התנערי מעפר, קומי

"אמא הייתה שייכת לדור הנפילים - דור השואה והתקומה, שאיבד הכל, אך חגר בעוז את מותניו, התנער מעפר ואפר, עלה ארצה והקים את המדינה.

אבי רט , ו' באב תשס"ט

אבי רט
אבי רט
צילום: ללא

פעמים ומהלך החיים הפרטי משתלב ומקביל למהלך החיים הציבורי והלאומי. אותן מגמות ותהליכים שעוברים על הכלל עוברים על הפרט ולהיפך. חודש אב הוא חודש בו אנו מציינים את יום האבל והחורבן הכללי והלאומי, וחודש אב עבורנו השנה הוא גם תקופת סיום אבלות השלושים על מותה של אמי, שרה רט ז"ל, ויום הזיכרון לאבי ז"ל.

סיפור חייהם של אמא ואבא ז"ל הוא גם סיפורו של הדור כולו. דור הגלות והגאולה. דור השואה והתקומה. הפרידה שלנו מאמא - מעבר לפרידה הפרטית מהאמא הפרטית שלנו-היא גם פרידה מהדור כולו.

את מצעד החיים שלה החלה אמא ז"ל ברומניה ב 1925 בעיירה קטנה בשם ריסקבה, באזור מרמרוש-סיגט והקרפטים, סמוך לגבול הצ'כי וההונגרי.

בגיל שנתיים התייתמה אמא מאמה. בגיל 19 הגיעה אמא לפתחי מחנה אושוויץ, כשלנגד עיניה מושמדים אביה, הרב יצחק משה הי"ד, אמה (החורגת) ושבעה אחים ואחיות, ועוד קרובי משפחה כאלה ואחרים, שכנים ומכרים הי"ד. לאחר חודשים של תופת במחנה, הצליחה אמא לחמוק ולהגיע למחנות עבודה אחרים, ושם לשרוד עד השחרור.


אמא הייתה שייכת לדור נפילים שעבד קשה - בלי לקטר ולהתפנק, בלי לבכות ולדרוש, דור שהציב לכולנו רף גבוה של מסירות, התמדה, ערכי תורה ועבודה, וערכי משפחה
מוכה פצועה וחבולה, חסרת בית ומשפחה, בעצם חסרת כל - החלה אמא את השלב הבא במצעד החיים שלה. התגלגלה בין מחנות ומקומות כינוס לניצולים, שם הכירה את אבא ז"ל, שהיה בן דודה, גם הוא שריד ופליט.

אמא "בילתה" כשנתיים במחנות השונים אליהם התגלגלה - מחנות השמדה עבודה וכפיה. אבא 'זכה לבלות' בכל סוגי המחנות האפשריים - ריכוז, עבודה, כפיה, שבי וכד' במשך למעלה משבע שנים, בהם היה מנותק לגמרי ממשפחתו - הוא לא ידע עליהם, והם לא ידעו עליו. בעיניהם נחשב היה למת, עד שחזר מהשבי הרוסי אליו התגלגל, הרבה אחרי תום המלחמה.

שניהם נישאו באופן סמלי בדרך לארץ ישראל, מוקפים בחבורת ניצולים כמותם, ועלו על ספינת מעפילים. בהגיע הספינה סמוך לחופי הארץ גורשה הספינה על ידי הבריטים לקפריסין, שם שוב שוכנו הניצולים במחנות. שם, על קו התפר שבין הגלות לגאולה, גם נולדה אחותי הגדולה.

חלפו חודשים, ושלב נוסף במצעד החיים רוקם עור וגידים, כאשר בכ"ט בנובמבר 47 מגיעה הספינה "חיים ארלוזורוב" מקפריסין, ועליה הוריי, ובתם התינוקת - אחותי. מאז הגיעה אמא לארץ ישראל, ובמשך 62 שנים - לא עזבה אמא את הארץ ולו ליום אחד. התגוררה ברחובות, בבני ברק, ובגבעת שמואל.

היישר מהאוניה אבא ז"ל נלקח להילחם בחזית המצרית, ואמא עם התינוקת נשלחו למעברה בשכונת שעריים ברחובות. אמא מכתתת את רגליה בעבודות קשות ומשונות, ובהם קטיף בפרדסי רחובות ומשמרות יום ולילה בבתי אריזה, כדי להביא טרף לביתה, וכדי לקיים ולהקים את הבית מחדש.

כך חלפו השנים - מלחמה אחת תמה והשנייה כבר בפתח - ובכל מלחמות ישראל נוטלים חלק ילדיה ונכדיה - ואמא עובדת במסירות למען ביתה ולמען הכלל, ומצליחה להקים בית לתפארת.

והנה, כשהיה נדמה שסוף סוף אמא הגיעה אל המנוחה ואל הנחלה - נפטר אבינו - בעלה ז"ל, ואמא נותרה אלמנה עד יום מותה, במשך 29 שנים. גם בשנים הקשות הללו המשיכה בחירוק שיניים ובעקשנות, תוך גילוי מוסר עבודה נדיר לעבוד בעבודה פיזית קשה, בה עבדה עד גיל 77. כך זכתה לסייע ולראות את ילדיה ונכדיה ממשיכים ובונים את בתיהם בישראל.

דור הנפילים

אמא הייתה שייכת לדור הנפילים - דור השואה והתקומה. הדור עם המספר על הזרוע. הדור שלמרות שאיבד את הכל, חגר בעוז את מותניו, התנער מעפר ואפר, עלה ארצה והקים את המדינה ואת ביתו הפרטי. דור שידע לצאת מהחורבן, גם כשהוא נושא בגופו ובנשמתו את השבר הגדול שלעולם לא יוכל להירפא.

אמא הייתה שייכת לדור נפילים שעבד קשה - בלי לקטר ולהתפנק, בלי לבכות ולדרוש, דור שהציב לכולנו רף גבוה של מסירות, התמדה, ערכי תורה ועבודה, וערכי משפחה. לדור של אמא אולי לא הייתה השכלה פורמאלית רחבה. מרביתם בקושי סיימו בית ספר יסודי באופן מסודר - אבל חכמת חיים גדולה הייתה להם. חכמת ההישרדות וחכמת ההמשכיות.

חייה של אמא ובני דורה לא היו קלים בלשון המעטה. מצעד החיים שלהם היה רווי סבל, שכול, אובדן וחורבן. ט' באב עבורם לא היה
בימים של אבל וחורבן פרטי ולאומי, נשאב כוחות ותעצומות מדמויות ההוד הללו ומדור הנפילים הזה, דור הגלות והגאולה, החורבן והבניין. אולי כשנשכיל לזכור ולדעת מאין הם באו - נדע גם לאן אנו הולכים
רק יום בשנה - אלא מציאות חיים מתמדת.

ולמרות הכל התקיים בה ובבני דור הנפילים הזה - שחוקו של רבי עקיבא כשראה את החורבן וראה גם את העתיד הרחוק והנחמה - "ותשחק ליום אחרון". בקו הסיום של מצעד חייה ובעת פטירתה מן העולם מתוך 'שמע ישראל', זכתה להיות מוקפת בשלושה ילדים, 14 נכדים חסר אחד, ו-25 נינים. כולם גרים בארץ, אנשי תורה ועבודה, ובהם רבנים ואנשי חינוך, קצינים ועורכי דין, אנשי היי-טק ואקדמיה, מדע ותקשורת. כולם ביחד, וכל אחד בדרכו הייחודית ממשיכי דרכה ומורשתה.

בימים של אבל וחורבן פרטי ולאומי, נשאב כוחות ותעצומות מדמויות ההוד הללו ומדור הנפילים הזה, דור הגלות והגאולה, החורבן והבניין. אולי כשנשכיל לזכור ולדעת מאין הם באו - נדע גם לאן אנו הולכים.

מוקדש לזכרה של אימי, שרה רט ז"ל, אוד מוצל מאש, וסמל לדור הנפילים, במלאת שלושים לפטירתה.