מרד ורשה ושִכתוב ההיסטוריה

השמאל הישראלי משכתב את ההיסטוריה כדי לנכס לעצמו את התהילה של מעשי גבורה והקמת המדינה ומתוך כך לדרוש את הגה השלטון.

דני דנון , כ"ח בתמוז תשס"ט

דני דנון
דני דנון
צילום: ערוץ 7

ביום הזיכרון לזאב ז'בוטינסקי שיחול מחר נציין 69 שנים לפטירתו ו-32 שנה מאז עלתה תנועתו לשלטון. לצערי הרב, יש עדיין גם היום המון ניסיונות לשִכתוב, הכחשה וטשטוש של מפעליה ההיסטוריים של תנועתו ערב הקמת המדינה ולאחר מכן. שכתוב ההיסטוריה משתקף בספרי לימוד וברוב המוזיאונים. יש פרשיות היסטוריות חשובות ואף מכוננות שיזמו וביצעו בית"ר, אצ"ל ולח"י, שבמזיד או שלא במזיד, כמעט אינן נזכרות בספרי ההיסטוריה, בספרות בכלל וברוב המוזיאונים. פרשת גיבור מרד גטו ורשה פאבל פרנקל יכולה לשמש דוגמא קלאסית לניסיונות אלה לשכתב את ההיסטוריה.

אכן, אחד הניסיונות הבולטים של שלטון השמאל לשכתב את ההיסטוריה משתקף במאמצים לטשטש ולהעלים את העובדה שיוזם ומנהיג מרד ורשה היה למעשה בית"רי ומפקד אצ"ל פאבל פרנקל ולאו דווקא מי שמוזכר בהבלטה בספרי ההיסטוריה ובמוזיאונים – איש השומר הצעיר מרדכי אנילביץ שחלקו במרד היה משני בלבד. עובדה היסטורית היא שגיבור אצ"ל ובית"ר פאבל פרנקל יזם את
לאחרונה חשף מחקרו של פרופ' משה ארנס שארגון זה, בראשו עמד פאבל פרנקל, יזם למעשה את מרד גטו ורשה ונשא בעול העיקרי של הלחימה, בניגוד למה שמספרים ספרי ההיסטוריה הרשמיים
מרד גטו ורשה והיה בו הרוח החיה, כשעמד בראש אירגון אצ"י מיסודם של בית"ר ואצ"ל.

אצ"י, אירגון צבאי יהודי, הוא שמו העברי של האירגון ZZW, אירגון מחתרת יהודי חמוש ומצוייד שהוקם בגטו ורשה במהלך מלחמת העולם השנייה להגנת יהודים ואוייש ברובו על ידי אנשי בית"ר, אצ"ל וחברי תנועת הציונים הרביזיוניסטים (הצה"ר) בראשות ז'בוטינסקי.

לאחרונה חשף מחקרו של פרופ' משה ארנס שארגון זה, בראשו עמד פאבל פרנקל, יזם למעשה את מרד גטו ורשה ונשא בעול העיקרי של הלחימה, בניגוד למה שמספרים ספרי ההיסטוריה הרשמיים.

היה זה ב-18 באפריל 1943, יום לפני ליל הסדר של שנת תש"ג, כשנודע לראשי הגטו היהודיים שעומד להתחיל פינוי הגטו כולו. פאבל פרנקל העביר מיידית את הידיעה למרדכי אנילביץ, מנהיג אירגון אי"ל הסוציאליסטי. כל לוחמי אצ"י נטלו נשק והתפרסו בעמדות בגטו. את הילדים והמבוגרים הכניסו למרתפים ובונקרים.

בצהרי אותו יום חל אירוע סמלי ויוצא דופן על ידי כוחות המרד. אל גג הבית מספר 7 בכיכר מוראנובסקי, בו שכן מטה אצ"י, עלה נער בשם יאצק אייזנר ואיתו חברתו האלינה. הם תלו עליו שני דגלים: הדגל הפולני האדום לבן ודגל כחול-לבן של הארגון הצבאי היהודי. דגלים אלה נראו היטב ברחובות הגטו וברחבי ורשה. כך נודע שהיהודים היו הראשונים להניף את נס המרד נגד הגרמנים וכי הצליחו להחזיק בכיכר מוראנובסקי. במשך ארבעה ימים התנוססו דגלי המרד על הבית. רק לאחר קרבות רבים הצליחו הגרמנים להשתלט על הבית ולהוריד ממנו את הדגלים.

רק שמונה לוחמים וקשריות ספורות נותרו בחיים אחרי המרד כדי למסור עדויותיהם. ממפקדי הארגון לא שרד איש. עובדה זו היא רק חלק מהסיבה למיעוט המידע על אצ"י. שכן גם המעט הזה נמחק למעשה באורח פלא מספרי הלימוד והעיון על השואה והגבורה. רוב ספרי הלימוד מתעלמים כליל מעצם קיומו ופועלו של אצ"י, ומתקבל הרושם כאילו מרד ורשה פרץ רק על ידי אי"ל, הארגון הסוציאליסטי המקביל, וכי מנהיג המרד היה מרדכי אנילביץ.

עובדה זו איננה נכונה, שכן אצ"י פעל במנותק מאי"ל. גם  ציודו וחימושו של אצ"י, הודות למחתרת הפולנית, היה רב ואיכותי מזה של אי"ל. סיפור הנפת הדגלים, למשל, שרבות העדויות עליו, כמעט איננו ידוע בציבור, על אף שיכול היה להפוך למיתוס לאומי. אין ספק שלשלטון הסוציאליסטי ששלט בארץ עד 1977 היה חלק מכריע בהתעלמות מהאירועים האמיתיים של מרד גטו ורשה.

היו ניסיונות רבים נוספים לשכתוב היסטורי, במגמה להשכיח אירועים נפשעים בהם יהודים מתנועות השמאל מונעים מיהודים בעלי השקפה אחרת להציל את נפשם מידי הנאצים, כאשר יהודים מתנועות השמאל מענים ורוצחים אחים מלוחמי אצ"ל ולח"י ואף מסגירים אותם לידי האוייב הבריטי הכובש; היו גם ניסיונות לטשטש ולהעלים פעולות ומבצעים של בית"ר והמחתרות הלאומיות ש"עלולים להאפיל" על מבצעים סוציאליסטים דומים, כגון פלוגות הגיוס הבית"ריות שלא נפלו בחלוציותן מגדודי העבודה של השמאל.

כך, למשל, מוזיאון ההעפלה בחיפה (שהוקם ומנוהל על ידי משרד הביטחון): הוא מספר ומציג בעיקר את מבצעי ההעפלה של ההגנה שבוצעו בסוף שנות הארבעים של המאה העשרים במשך כשלוש שנים; אבל ניתן למצוא שם לא יותר ממשפט קטן אחד על מבצעי ההעפלה הבית"ריים ההירואיים ("אף-על-פי") שקדמו בהרבה ונמשכו כשש שנים. יתרה מזו: בספר "עמוד האש" מוקדש פרק שלם להעפלה של ההגנה, לעומת עמוד אחד על ההעפלה הבית"רית.

כך גם פרשיית ה"סזון" המזעזעת, כאשר אחים יהודיים לוחמים נחטפו, נאסרו, עונו ואף נרצחו בהוראת ראשי ה"הגנה". אירועים מזעזעים אלה כמעט אינם ניתנים לאיתור בספרות ה"רשמית". פרשת "אלטלנה", במהלכה נרצחו עולים ולוחמים בהוראת בן-גוריון, מתוארת בדרך כלל בספרות הרשמית כ"ניסיון מרד" או כוונת "פוטש" של אצ"ל כנגד השלטון הלגיטימי של ממשלת ישראל בימיה הראשונים של מדינת ישראל, למרות שברור היום שבזכות מפקד האצ"ל מנחם בגין נמנעה מלחמת אחים, גם בתקופת הסזון וגם לאחר הטבעת אלטלנה.

אנו מחוייבים לספר את כל ההיסטוריה, ללא כחל וסרק, כפי שהתרחשה ולהזכיר את כל גיבורי המיתוסים שלנו. פאבל פרנקל ומרדכי אנילביץ, ז'בוטינסקי וחיים וייצמן, בגין ובן-גוריון – כולם היו גיבורים ואישים גדולים שתרמו לקוממיות ישראל. את כולם יש לזכור ולהזכיר.