הסכנה האמיתית על ירושלים

הסכנה של איבוד הרוב היהודי בירושלים מרחפת מעלינו, ואנו צריכים להתאחד, דתיים וחילונים, למען חיזוק עיר הבירה שלנו.

אסי סוזין , י"ז בחשון תש"ע

דעות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

ירושלים היא עיר של מחלוקות: דתיים-חילונים, ערבים-יהודים, מוסלמים-נוצרים, חסידי גור-ליטאים והרשימה עוד ארוכה. המחלוקת שעלייה שומעים בתדירות רבה בתקשורת היא כמובן זו של החילונים והחרדים. מאורעות חניון קרטא זכורות לכולנו ומי מאיתנו שמעורב קצת בעיר ירושלים ודאי מכיר את התנועות שחרטו על דגלם את מניעת "התחרדות" העיר. קבוצות רכישה התארגנו כדי לרכוש בניין מעונות ישן בקרית יובל כדי שחרדים לא "ישתלטו" עלייה. באוניברסיטה העברית אגודת הסטודנטים בראשות אחת התנועות הנ"ל התגייסה לטובתו של ניר ברקת החילוני בבחירות לראשות העיר, נוהל מאבק עיקש נגד סגירתו של קולנוע "סמדר" כאילו היה מדובר בסלע קיומנו וישנם פרויקטים רבים אשר מטרתם למנוע התחרדות העיר, גם אם לא אומרים זאת באופן ישיר. בתקשורת מרבים להראות כיצד הצעירים החילונים עוזבים את העיר המתחרדת, וישנו תמיד הסלב התורן שיסביר כמה כיף היה פעם, בירושלים החילונית.


איבוד הרוב היהודי בעיר ירושלים, יחד עם ויתור על המקומות הקדושים לנו, משמעותו פירוק המפעל הציוני והפיכת מדינת ישראל למדינה חד לאומית אשר תהיה יותר איסלמית מאשר יהודית
כאשר עסוקים כ"כ בציבור החרדי, אנו מפספסים את הסכנה האמיתית של עיר הקודש אשר מהווה סכנה קיומית אמיתית ואסטרטגית - התאסלמות העיר אשר אותה בנה דוד המלך. איבוד הרוב היהודי בעיר ירושלים, יחד עם ויתור על המקומות הקדושים לנו, משמעותו פירוק המפעל הציוני והפיכת מדינת ישראל למדינה חד לאומית אשר תהיה יותר איסלמית מאשר יהודית. כאשר שומטים את הרוח מתחת לרעיון שבשמו הוקמה המדינה, אין תשתית לפעול כמדינה יהודית וציונית ומשם הדרך אל איבוד זהותנו קצרה.

בפאתי הכפר סילוואן, על הר הזיתים ומספר ק"מ בודדים מהאוניברסיטה העברית, ניצב לו בניין אשר נקנה בכסף רב על ידי עמותת "אלע"ד"(ראשי תיבות "אל עיר דוד") ובו גרות מספר משפחות יהודיות אשר הציבו בגאווה רבה על גג הבניין דגל ישראל גדול מימדים. בכניסה דלת ברזל כבדה ומאחוריה שני מאבטחים חמושים היטב. בבניין גרים זוגות צעירים, חלקם עם ילדים קטנים, ולמרות הסטיגמות והדימוי אשר מציירים לאותם מתיישבים יהודים במזרח ירושלים בתקשורת הישראלית, אין להם תמונות של הרב כהנא ובית המקדש על הקירות ולצד ספרי הקודש מונחים ספרים ממיטב הספרות העברית החל משלום עליכם ועד עמוס עוז.

המתיישבים בבניין סופגים לא פעם תקיפות מילוליות וזריקות אבנים וגם רכביהם זוכים לא פעם לטיפול מצד שכניהם הערבים אשר רואים לנכון להוציא את מראות הרכב של יהודי זה או אחר. אגב, גם את האדם אשר מכר את הבניין ליהודים התושבים לא ממש אוהבים, וכנראה שהם מצאו בכך סיבה טובה מספיק בכדי לרצוח אותו לפני מספר שנים.

אחד הסכנות הגדולות ביותר היא ההתקרבות של תושבי מזרח ירושלים אל הטרור של אחיהם בגדה. במזרח העיר כבר נמצאו לא פעם תאים של החמאס, מפגעי פיגועי הטרקטור כולם יצאו ממזרח העיר ודגלי חמאס מהווים חלקם בלתי נפרד מהנוף בחלק מהכפרים. נכון,התשתיות במזרח העיר לא דומות כלל לאלו במערבה, התקציבים אשר מועברים אליה אינם גדולים כמו בשאר חלקי העיר, אך כאשר הם מזהים את עצמם כפלשתינאים, שום סכום בעולם לא יהפוך אותם לאזרחים ישראלים שומרי חוק ומשלמי ארנונה ומיסים. ככל שנגביר את ההתיישבות היהודית במזרח העיר, כך ירד מפלס הטרור בטווח הארוך. הרי בגדה המערבית יש יכולות ורצונות של הטרוריסטים לירות קאסמים על ירושלים וערים אחרות אך הם לא עושים זאת משתי סיבות עיקריות: נוכחות צה"ל באזור וההתיישבות היהודית אשר נמצאת במקומות בעלות חשיבות ביטחונית חשובה.

השבוע התבשרנו על יהודים אשר באו להתיישב בשיח ג'ראח באישור בגץ ובצו בית משפט והותקפו על ידי תושבי השכונה הערבים ופעילי השמאל הקיצוני. לא גורשה אף משפחה סתם כך ולא פלשו לשום דירה. הבתים נקנו בכסף רב והמדינה פסקה באופן חד משמעי שהבתים אשר נקנו באזור שייכות ליהודים. למרות זאת טענו פעילי השמאל שזו פעולה לא חוקית והמשפחות שגרו בבתים אלו
הגיע הזמן שכולנו, דתיים וחילונים כאחד, נקום ונעשה מעשה, נשוב אל עיר דוד, נשוב אל בורות המים, לשוק ולכיכר ונתקע בשופר בהר הבית ובעיר העתיקה
מתגוררים באוהלים לשם הסיקור התקשורתי ולשם צריבת התודעה הציבורית בלבד.

לא מדובר כאן על גבעה אי שם ליד שכם וגם לא על קראוון בדרום הר חברון. מדובר על ירושלים עיר הבירה של מדינת ישראל. הריבון המלא בעיר הוא המדינה, ואין שום סיבה שיהודים לא יכלו לגור בה לאחר שהם קנו את אותן דירות. בתקשורת מציירים אותם כ"מתנחלים". אם המתגורר בירושלים הוא מתנחל, אזי כולנו מתנחלים, כולל כל מי שגר בקו חדרה-גדרה. כך רואים אותנו הערבים, ולצערי בתקשורת מציירים אותם באופן שלילי, ובכך מבדילים את הציבור היקר הזה משאר אזרחי המדינה.

לסיכום, ירושלים שלנו נמצאת במאבקים רבים בינה לבין עצמה. אך מכל הסכסוכים הפנימיים ומכל המחלוקות הרבות בעיר מרחפת בעיה אחת קריטית ומסוכנת אשר לא זוכה כמעט למקום בשיח הציבורי והתקשורתי.

הגיע הזמן שכולנו, דתיים וחילונים כאחד, נקום ונעשה מעשה, נשוב אל עיר דוד, נשוב אל בורות המים, לשוק ולכיכר ונתקע בשופר בהר הבית ובעיר העתיקה.