הלקח האמיתי ממעשי טייטל
הלקח האמיתי ממעשי טייטל

בעוד התקשורת עסוקה בניסיון להוכיח שמי שמתעלם מפגיעות יהודיות בפלשתינים יקבל פגיעות יהודיות גם ביהודים (כדבריו של משה הנגבי ברדיו הבוקר), שכחנו את הלקח האמיתי מפרשה זו.

הבה נשווה את התגובות בקהילה ובמשפחה של מר טייטל לעבירות שמיוחסות לו לעומת התגובות של משפחות המפגעים הערבים לעבירות בהם הורשעו המחבלים.

בני משפחות הערבים המפגעים מתייחסים למפגעים שלהם כשאהידים אם הם מתו כתוצאה מן הפיגוע, ומעודדים אותם אם הם נתפסו

בני משפחות הערבים המפגעים מתייחסים למפגעים שלהם כשאהידים אם הם מתו כתוצאה מן הפיגוע, ומעודדים אותם אם הם נתפסו בחיים.

בחיים. כלומר: הענקת לגיטימציה טוטאלית למפגעים. אנשים אלה נחשבים לנורמטיביים בחברה שלהם.

לא רק כותב זה יכול להעיד על סלידתו מן המעשים שמיוחסות למר טייטל; על פי מה שפורסם בכלי התקשורת גם ביישוב של הנאשם, שבות רחל, סולדים מכך. במשפחה שלו מדברים על תגובות הלם. הגיס שלו נפגע לפני כשנה בפיגוע והתעוור, והוא בהלם שדבר כזה יכול לקרות במשפחה שלו. אשתו לא מגיבה בפומבי, אבל הגיס סיפר שהיא מרגישה מרומה, שהיא חשבה שיש לה בעל טוב, בעל "מן היישוב".

אצלינו, המתנחלים,אין טיוח. סלידה מקיר לקיר. הלם, דה-לגיטימציה טוטאלית למעשים נוראיים שמיוחסים לבן אדם. יהודים להם מיוחסים מעשים כאלה נחשבים ללא-נורמטיביים (גם אם הפסיכיאטר המחוזי יכריע שהם "שפויים" ).

אבל גם אין קול שפוי שיקרא למה שבאמת זועק מתוך מקרה כזה. רוצח בתוכנו זה דבר מתועב, איך שאמר הנער עמי אורטיז מאריאל "זה יותר קשה כאשר יהודי פוגע ביהודי, הרי זה האח שלי". אף אחד לא רוצה שרוצח יתרוצץ חופשי בינינו.

אולם,עוד מעט ישוחררו לא רוצח אחד בלבד, ובודאי לא יקראו לו "טייטל" או בשם יהודי אחר, אלא כאלף רוצחים ישוחררו לקול תרועות שמחה של הערבים. הם ישוחררו בתוך עיסקת שליט, כי "המחיר ידוע מראש". כלומר: מה שמגעיל אותנו כיהודים ומפחיד אותנו, לראות רוצח יהודי מתרוצץ חופשי, או לשמוע הסתה לרצח (של יהודים או של ערבים, אין הבדל ביניהם), מקובל אצלנו, מובן מאליו, ואף מומלץ על ידי חלק נכבד של מנהיגינו. מדובר בהרבה טייטלים, רק ששמותיהם אינן יהודיות,כי אם ערביות.

האין זו גזענות כאשר מחילים קנה מידה מוסרי שונה על ערבים ויהודים? האם יש הבדל ברמת המעשה בין מה שמיוחס למר טייטל,

השחרור של מאות ואולי אלפי רוצחים (או אנשים "ללא דם על הידיים" בגלל שהם לא הצליחו לבצע את זממם טרם נתפסו) מסכן את כולנו, עובדה שאי אפשר לטייח.

לבין מה שהמרצחים הערבים עוללו לנו?

ומעבר לעניין העקרוני, השחרור של מאות ואולי אלפי רוצחים (או אנשים "ללא דם על הידיים" בגלל שהם לא הצליחו לבצע את זממם טרם נתפסו) מסכן את כולנו, עובדה שאי אפשר לטייח.  

כאשר הנביא ישעיהו מייסר אותנו ב"איכה היתה לזונה קריה נאמנה, צדק ילין בה ועתה מרצחים", הוא לא התכוון רק לדורו. הוא כיוון גם לנו, הזהיר גם אותנו, ולטובת כולנו.

הבחירה עדיין ניתנת בידי ממשלת ישראל, כי המסר של שחרור כזה יהיה אנרכיה, אנרכיה ממנה עלולים לקום עוד מרצחים יהודים שכביכול "יגאלו את עם ישראל מחוסר הצדק".

"ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה."