הבה נתאמץ להתאחד

סיפור על אחדות בין אנשים בעלי דעות שונות, ששמעתי מנכדו של ר' שלמה-זלמן אוירבך זצ"ל.

הסופר הרב יוסף אליהו , ז' בחשון תש"ע

יהדות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

מה ימנע אלימות אכזרית בקצות-העם? - אחדות בראשו!

"מה יהיה עם האלימות הנוראה הזו!? מועלים, רוצחים ומתאבדים! הלִּסדום היינו"?!  – שאל השבוע ידיד טוב בִּכאב אמיתי.

עניתי, שהכל מתחיל מראשי-העם. כיוון ששם, למעלה, אין אחדות והתחשבות, יורדת התופעה ומחלחלת אל כל הרמות בעם, ומשפילה אותן מטה. היכן הדבר ניכר בבירור? – בדיוטא התחתונה ביותר של החברה. אנשים אלה, שהאנושיות שבהתנהגותם היא כבר "די גבולית" – אצלם מתבטאת אותה ירידה מוסרית קלה של המנהיגים, באופן נורא. כי ירידה קלה אצלם – היא כבר לִשאול תחתית.

– "אז אתה בעצם אומר שהכל מתחיל אצלנו, המחנכים, הרבנים...?".

– "אפשר לומר שכן. כלומר: ודאי שהכל מתחיל מחינוך חסר-ערכים, מן התרבות הקלוקלת וכו' וכו'. אבל הסיבה שהאחראים למערכת
ודאי שהכל מתחיל מחינוך חסר-ערכים, מן התרבות הקלוקלת וכו' וכו'. אבל הסיבה שהאחראים למערכת החינוך אינם קמים בוקר אחד ואומרים: "די! חייבים לשנות משהו יסודי בתוכנית הלימודים!
החינוך אינם קמים בוקר אחד ואומרים: "די! חייבים לשנות משהו יסודי בתוכנית הלימודים!" – הסיבה לחוסר עשיה זה, נעוצה באופן רוחני ומעשי בכולנו. אם יש כל-כך הרבה פירוד, קבוצות, ומפלגות בקרב עובדי-ה' – מה יגידו מי שאינם להם את הגורם המאחד הזה? סתם לדוגמה: אם הצדיקים שמוציאים עלוני-שבת אינם יכולים להתאחד – ולוּ עם הקרובים אליהם לדעה – ולהגיש לנו 3-4 חוברות מרוכזות...".

– "...רגע, אתה חושב, למשל, שעלון "בראש יהודי" צריך להתאחד עם "באהבה ואמונה" של "מכון מאיר"? מה זה יתן מֵעבר לחיסכון בהוצאות?".

– "אל תתפוס אותי בעניין ספציפי עם שמות - אבל העיקרון נכון: עצם העובדה, ששני מפעלים נפלאים כאלה של תשובה ישתפו פעולה – יש לה מעלה רוחנית עצומה! אחדות מביאה ברכה ושפע עצום. "מכון מאיר" לא יצטרך להושיב תלמידים שיתרימו אנשים בטלפון, ו"בראש יהודי" יקבל לפתע תרומה שתצעיד אותו קדימה בכל אזור השפלה. מי שלמד מעט רוחניות, וּודאי תורת הרב קוק זצ"ל, יכול להרצות לך על כך שעות. אלא מה יגידו לך? – שיש ודאי חילוקי דעות בקשר לדרך הפעולה; להֶדגש שצריך להיות בפעילות, ועוד ועוד. יפה. אך זה שאתה ואני הפועלים בעצם לאותה מטרה, איננו מצליחים להתגבר על הקשיים שאכן קיימים כדי להתאחד – מתבטאת אצל גרועי העבריינים שאינם מתגברים על הקשיים שביניהם – בשליפת הסכין...

רוצה לשמוע משהו על אחדות בין אנשים בעלי דעות שונות, ששמעתי מנכדו של ר' שלמה-זלמן אוירבך זצ"ל? ובכן, כך שמעתי מר' אהרן גולדברג (בנו של הגרז"נ שליט"א):

***

"לילה אחד, חזרתי עם סבא מִסעודת אירוסין שנערכה בבני ברק. בַּטנדר בו שבנו ירושלימה, ישב גם גיסו של סבי, ר' שלום שבדרון - שלפתע החל להיאנח בקול... מאותן אנחות מפורסמות שלו, שהרעידו את הלבבות בשיחותיו המוסריות:

"אַי, אַי, אַי, אַי... בִּזְיֵן הַתֵּיְרֶה'ההה... (בזיון התורה)".

ר' שלום לא יכול היה להירגע, מהמחלוקת שנתגלעה באותה תקופה בישיבת פוניבז' (הצד השני באירוסין, היה מעורב באותה מחלוקת). ניצלתי את הרגע, לשאול משהו שהיה שמור בלִבי שנים רבות, בקשר לשמועה אודות מה שר' שלום עצמו עשה, כשעמד להתחתן... הרי ידוע, שכאשר ר' שלום עמד לשאת את אחותו של סבי, לא הסכים שהרב קוק זצ"ל יערוך את חופתו, כפי שרצה חותנו [הסבא-רבא שלי]. קמתי, התיישבתי בַּמושב שאחרי ר' שלום, ושאלתי "בתמימות":


בלית ברירה, הלכתי לר' חיים-לייב, וסיפרתי לו את המצב... מכאן התגלגלה השמועה בירושלים, שאני התנגדתי שהרב קוק יערוך את החופה שלי...
"הרב, סליחה שאני שואל; אבל אצלכם, בַּדור שלכם, כשהייתם צעירים, לא היו דברים כאלה של בזיון-התורה?"...

"היו... ודאי שהיו - אבל לא חמורים כאלה...", נאנח ר' שלום.

אחרי רגע ארוך, הוסיף לפתע: "טוב, אם כבר שאלתָּ, אני יודע לְמה אתה מתכוון - אז בוא ואספר לך מה בדיוק קרה "אז", כשהיינו צעירים:

אִמי עליה השלום, היתה אשה אלמנה, מטופלת בילדים קטנים. בַּבית לא היה כלום; ממש כלום. ממה בכל זאת התפרנסנו? - אמא היתה אופה לחמניות בכל בוקר, מכניסה אותן לשק גדול, עוברת מבית לבית ומתחננת שיִּקנו ממנה לחמניה – ומרוויחה מספר פרוטות כדי שלא נגווע ברעב... עד שיום אחד הופיע איש חסד, הרב ק', שהחליט לסייע לאמא להתפרנס בכבוד. אילולא האיש הזה, מי יודע אם היינו עוברים את השנים הקשות שאחרי מלחמת העולם...

כשהגעתי לפרקִי, ועמדתי להתחתן עם האחות של ר' שלמה-זלמן"... –

(שמתי לב מזווית-העיין, שסבי שישב בַּטור השני של מושבי הטנדר, מתקרב לאט לכיוון ר' שלום, ומתאמץ להקשיב... היה נראה, שגם הוא שומע את הסיפור לראשונה בחייו!). אתה יודע, שר' חיים-לייב [אבי הכלה], היה מקורב מאוד לרב קוק. היה ברור לו, שהרב קוק יערוך את החופה וקידושין. כשהודיע לי על כך, לא היה איכפת לי. אלא שאז, אותו רב שהיה מטיב עִמנו, שמע מאִמי שאני עומד להתחתן, ובא והציע שוב את עזרתו הנדיבה לקראת חתונתי. מובן מאליו, שלאמא לא היה דבר וחצי דבר לתת לי לַחתונה. אבל כששמע אותו רב, שהרב קוק עומד לערוך את החופה – הוא הודיע לאמא באופן ברור, שאם כך יהיה - הוא לא יעזור במאומה!

מה יכולה היתה אִמי המסכנה לעשות? היא קראה לי, וסיפרה בכאב מה שאמר הרב ק'. נו, ומה יכולתי אני לעשות? בלית ברירה, הלכתי לר' חיים-לייב, וסיפרתי לו את המצב... מכאן התגלגלה השמועה בירושלים, שאני התנגדתי שהרב קוק יערוך את החופה שלי... (אני רואה שוב, שסבא נע בחשאי, ומַטֶּה את פלג גופו העליון לכיוון ר' שלום כדי לשמוע...). ר' חיים-לייב, שלח את ר' שלמה-זלמן
ר' שלמה-זלמן היה נכנס לבית-הכנסת בו ניתנה הדרשה, כעשר דקות לפני תפילת "מעריב", ומתיישב מיד ליד הדלת, באמצע האולם, לבל יקומו לכבודו. מאותו רגע – היה ר' שלום נזהר מאוד שלא להשמיע ביקורת כלשהי על המִּזְרוֹחְנִי...
לשאול את הרב קוק: האם להמשיך את השידוך, כשהחתן מציב תנאי כזה?...

הרב קוק ענה, שאין כל בעיה אם הוא לא יערוך את החופה וקידושין. .

זהו. זה כל הסיפור. ועכשיו, כשאתה יודע מה קרה "אז", תגיד בעצמך: זה כמו מה שקורה היום?"...

***

לא סוד הוא, שהיה שוני השקפתי בין שני הגיסים - ר' שלמה-זלמן ור' שלום – בדבר היחס וההתבטאות כלפי הדעה המצהירה, שרק חלק ממצוות התורה הן מֵעניינה. ר' שלום – שהיה מראשי ה"פעילים" להגשת סיוע ליהודי תימן בקום המדינה, ושקד להצילם מן השמד הרוחני שנִּכפה עליהם במזיד – סבר שיש לצאת חוצץ נגד מה שמִּסדה המדינה, שאי-ציות להלכה הוא לגיטימי; ששמירת מצוות, היא עניין המסור לבחירתו החופשית של כל אדם (כסוגיות ניתוחי מתים, חינוך מעורב, ועוד). ר' שלום סבר שיש לומר את האמת בקול גדול וברור, כדי שהמון העם לא יטעה לפסוח על שני הסעיפים.

לעומתו סבר ר' שלמה-זלמן (שהתנגד לא פחות לחיים שה"שולחן ערוך" אינו במרכזם) שאופן הפעולה צריך להיות שונה. וכידוע, כך העידו אורחות-חייו שדחו כל קיצוניות, והתמקדו בחיזוק הטוב שבכל מגזר.

אך דווקא על רקע שונה זה, הִוו היחסים ששררו ביניהם דוגמה מצויינת ליחסי אחווה וכבוד, שצריכים לשרור גם בין בעלי דעות חלוקות:

בשבתות אחר-הצהריים, היה ר' שלום דורש אחרי 'מנחה' בבית-הכנסת שבשכונת שערי חסד, עד הַגיע זמן 'מעריב'. בסגנונו החריף ובכִשרונו התיאטרלי, ידע לשלוח חִצי-ביקורת עסיסיים בדרך-החיים שלא נראתה לו – להנאת קהל שומעיו, שחלקם אהב במיוחד את ה"דובדבנים" הללו...

ר' שלמה-זלמן היה נכנס לבית-הכנסת בו ניתנה הדרשה, כעשר דקות לפני תפילת "מעריב", ומתיישב מיד ליד הדלת, באמצע האולם, לבל יקומו לכבודו. מאותו רגע – היה ר' שלום נזהר מאוד שלא להשמיע ביקורת כלשהי על המִּזְרוֹחְנִי...

לעתים היה רש"ז נכנס "באמצע המהלך" שבנה ר' שלום ביד אמן – ור' שלום היה חושק מיד את שפתיו, ובורר את מִלותיו... פעם אף התכופף לעבר יושבי השורות הראשונות, ואמר בקול נמוך ובְטון של החמצה קשה: "...אה! אבל מה לעשות שהוא יושב כאן...?", ו
גילה לה אבא את מצפוני-לִבו: "אנחנו הכֹּהנים, צריכים '...לברך את עמו ישראל באהבה'. לכן אני הולך לברך שוב ברכת-כהנים "באהבה" - כי את מי אני אוהב בעולם יותר מאחיך ר' שלמה-זלמן!?...
הצביע אל מֵעבר לראשיהם...

עתה, צא וצָרף לכך את שסיפר בנו, ר' יצחק הכֹּהן שבדרון:

"בשבתות בבוקר, אחרי שאבי התפלל תפילת 'ותיקין', היה ר' שלמה-זלמן מגיע להתפלל 'שחרית' בַּמניין הבא. אבא היה יושב בבית ולומד, ופעם אמא שמה לב, שבכל שבת הוא יוצא לכמה דקות לבית-הכנסת (הצמוד לביתנו) - וחוזר. שבת אחת שאלה אותו: לאן אתה יוצא בכל פעם עם הטלית?

גילה לה אבא את מצפוני-לִבו: "אנחנו הכֹּהנים, צריכים '...לברך את עמו ישראל באהבה'. לכן אני הולך לברך שוב ברכת-כהנים "באהבה" - כי את מי אני אוהב בעולם יותר מאחיך ר' שלמה-זלמן!?...".


----------------------------------------------------------------------------------------------------------------
הסיפור שלעיל – אחד מתוך 400 הסיפורים החדשים על ר' שלמה-זלמן שבספר "אורו של עולם" (עומד להופיע בעז"ה באמצע חודש כסליו).
תרומה/הנצחה תוזיל את מחירו של הספר, ותעמיק את האחדות בעם:
0528-693238. 02-6447630. נא בזריזות.