות עמם עסקים. לצערנו, הדרך היחידה להינצל מהם היא לטורדם מן העולם: "ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב". שהרי גם אם לרגע קט נדמה שכל 'הבלעמים' מכירים בזכות הקיום שלנו, הרי שמיד לאחר מכן הם כבר "שבים למקומם".