רבנו האבן עזרא ונחמה ליבוביץ

הספור המובא בהמשך הנו עדות למגמה אנטי פיוטית ישנה, אך הוא מראה שגם בדברים שנכתבו על הפיוט לפני 900 שנה ניתן לחדש.

רחל סילבצקי , י"ב בתשרי תש"ע

תומכת בקידום זכויות נשים, אבל לא בפמיניזם רדיקלי. רחל סילבצקי
תומכת בקידום זכויות נשים, אבל לא בפמיניזם רדיקלי. רחל סילבצקי
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
הסיפור מעיד על היושר האינטלקטואלי של מלומד אמריקאי בשם פלטיאל בירנבוים וכן של  "מורת המורים" פרופסור נחמה ליבוביץ ז"ל.  הרלבנטיות לתקופה שלפני הושענא רבא נמצאת לא רק בעובדה שמדובר בפיוט אלא דווקא בזה.

ומעשה שהיה כך היה:
שנים רבות התקיים שיעור ערב שבועי קבוע בפרשנות למורים לתנ"ך בביתה של נחמה ז"ל בו השתתפתי בגלל קשר ארוך שנים עם נחמה ולמרות שאיני מורה רשמית לתנ"ך.
 
ערב אחד לפני הימים הנוראים, נחמה אמרה לנו שיש לה הפתעה מעניינת, וקראה לנו את פרוש ראב"ע למילים "אל תבהל על פיך..." (קהלת ה,א).

הפירוש הנ"ל הוא בעצם חיבור ארוך הכתוב בסגנון לועג ועוקצני בו ראב"ע מבקר בעצבנות ניכרת את הפייטנים המוסיפים פיוטים לתפילות הימים הנוראים. הוא שופך את חמתו על רבי אליעזר הקליר באופן מיוחד. נימוקי ראב"ע טהורים, ניכר שהוא דואג לרמת התפילה של עם ישראל ומפחד שיטעו בהבנת הטקסטים המורכבים של הפיוט ושהמעתיקים אותם יטעו במלאכתם. הוא מתחיל במילים
שקט שררה בצד השני של הקו. "הוא צודק! תביאי לי את זה", פתאום אמרה נחמה, וכך עשיתי. ומאז, שיעור שניתן על ידה פעמים רבות שונה ושימש מטרה אחרת, כלי של חינוך לענווה ולבדיקה קפדנית של ביקורת לפני שמבטאים אותה בקול או בכתב
רכות, "אמר אברהם המחבר, הנה נא הואלתי לדבר... רק בעבור היות האדם מתעסק בעסקי העולם הושם לו זמן להתפלל...". הוא מתאר במלים רווייות  אמונה את הצורך לחשוב על בורא העולם בכל עת ולא רק בזמן התפילה.

הטון הלירי הזה נעלם מספר שורות לאחר מכן כשהוא קובע: "אסור...פיוטין לא ידע עיקר פירושם...וכלל אומר יש בפיוטי רבי אליעזר הקליר... ארבעה דברים קשים" – והם: משלים בלתי מובנים, מילים שנבחרו בשביל החרוז למרות אי התאמתן לעניין, מילים תלמודיות ובחלקן נוכריות מעורבות בלשון התנ"ך,  וטעויות חמורות בדקדוק.

"רובי פיוטיו חידות ומשלים"  קראה  נחמה מדבריו בטון ציני ובהבעתה המלומדת, כשהמבטא ה"יקי" שלה מוסיף לסרקזם המקורי. לרגע היה נדמה שראב"ע עצמו עומד בחדר, קורא את השגותיו הארסיות על הסמלים שביצירות  הקליר, ביניהן  "היתכן... אדם יאמר 'אשרי העם עובדי אש'...שנאמר (ז.א. בגלל שכתוב)  'כי ה' אלקיך אש אוכלה'?...היתפלל אדם 'ברוך אתה אריה' בעבור שנמצא על המקום (ז.א. בגלל שיש פסוק על הקב"ה) 'כאריה ישאג'?"

בלעג שנבע הישר מרגשות הפרשן הספרדי המומחה לשירה ומקצבים קראה נחמה את קיתוני הביקורת של הראב"ע על אילוצי החרוז בפיוט "ליראי יקפיל, וחדשים יכפיל, ליום זה פור הפיל" . ראב"ע  רטן על השימוש במילה  'פור' השייך 'לצורר' (ז.א. המן)  וגם הציע בציניות שניתן לחתוך עם סכין חלופה לחרוז המאולץ:  "ליראי יקפיל, וחדשים יכפיל, רכב על פיל, ואותו לארץ הפיל".

ראב"ע המשיך דרך קולה של נחמה וטען ש"רק ביקש מילה להראות חכמתו לשומעים ואנחנו חייבים לדעת דקדוק הלשון היטב" בהביאו את הטענה הקשה ביותר שבאמתחתו של מלומד בימי תור הזהב של יהדות ספרד: "לשון הקודש בידי רבי אליעזר עיר פרוצה... שעשה מן הזכרים נקבות.. ואמר שושן עמק איומה וידוע כי ...[המילה] שושנה [ולא המילה שושן] לשון נקבה וישוב הה"א תי"ו כשיהיה סמוך, שושנת העמקים (ז.א. בסמיכות הה"א מוחלף בתי"ו) ובסור (ז.א. ובהיעדר) הה"א והתי"ו יהיה לשון זכר!.."

"ואיך יאמר על שושן איומה???..ועוד מה עניין לשושנה שיתארנה באימה? התפחד השושנה? אין תואר השושנה כי אם קטופה או רעננה או יבשה ..מה, בעבור שתהיה חרוזתו עשירה? ...אם זאת חרוזה עשירה הנה יש בפיוטיו חרוזים עניים ואביונים מחזרים על הפתחים".

ביקורת קשה ופוגעת, אבל בעוד השימוש במשלים ובמילים לועזיות הוא עניין של טעם,  טעויות בדקדוק לשון הקודש אינן לבחירה. הביטוי "שושן עמק איומה", בתחלת פיוט בחזרת הש"ץ למוסף של יום הכפורים, לכאורה טעות ברורה. אלא שאותו ערב קראתי במקרה את הפתיחה למחזור השלם של פלטיאל בירנבאום, הוצאת ההיברו פובלישינג קומפני בניו יורק, הכולל בתוכו באורי תפילה באנגלית. הופתעתי לראות שהוא מציין אותו פירוש של ראב"ע וצלצלתי מייד לנחמה לקרוא לה את מה שהוא כתב על הפיוט (התרגום שלי):

"מכל הספרות העברית של ימי הביניים הפופולרי ביותר הוא הפיוט, השיר האמוני הבולט במחזור. אין שירה מימי הביניים שנקראת בתדירות ובדבקות אוהדת על ידי כל כך הרבה בני אדם. הם הפכו את בית הכנסת לבית אוצר בו גלומה הגאוניות הלאומית והדתית של ישראל. ...הנוער שלמד לשיר את דתו גדל ופרח באמונתו... יש בפיוט מדרש ותנ"ך, תלמוד ומשל".

"...אבל ראב"ע ...רוצה תפילה בעברית תנ"כית ברורה... הוא מבקר בצורה נוקבת את הפייטנים הקליריים... ולועג לטעות בדקדוק בשימוש במילה 'איומה' לתאר שושן עמק וגם על כך שאין כזה דבר, שושן מפוחד. אלא שהאבן עזרא הוא זה שטועה. המילה 'איומה' כאן היא כנוי לעם ישראל ופירוש הביטוי הוא ש'איומה' דומה לשושן עמק,  עם ישראל דומה לשושן עמק. הקליר השתמש בלשון זכר במכוון כדי שלא יחשבו שהמילה 'איומה' היא שם תואר, כפי שאכן עשה בטעות ראב"ע".

שקט שרר בצד השני של הקו. "הוא צודק! תביאי לי את זה", פתאום אמרה נחמה, וכך עשיתי. ומאז, שיעור שניתן על ידה פעמים רבות שונה ושימש מטרה אחרת, כלי של חינוך לענווה ולבדיקה קפדנית של ביקורת לפני שמבטאים אותה בקול או בכתב.

רב אליעזר הקליר, שחי במאה התשיעית, לא קרא את הביקורת של ראב"ע, וראב"ע שחי במאה השתים עשרה, לא ידע על התמיהה והתיקון של פלטיאל בירנבאום במאה העשרים. אך הם דברו אחד עם השני בדרך הממשיכה מדור לדור במסורת הלמדנות, דרך של העמקה וחיפוש האמת ללא מורא. אין ספק שראב"ע היה שמח להודות בטעותו לו יכול.  חוקר היהדות לואי גינזבורג בספרו "תלמידים, תלמידי חכמים וצדיקים" כתב שמה שמשמח תלמיד חכם יותר מכל דבר הוא כשתלמידו מוצא סתירה או שואל קושיה שלא יכול לענות לה מייד. מציאת הטעות לא הורידה מכבוד הרב, היא הוסיפה כבוד לתורה.