צבא ישראל

הגיע הזמן שהציבור האמוני (דתיים לאומיים ומסורתיים, אנשי ימין ופריפריה וכו'), התורם חלק נכבד לביטחון ישראל, יכתיב את הערכים והחוקים בצבא.

אהד שגב , ט' באלול תשס"ט

דעות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
אחד המנגנונים החשובים והחיוניים בין המערכות השונות במדינה ריבונית הוא הצבא. זהו גוף המחזיק את קיום המדינה, מבטא את ריבונותה, ונותן לה את כבודה הראוי לה לעמוד בגוו זקוף מול כל שאר המדינות.

הצבא פועל לחזק את חוסנה של המדינה ולחסום ולנטרל את האויבים מבחוץ הקמים עליה, ומשמש כאחת הזרועות של המדינה למלא תפקידים להרחבת גבול המדינה, ביסוסה הטריטוריאלי ולשקט הנפשי של אזרחיה התורם לחיזוקה מכל הבחינות האחרות במגוון תחומים-הכלכלי, המדיני, האזרחי והחברתי.


הצבא פועל לחזק את חוסנה של המדינה ולחסום ולנטרל את האויבים מבחוץ הקמים עליה, ומשמש כאחת הזרועות של המדינה למלא תפקידים להרחבת גבול המדינה, ביסוסה הטריטוריאלי ולשקט הנפשי של אזרחיה
קיומו של צבא כאחד מאבני היסוד של המדינה היה במשך כל ההיסטוריה, ובכל ציוויליזציה ותרבות שהן.

תפקיד נוסף וחשוב שהצבא ממלא הוא הביטוי של האומה-העם. הצבא הוא אחד הגופים שפועל במדינה כדי לבטא את קיומו של אותו העם ואת ייחודו בין כל האומות האחרות.

לכן, הצבא עושה מלחמות מול עמים אחרים כאויבים או ככאלו המנסים לערער על קיומה של אותה מדינה או אותו עם שהיא מבטאת.

מובן, אם כן למה במהלך ההיסטוריה התקיימו מלחמות בין עמים מאותן הסיבות.

ה"מלחמה" היא המערכה שבה הצבא פועל כדי למלא את כל אחד (או חלק) מייעודיו ומהצרכים של המדינה שהפעילה אותו המובאים לעיל.

כמו שלכל עם במדינתו הריבונית היה צבא המחזיק את קיומו, כך לעם ישראל היה בעבר וכיום גם ישנו צבא חזק ואמיץ ברוך ה'.

ה"מלחמה" כוללת פעולות מסוימות ומוגדרות בכל ההיסטוריה ובכל התרבויות, והעיקריות שבהן: הרג, שבי, ביזה, כיבוש (שטח), פציעה (פגיעה חלקית).

פעולות אלו דורשות הסבר-האם זה מוסרי? דברים אלו לא נוגדים את המוסר והצדק?

ראוי לציין, שלכל העמים לא היתה שאלה בכלל לגבי קיום אותן פעולות כדי לבצע את התהליך המלחמתי, וכאשר עלו על כף המאזניים ה"בעיות המוסריות" מחד והאינטרס וטובת המדינה מאידך, ידעו בדיוק מה היה כובד המשקל - כמובן לטובת ורווחת המדינה.

חשוב לציין ולהדגיש כבר כאן, שאצל העמים האחרים העניין הזה הרבה יותר עמוק. הם לא רואים שום עניין לקיים מוסר בכל מה שנוגע לכלל-ציבור, מדינה, או קיבוץ חברתי. הדבר נוגע ישירות לעניין "הפרדת הדת מהמדינה" הנובע מתפיסה זו.

לדעת העמים כל דבר שנוגע למדינה אינו יכול להיות מוסרי וגם לא רצוי שיהיה מוסרי כי כביכול הוא אינו מאפשר את עניין המלחמה הנוגע בהכרח לפעולות לא מוסריות לכאורה. כביכול-המוסר נמצא רק אצל יחידים ה"משוחררים" מהמנגנון המדיני והציבורי המגביל את יכולתם הרוחנית. הנצרות פיתחה את הפרדיגמה הזו עד לזרא באשר היא דת של יחידים ולא של מדינות או עמים.

עיקרון נוסף שהנצרות פיתחה מבחינת פעולות המלחמה היא אסטרטגיית ההגנה כביכול כפעולה היחידה שיכולה להיות מוסרית וחשוב להדגיש כי היא פיתחה עיקרון זה בין אדם לחברו ולא כעיקרון מנחה לאומה או למדינה.

לפי הנצרות רק אם אני מגן אני מוסרי, ואילו אם אני תוקף, אני לא מוסרי.

בתקופה המודרנית, החלו צבאות שונים באירופה ובארה"ב להיקרא-"כוחות הגנה" (Defense Forces) עקב השפעת התפיסה הנוצרית על תודעתם.

בעקבות הגלות הארוכה שעם ישראל היה נתון בה כאלפיים שנה והושפע מהעמים השונים בהם הוא ישב בניכר, אימץ לעצמו הרבה מן התפיסות של אותם עמים ובעיקר הושפע מהנצרות.


היהודים החילונים בעיקר מהשמאל הישראלי (מפא"י ההיסטורית) היו אמונים על אותה תפיסת עולם הגנתית-נוצרית כביכול כיחידה המתקבלת על הדעת, לכן הקימו את ה"הגנה" כשם המבטא את העניין הזה שמקורו הוא מערבי-נוצרי מובהק וזר לרוח ישראל
היהודים החילונים בעיקר מהשמאל הישראלי (מפא"י ההיסטורית) היו אמונים על אותה תפיסת עולם הגנתית-נוצרית כביכול כיחידה המתקבלת על הדעת, לכן הקימו את ה"הגנה" כשם המבטא את העניין הזה שמקורו הוא מערבי-נוצרי מובהק וזר לרוח ישראל.

בהמשך עם קום המדינה כשאיחדו את כל הצבאות מהמחנות השונים (הגנה, אצ"ל ולח"י) קראו להם "צה"ל", צבא הגנה לישראל,

כמובן בעקבות אותה תפיסה נוצרית וכהשפעה ישירה ממנה. הכוחות החברתיים החילונים-שמאלנים לקחו את המוסר הנוצרי המעוות הזה שמדבר אל היחידים, והשתיתו אותה על מדינת ישראל כמוסר כולל לאומה שלימה ועוד לאומה הישראלית, דבר הנוגד את התפיסה הישראלית המקורית.

ובכן מהו מוסר המלחמה היהודי (הישראלי המקורי)?

ראשית, אקדים ואומר שהמלחמות הן חלק בלתי נפרד מתרבותו של עם ישראל כעם סגולה, עם שנבחר ע"י הקב"ה להנהיג את העולם לצדק ויושר ולתקן אותו.

אברהם אבינו, אבי האומה הישראלית נלחם בארבעת המלכים שישבו כאן בארץ ישראל, כדי להשיג צדק ולהציל את בן אחיו לוט- ונכתב שם: "וירק את חניכיו"- גייס את בחוריו למלחמה. אותו הדבר לגבי יעקב אבינו שנלחם בשרו של עשיו ולאחר מכן עם ישראל שיצא ממצרים ע"י משה ואהרון במלחמתם בעמלק ובכניסתם לארץ ישראל בכל העמים שעמדו בדרכם וניסו למנוע מהם להתקדם לעבר ירושת הארץ, וכן לגבי דוד המלך וכן החשמונאים וכו'.

המלחמה היא חלק מהצדק האלוקי בעולם, ועם ישראל כדי להגיע למילוי תפקידו זקוק גם לנהל מלחמות עם העמים שמנסים להתנגד לתפקידו כעם ה' להנהיג את העולם למוסר וצדק.

בתורה מובאים שני סוגי מלחמות וכמה מצבים:

מלחמת מצווה - מלחמה שהיא חובה ומורכבת משני מצבים אפשריים: הגנה והצלה מפני אויבים (לפי הרמב"ם), וכיבוש ארץ ישראל בגבולותיה המובטחים (לפי הרמב"ן).

מלחמת רשות - להרחיב גבול ישראל מעבר לגבולות ההבטחה.


דבר נוסף, במלחמת מצווה של הגנה והצלה מפני האויבים, העיקרון המנחה את צבא ישראל הוא התפיסה הישראלית המקורית של "הקם להרגך - השכם להורגו" זהו המוסר האמיתי שאמור להיות באסטרטגיית ההגנה מפני האויבים
במלחמת מצווה או רשות כאשר מדובר בכיבוש הארץ, עניין טריטוריאלי, המלחמה היא יזומה ועוסקת בהתקפה.

עניין מהותי זה אינו נכלל כלל בצבא ישראל של היום ומונע בעיקר בצורה רעיונית מאותם חוגי שמאל המעוניינים לשמר את התפיסה המערבית-נוצרית הזו של אסטרטגיית ההגנה בלבד ללא שום עניין אחר.

דבר נוסף, במלחמת מצווה של הגנה והצלה מפני האויבים, העיקרון המנחה את צבא ישראל הוא התפיסה הישראלית המקורית של "הקם להרגך - השכם להורגו" זהו המוסר האמיתי שאמור להיות באסטרטגיית ההגנה מפני האויבים.

עניין נוסף שאותם חוגים מכתיבים הוא: מהם ערכי הצבא ("ערכי צה"ל"), וכמובן בחלקם הגדול לא מבטאים ולא מדגישים בהכרח את הרוח המקורית של צבא ישראל השונה מתפיסות העולם של העמים השונים.

הציבור האמוני (דתיים לאומיים ומסורתיים, אנשי ימין ופריפריה וכו') תורם את חלקו הנכבד בראש המחנות הלוחמים, ביחידות המובחרות ביותר, אך לצערנו עדיין לא מכתיב את רוח הצבא מלמעלה מבחינת חוקים, כללים, ערכים ומטרות.

כיוון שאנחנו בתור ציבור אמוני, מחויבים להקים מדינה יהודית-כזאת המושתת על ערכי היסוד של התפיסה הישראלית המקורית-עלינו מוטל:

דבר ראשון, לשנות את שמו של צה"ל לשמו הראוי לו: צבא ישראל, בכך נדגיש ונחנך שלא רק התפיסה ההגנתית היא המוסרית אלא כל מה שנחוץ בעת המלחמה כדי להשיג את היעד כולל התקפה וכיבוש. (לגבי הראשי תיבות, אל דאגה-צב"י יהיה צבא ישראל).

הדבר השני, הוא לבנות מערך חוקים שייבנו את ערכי הצבא מחדש ויהיו אמונים על תורת ישראל שהיא התפיסה הישראלית המקורית של צבא ישראל.

בכך שנקדם בעזרת ה' את שני הדברים הללו תחילה-נוכל להתקדם הלאה בעוד שלל סוגיות חשובות שקשורות לצבא ישראל, וכל זאת כחלק מהקמת הנהגה אמונית למדינה בדרך לתקן עולם במלכות ש-די.