הקלישאות הנבובות סביב רצח רבין

השמאל והתקשורת חוזרים שנה אחרי שנה על אותם שקרים לגבי רצח רבין בנסיון להכפיש את הנאמני ארץ ישראל ולאפשר גירושם מעל נחלתם.

חגי הוברמן , י"ד בחשון תש"ע

דעות חגי הוברמן
חגי הוברמן
צילום: עצמי

ההחלטה לדחות את העצרת לזכר רצח רבין למוצאי השבת הבאה, האריכה לשמאל הישראלי בשבוע את פסטיבל רבין, קרנבל "ההסתה שקדמה לרצח". גם השבוע נשמעו שוב הקלישאות הנבובות של דוברי השמאל, המשפטים שאין להם שום בסיס עובדתי, אבל הם נתפסים כאקסיומות מוחלטות כי גם התקשורת חוזרת עליהם כמו תוכי.

נביא כמה דוגמאות:

"רצח רבין עצר את תהליך אוסלו" – שטות מוחלטת. תהליך אוסלו לא נעצר בגלל רצח רבין. הוא נעצר בגלל רצח של 1,500 ישראלים
יגאל עמיר לא רצח את הדמוקרטיה, יגאל עמיר רצח את יצחק רבין ז"ל. הדמוקרטיה הישראלית לא נפגעה כהוא זה גם אחרי הרצח הנורא. היה בישראל אדם שרצח את הדמוקרטיה, ועליו לא מדברים: אריק שרון
אחרים, שרבין לא ביניהם, שנרצחו בפיגועי הטרור הפלשתינים, תוצאת הסכם אוסלו. אחרי רצח רבין תהליך אוסלו המשיך לחיות ולבעוט. אחרי רבין, כיהן שמעון פרס שביצע את כל נסיגות אוסלו ב', ואחריו נתניהו שהביא את הסכם חברון והסכם וויי, ואחריו אהוד ברק שהביא את הסכם שארם והלך לקמפ-דיוויד עם הצעות מרחיקות לכת לפלשתינים.

"יגאל עמיר רצח את הדמוקרטיה" – עוד שטות מוחלטת. יגאל עמיר לא רצח את הדמוקרטיה, יגאל עמיר רצח את יצחק רבין ז"ל. הדמוקרטיה הישראלית לא נפגעה כהוא זה גם אחרי הרצח הנורא. היה בישראל אדם שרצח את הדמוקרטיה, ועליו לא מדברים: אריק שרון. שרון הוא רוצח הדמוקרטיה הישראלית. מי שנבחר על בסיס מדיניות מסויימת והוא לוקח ברמאות את קולות בוחריו ומוסר אותם לאידיאולוגיה היריבה, מי שמעמיד את מדיניותו לבחינה דמוקרטית תוך התחייבות לקבל את הכרעת הרוב, וכשהרוב מכריע נגדו הוא מצפצף עליו צפצוף ארוך, מי שמעמיד את תוכניתו להכרעת הממשלה אבל ערב ההצבעה מפטר שרים כדי ליצור לעצמו רוב מלאכותי – זהו רוצח הדמוקרטיה.

"כיום אפילו נתניהו מקבל את מורשת רבין, כשדיבר על שתי מדינות לשני עמים" – אין משפט מסולף מזה. כשנתניהו מדבר על מדינה פלשתינית, הוא מתרחק ת"ק פרסה ממורשת רבין. רבין התנגד נחרצות להקמת מדינה פלשתינית. בנאומו המדיני האחרון בכנסת ב-5 באוקטובר 1995, במהלך הדיון על אישור הסכם אוסלו ב', אמר רבין: "את פתרון הקבע אנו רואים במסגרת שטח מדינת ישראל, שיכלול את מרבית שטחה של ארץ-ישראל כמי שהייתה תחת המנדט הבריטי. ולצידה, ישות פלשתינית שהיא פחות ממדינה,  ואשר תנהל באופן עצמאי את חיי הפלשתינים הנתונים למרותה. גבולות מדינת ישראל לעת פתרון הקבע יהיו מעבר לקווים שהיו קיימים לפני מלחמת ששת הימים. לא נחזור לקווי הרביעי ביוני 67. ואלה הם עיקרי השינויים, כפי שאנו רואים אותם ורוצים אותם בפתרון הקבע. בראש ובראשונה - ירושלים המאוחדת שתכלול גם את מעלה-אדומים וגבעת-זאב, כבירת ישראל בריבונות ישראל... גבול הביטחון להגנת מדינת ישראל יוצב בבקעת-הירדן, בפירוש הנרחב ביותר של המושג הזה. שינויים שיכללו את צירוף גוש עציון וישובים אחרים שרובם נמצאים באזור, מזרחית למה שהיה פעם הקו הירוק לפני מלחמת ששת הימים. להקים גושי ישובים והלוואי והיו כמותם כמו גוש-קטיף (!!! – ח.ה.), גם ביהודה ושומרון..."


רבין שילם בחייו על אווירת האלימות שליבה בעצמו, במשפטים המעצבנים שלו. למתיישבי הגולן קרא 'פרופלורים', על הימין אמר שהוא כמו החמאס – משפט שהוא בוודאי בגדר הסתה
למי דאג רבין "קודם כל"?

רצח רבין היה תוצאה של אווירה ציבורית אלימה, שרבין עצמו היה שותף ליצירתה. רבין שילם בחייו על אווירת האלימות שליבה בעצמו, במשפטים המעצבנים שלו. למתיישבי הגולן קרא 'פרופלורים', על הימין אמר שהוא כמו החמאס – משפט שהוא בוודאי בגדר הסתה – והכריז ושהוא אחראי "קודם כל" – אלו היו דבריו המדוייקים - לביטחונם של 98% מאזרחי ישראל.

כלומר: ביטחון המתנחלים לא מעניין אותו. המשפט האחרון, לבד מהעובדה שהיה מרושע ונבזי, גם לא היה נכון: בהסכם אוסלו ב', זה שרבין קבע ועיצב (בניגוד להסכם אוסלו א' שהוצב בפניו כעובדה מוגמרת) רבין דאג קודם כל לביטחון המתנחלים, ורק אח"כ לביטחונם של שאר אזרחי ישראל. בהסכם אוסלו ב', שהיה אסון למדינה, דאג רבין להכניס את כל המרכיבים שיבטיחו שביטחון המתנחלים לא ייפגע גם במציאות החדשה של רשות פלשתינית עצמאית בעלת כוח צבאי משלה ביהודה ושומרון. ומי שמעוניין בפרטים נוספים ימצא אותם בספרי "כנגד כל הסיכויים" על 40 שנות התיישבות ביו"ש, בהוצאת ספריית נצרים (וסליחה על הפירסומת שעשיתי לעצמי. פשוט אין מקור אחר לנושא).