פגישה מקרית באוטובוס

סיפור לא שגרתי בעקבות פגישה אקראית באוטובוס.

הסופר הרב יוסף אליהו , כ"א באב תשס"ט

יהדות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

מִכְּיובל שנות חינוך והרבצת תורה, יש לרב דוד פוקס סיפור-חיים נוסף, שמרכזו ביחסים שבין שיקול-דעתם של ההורים, לבין רוח-הנעורים. ואם תרצו בְּיתר עומק: סיפור המעיד גם על התפקיד החיוני של "המגשר", שיש לְציבור 'הסרוגים' במערך הלאומי:

"קייץ אחד בשנות התש"ל נסעתי באוטובוס בירושלים, ולידי התיישב נער לא דתי. התפתחה בינינו שיחה, ממנה למדתי שהוא סיים כעת כיתה ט' בתיכון ברחובות, ושאביו הוא פרופסור ב"מכון ויצמן". הנער שאל אותי לעיסוקִי, ועניתי שאני מחנך בישיבה-תיכונית.

"מה זו ישיבה-תיכונית?", שאל הנער בעניין רב. הסברתי: עד הצהריים לומדים לימודי קודש, ואחר-כך, לימודים למבחני "בגרות". אמר הנער:

"אני כבר ב'חופש הגדול', ואתם עדיין לומדים; האם אוּכל לבוא מחר בבוקר לראות את הלימודים אצלכם?". הייתי מופתע, אך עניתי כמובן בחיוב. למחרת התייצב הבחור לשיעור בגמרא וגם המשיך אִיתנו עד הערב, ואז ניגש אלי ואמר לתדהמתי: "אני רוצה לעבור
"אני כבר ב'חופש הגדול', ואתם עדיין לומדים; האם אוּכל לבוא מחר בבוקר לראות את הלימודים אצלכם?". הייתי מופתע, אך עניתי כמובן בחיוב
ללמוד אצלכם" (...).

הסברתי לו שהדבר אינו כל-כך פשוט, ושעליו יהיה להתגבר על פערי-ענק.

אך הנער היה נחוש כברזל! אמרתי: "טוב, אבל שְׂאל קודם כל את הוריך".

כעבור מספר ימים, אני מקבל ממנו תשובה שהוריו הסכימו...

(לִשאלתי, כיצד ניתן להבין שהורים חילונים משכילים מסכימים מיד שבנם ילמד בישיבה - ענה הרב פוקס שהם 'הכירו היטב' את אופי הבן, והעדיפו שלא להִתעמת עם רצונו העז. אביו היה איש אמת, ולא התבייש לומר: "זה עדיף מִסמים...").

אלא שלגמרי באקראי, שמעתי מהגב' שירה שמידט שעבדה באותה עת ב"מכון ויצמן", שלאותה פגישה אקראית באוטובוס היה רקע: הנער למד מעט יהדות לקראת הבר-מצוה, והמורה הצליח בכוח אישיותו להצית בנער את הניצוץ היהודי... הוא רצה ללמוד מיד בישיבה-'קטנה', אך הוריו לא הסכימו. הישיבה-התיכונית שגילה באוטובוס, הִוותה אפוא פשרה בין רצונות הילד והוריו. הללו שמחו גם לשמוע מהגב' שמידט ש"נתיב מאיר" נחשבת כַּמוסד הטוב מסוגו אז, ולכן הסכימו שבנם ילמד בו. רקע זה, מסייע גם בהבנת המשך השתלשלות הסיפור).

העליתי את העניין בישיבת-המורים הקרובה – ומובן שקם קול זעקה. "נתיב מאיר" דאז 'נהגה סִלסול בעצמה', ואפילו נערים מבתים דתיים מצויינים לא היו מתקבלים - אז כיצד יקבלו נער מבית לא דתי שאין לו כל מושג ביהדות?!

הטענה היתה נכונה, ולכן הצהרתי שאני מוכן להיות הר"מ של הנער, ולטפל בכל בעיה שתיווצר. הייתי אמור ללמד בכיתה ט', אך נמצא ר"מ שהסכים להתחלף אִתי, וכך הפכתי לר"מ בכיתה י'.

די מהר התעוררו שאלות רבות, על רקע הבית החילוני שבו חי הנער. למשל: אביו הסכים לבוא אִתו לבית-כנסת בליל שבת, וגם לעשות אחר כך "קידוש". הבחור בא ושאל: "כיוון שאחרי ה"קידוש" אבי מדליק טלוויזיה, האם מותר לי לשתות מיין של מחלל-שבת...?".
להלכה, איננו פוסקים כך. אך במקרה שלך, אני מֵקל כפי איזו דעה יחידה". הרב ראה את עינַי הקרועות לִרווחה מרוב תדהמה, והפטיר לעברי: "הוא בא לשאול אותי, לא אותך..."
לבסוף חשתי שהשאלות גדולות מכפי מידתי, והלכתי עם הבחור לר' שלמה-זלמן. הרב הִנחה את הנער, לא להגיע בשום אופן לעימות עם ההורים! הוא הורה לו שרשרת של קולות הלכתיות, שהייתי המום לשמוע אותן...! הרב גם הסביר לו: "...להלכה, איננו פוסקים כך. אך במקרה שלך, אני מֵקל כפי איזו דעה יחידה". הרב ראה את עינַי הקרועות לִרווחה מרוב תדהמה, והפטיר לעברי: "הוא בא לשאול אותי, לא אותך...".

עד סיום אותה שנה, הנער המוכשר הזה היה הטוב ביותר בכיתה בגמרא...

ואז הוא ניגש אלי בסוף כיתה י', ואומר לא פחות ולא יותר: "אני רוצה לעבור לישיבה בלי לימודי חול". לזאת, גם הוריו כבר לא הסכימו. הם רצו שיִּרכוש תעודת "בגרות". במאמצים רבים הצלחתי לעצור בעדו, והוא קיבל את הצעת-הפשרה שלי: 'לקפוץ' לכיתה י"ב, לסיים "בגרויות", ואז לעבור לישיבה-גבוהה. למרות הקושי של החומר הרב והמסובך שהיה עליו להשלים, הוא סיים את ה"בגרויות" הריאליות בציון קרוב מאוד ל-10.

סוף דבר: הבחור נכנס ללמוד בישיבה חרדית מפורסמת, וכשראש-הישיבה 'קלט' איזה כישרון הגיע לישיבה שלו – הוא מיהר לקחתו כחתן לבִתו... אנחנו בקשרים מצויינים עד היום, והחודש הייתי בחתונה נוספת של אחד מבניו, של אותו נער שפגשתי באקראי באוטובוס...

אגב: ברבות הימים - החל אביו של הנער לקיים מצוות".