תיקון אמיתי ולא יחסי ציבור

מנסים לשפר את תדמית בית המשפט בעיני הציבור ע"י יחצ"נות, אבל הבעיה הרבה יותר עמוקה ושורשית.

עופר דרורי , ט"ז בתמוז תשס"ט

דעות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

בראיון לעיתון הארץ (7.7.09) אומרת נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש לכתב תומר זרחין כי הציבור אינו מבין את עבודת בית המשפט וכי אינו קורא פסקי דין. עוד אומרת ביניש: "השופטים נדהמים לראות באיזו קלות נגרר השיח הציבורי לזילות בית המשפט". הדברים נאמרו בהקשר לסדרת טלוויזיה חדשה שאמורה לשפר את תדמיתו של בית המשפט העליון בעיני הציבור. אין ספק כי ראוי שהציבור יעריך את עבודת בית המשפט ויראה בו מקום לקבלת סעד וצדק, הן במישור המשפטי והן במישור הגנת זכויות הפרט מפני הרשויות. מאידך לצד פעילות הסברתית ראוי היה להתמודד עם הבעיות האמיתיות שבגללן קיימת זילות מסוימת של בית המשפט בעיני הציבור.

ביניש אומרת כי הציבור אינו קורא פסקי דין. האמירה הזו מרגיזה במיוחד לאור הפרסום בשבוע שעבר בדבר אורכם של פסקי הדין ועל כך ששופטים המיועדים להיבחר לבית המשפט העליון כותבים פסקי דין שאורכם הממוצע הוא 300 עמודים ויותר – נורמה פסולה בעיני השתרשה בבתי המשפט ובמיוחד בבית המשפט העליון. במקום פסק דין תמציתי וקצר שניתן להבנה ולקריאה ע"י הציבור הרחב, פסק הדין הופך לעבודה אקדמית שלכאורה מכבדת את כותבה. כמה זילות בציבור מתקיימת כתוצאה מבזבוז זמנו של בית המשפט בכתיבת פסקי דין ארוכים המלאים ציטטות שאינם תורמים בצורה ישירה לפסק הדין. כמה חודשים ולעתים שנים נזקק שופט כדי לכתוב "ספר" במקום פסק דין וכמה עוול נגרם לציבור הממתין לסעד משפטי ואינו זוכה לו בגלל בזבוז זמן משווע של שופטיו. גם באקדמיה ידוע כי היכולת להבהיר דברים בקצרה מצביעה על איכות הכתיבה. במה שונה רש"י משאר הפרשנים? בעיקר ביכולתו לקצר ולהביע את עיקרי הדברים במילים בודדות.

זילות הציבור בבית המשפט אינה נובעת מקונספירציה שהחליט עליה הציבור היא נובעת בראש ובראשונה מעינוי הדין שנגרם לאזרח הפשוט בעת שהוא נדרש לבית המשפט. עינוי הדין הראשון הוא בהמתנה הארוכה לדיון והוא נמשך בתהליך הארוך והמייגע של התנהלות המשפט מעבר לכל זמן סביר. רבים המשפטים בארץ האורכים שנים, האם יש לכך הצדקה גם כאשר הראיות ברורות?
התבטאויות אומללות של שופטי בית המשפט העליון יום לאחר שפרשו מכס המשפט פוגעת בכבודם וגם בכבודו של בית המשפט
לדעתי לא, השיטה הקיימת היום פוגעת בציבור. לדעתי, היה צריך לקבוע בחוק את משך החקירה לפני משפט ואת משך התנהלות המשפט עצמו.

גם שופטי בית המשפט העליון תורמים בהתנהגותם לחוסר כבוד של הציבור כלפיהם. התבטאויות אומללות של שופטי בית המשפט העליון יום לאחר שפרשו מכס המשפט פוגעת בכבודם וגם בכבודו של בית המשפט. מי לא זוכר את אמירתו הפוגעת והלא נכונה של נשיא בית המשפט לשעבר אהרון ברק לאחרונה בדבר רצונם של רבים מישראל לזרוק את הפלסטינאים לים? מה חושבים על כך אנשים רבים אשר עניינם הובא בפניו ועכשיו בדיעבד יודעים מהי עמדתו לגבי ציבור יהודי רחב בארץ? האם פסקי הדין שפסק בהם אינם יוצרים תחושה כי תפיסת עולמו של מחברם גורסת כאילו הציבור היהודי בישראל או רבים ממנו מחפש להרוג את הערבים הנמצאים בקרבנו?

ומה לגבי העמידה הבלתי מתפשרת של שופטי העליון בדבר בחירתם של שופטים חדשים אשר אינם תבנית מולידם אהרון ברק? האם שכחנו את החרמת הוועדה לבחירת שופטים רק לפני חודשים ספורים ע"י ביניש בטענה שממשלת מעבר אינה יכולה לבחור שופטים עליונים בו בזמן שהיא עצמה נבחרה ע"י ממשלת מעבר?

כאשר הסרט "ג'נין ג'נין" המציג את חיילי צה"ל כקלגסים ההורגים ילדים והדורסים אותם בשרשרות טנקים מובא לדיון בבית המשפט וכאשר בית המשפט העליון קובע כי הסרט "ג'נין ג'נין" הוא שקרי, ובכל זאת בשם "חופש הביטוי" מתיר להקרין יצירה מתועבת זו בציבור, האזרח הפשוט שואל עצמו האם נסתתרה בינתם של שופטי ישראל בהתירם את דמם וכבודם של חיילי צה"ל.

והאם שכחנו את בקשתם (החצופה יש לציין) של שופטי ישראל להטבות שכר (יוני 2007) בטענה שהשופטים המבוטחים בפנסיה צוברת מופלים לרעה לעומת השופטים שמבוטחים בפנסיה תקציבית וזאת בניגוד גמור לשאר עובדי המדינה כאשר המופלים לטובה בענייני שכר ושאר הטבות הם דווקא השופטים עצמם.


האם שכחנו את החרמת הוועדה לבחירת שופטים רק לפני חודשים ספורים ע"י ביניש בטענה שממשלת מעבר אינה יכולה לבחור שופטים עליונים בו בזמן שהיא עצמה נבחרה ע"י ממשלת מעבר?
גם התבטאותו של השופט זמיר לפני כשנתיים (מרץ 2007) בגנות ניצב גנות אף שהאחרון יצא זכאי במשפט לא תורמת לאהדת הציבור את שופטי העליון. לא רק ששופטים מנועים להתבטא לאחר פרישתם בוודאי בהתייחס לפסקי דין שישבו בהם והנה שופט עליון מרגיש מורם מעם ועושה את שעל ליבו בניגוד לנהלים תוך פגיעה בזכותו של אזרח.

ואחרון חביב לעניין המזג השיפוטי, השופט חשין שרבים אוהבים לקרוא את חידודי הלשון שלו אך אוי לו למי שינסה להתנגד לו. זכורה התבטאותו מייד לאחר פרישתו בה הוא מתבטא באלימות בלתי נסבלת נגד גורמי מדינה אחרים. אמירתו "אגדע את ידו.." עדיין מהדהדת באוזני, האם זו הדוגמא שבית המשפט רוצה להעניק לתרבות הדיון בארצנו?

אז לפני תוכנית טלוויזיה ולפני יחסי ציבור ואפילו לפני חינוך מחדש מומלץ לעשות בדק בית.

פסקי דין קצרים, יתר סובלנות וקבלת האחר וקיצור משך הדיונים יקלו על בית המשפט הן במלאכתו היום יומית והן בשמירה על מעמדו בעיני הציבור. כבר היום חלקים בציבור מהרהרים בלגיטימיות של בית המשפט. כאשר ביסס הנשיא לשעבר ברק את תפיסת עולמו "הכול שפיט", אני בספק אם חשב שתפישת עולם זו תחזור כבומרנג לבית המשפט עצמו ע"י אזרחים מן השורה.