התנתקות מקרקעות ובכיה לדורות

נסיון ההצבעה בכנסת הוכיח שהמציאות הציבורית בישראל ברת שינוי. לא עוד החזקת הקואליציה בכל מחיר, אלא הצבעה על פי אידיאולוגיה.

חנה אדלר , ב' באב תשס"ט

דעות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

במהלך מהיר, הרחק מעיני הציבור, ללא דיון מעמיק ביתרונותיה או בחסרונותיה של התכנית, מנסה בכל כוחו ראש הממשלה להעביר בכנסת את רפורמת הקרקעות המדוברת. נכון להיום, חוק יסוד מקרקעי ישראל קובע כי הבעלות על מקרקעי ישראל היא של המדינה, ולא ניתנת להעברה על ידי מכירה. במסגרת תכניתו הכלכלית מקווה נתניהו להעביר את הבעלות על קרקעות המדינה לידי ידיים פרטיות. במסגרת הזמן המצומצם מרגע פרסום הרפורמה ועד להבאתה לידי קריאה שניה ושלישית בכנסת, פורסמו מגוון ההתנגדויות לתוכנית כמו גם יתרונותיה האפשריים. במהלך כשלון ההצבעה בכנסת, מה שבלט לעין היה לא רק תוכן הרפורמה, אלא בעיקר הדרך בה בחר ראש הממשלה לאשר את תכניתו.

צחוק הגורל הוא שאירועי יום האתמול בכנסת התרחשו בסמוך ליום השנה בו תכנית ההתנתקות יצאה לפועל. התנהלות ראש הממשלה בפרשת חוק הקרקעות דומה באופן מעורר חשש לאופן הדורסני בו הצליח אריאל שרון לאשר את אותה תכנית. גם תכנית ההתנתקות אושרה במהלך מהיר ללא דיון ציבורי מעמיק. ב-2005, כאשר נשאלו חברי קואליציה וחברי ממשלה מפני מה הם תומכים בתכנית, על אף חסרונותיה הלאומיים, הבטחוניים וההומניטריים, ענו רבים מהם שרק כך ניתן לשמור על יציבות השלטון. טענתם היתה שראש הממשלה דוחף את התכנית, ושאם הם יצביעו נגדה – הממשלה תיפול. את זאת השיג ראש הממשלה דאז, בין היתר, על ידי פיטורי שרים שהתנגדו לתכנית מסיבות אידיאולוגיות. אתמול, לאחר כשלון נסיון ההצבעה בעד חוק הקרקעות, נשמעו מכיוון ראש הממשלה הנוכחי איומים דומים.

נסיון ההצבעה בכנסת הוכיח שהמציאות הציבורית בישראל ברת שינוי. לא עוד החזקת הקואליציה בכל מחיר, אלא הצבעה על פי
לפני ארבע שנים התפתל נתניהו בנסיון לשרוד פוליטית בממשלת שרון למרות מחויבותו לבוחריו להתנגד להתנתקות. כראש ממשלה ניתן לצפות כי לא יכפה על שריו מציאות דומה
אידיאולוגיה. מפלגת העבודה לא נטשה את עקרונותיה שקרקעות המדינה שייכות לעם היהודי ולא לידיים פרטיות. מפלגת הבית היהודי נשארה נאמנה לעקרונות הדתיים והלאומיים של "והארץ לא תימכר לצמיתות" ו"לא תחנם". חברים מהליכוד הצביעו ברגליים ולא נתנו ידם למהלך הרפתקני אשר עלול לסכן את עצם ריבונות העם היהודי על ארצו. היה זה יום של נצחון הדמוקרטיה. לא עוד שלטון המכפיף את רצונו על העם, אלא נציגי ציבור נאמנים לבוחריהם המצביעים על פי רצונו של העם.

לפני ארבע שנים התפתל נתניהו בנסיון לשרוד פוליטית בממשלת שרון למרות מחויבותו לבוחריו להתנגד להתנתקות. כראש ממשלה ניתן לצפות כי לא יכפה על שריו מציאות דומה. כעת, כשחברי הכנסת הוכיחו כי רוב הציבור מתנגד אידיאולוגית למהלך ההפרטה, ניתן למנוע את המשך אישור הרפורמה במתכונתה הנוכחית. על ראש הממשלה ועוזריו מוטלת האחריות לנסח חלופה מוסכמת שלא תפגע באינטרסים הלאומיים של ישראל. כך, בשבוע בו יחול היום בו העם היהודי מתאבל על החורבן ועל שנאת החינם שסבבה אותו, ייתכן ונראה שבזכות כנסת ישראל – קואליציה ואופוזיציה יחדיו – תיחסך מאיתנו עוד בכיה לדורות.