נשיא המדינה שאהב את חברון
נשיא המדינה שאהב את חברון
ביום רביעי הקרוב, ראש חודש כסלו, ימלאו 120 שנה להולדתו של שניאור זלמן שז"ר, הנשיא השלישי של מדינת ישראל. זכרו של שז"ר נדחק לשולי ההיסטוריה, שלא בצדק.



שניאור זלמן רובשוב (שלימים שינה את שם משפחתו לשז"ר – ראשי התיבות של שמו המלא) נולד בא' בכסלו תר"ן, 24 בנובמבר 1889, בעיר מיר שבבלארוס, למשפחת רבנים מחסידי חב"ד. שז"ר ראה עצמו חב"דניק כל ימי חייו, גם בהיותו נשיא המדינה.

לארץ עלה שז"ר בשנת 1924 אחרי שביקר בה לפני-כן, וכבר היה פעיל פוליטי ידוע, ממייסדי מפא"י. לאחר מותו של ברל כצנלסון, בשנת 1944, התמנה לעורך הראשי של העיתון "דבר". עם קום המדינה נבחר לכנסת הראשונה והתמנה לתפקיד שר החינוך והתרבות בממשלת ישראל הראשונה. לאחר מותו של הנשיא יצחק בן צבי ב-1963 נבחר שז"ר לנשיאות המדינה. עשר שנים כיהן כנשיא המדינה, מ-21 במאי 1963 ועד 24 במאי 1973. שנה וחצי אח"כ, ב-5 באוקטובר 1974, נפטר בגיל 85. עד כאן תולדות חייו בקצרה. דיוקנו מתנוסס על השטר של 200 שקלים חדשים.



השבת נקרא בפרשת "חיי שרה", המספרת על קניית מערת המכפלה בחברון. אחרי מלחמת ששת הימים שמר הנשיא שז"ר על קשר עמוק עם מתנחלי חברון. העיתונאי עקיבא צימרמן חשף פעם מכתב ששלח לתושב העיר ברוך נחשון, שהזמין אותו להיות סנדק לבנו, הילד היהודי הראשון בחברון היהודית המתחדשת. שז"ר התנצל שלרגל התחייבויות קודמות לא יוכל להשתתף בברית ולקבל את מצוות הסנדקות: "לכבוד רבי ברוך נחשון (נחשון ממש) נ"י, שלום רב וברכה נאמנה! מזל טוב וסימן טוב לרך הנימול לך ולכל בני החבורה הקדושה, מתנחלי עיר האבות תיבנה ותיכונן. אילו לא הייתי קשור בהבטחה קודמת שאיני יכול לדחותה, הייתי רואה זאת כזכות גדולה ולתענוג רב לבוא לחברון ולהשתתף אישית בשמחה הנדירה הזאת. נא לראות אותי כאילו הייתי אתכם בסעודת מצווה זו. ראשית לשמחות הבאות עליו, עליכם ועלינו. ישמח האב ותגל האם ויראו כל המתנחלים ברכה והצלחה במאמציהם החלוציים וזכות אבות האומה תעמוד לכם ולכולנו. מוקירכם ומכבדכם – זלמן שז"ר".



ב

כאשר קומץ אנשי שמאל הפגינו נגד הקמת קרית-ארבע הגיב על כך הנשיא שז"ר: "נחרדתי כאשר שמעתי צעירים יהודיים ציוניים האומרים: אסור להתיישב בחברון, כי בנפש האומה הוא

ספרו "מהות זהות וזכות" מספר העיתונאי יונה כהן ז"ל, כי  בשנת תשל"א, כאשר קומץ אנשי שמאל הפגינו נגד הקמת קרית-ארבע הגיב על כך הנשיא שז"ר: "נחרדתי כאשר שמעתי צעירים יהודיים ציוניים האומרים: אסור להתיישב בחברון, כי בנפש האומה הוא. הרי זו העיר הראשונה בה הומלך דוד למלך ישראל. חברון היא אחותה הבכירה של ירושלים, ואילו היתה קיימת אווירה ציונית אחרת מאשר היא כיום בארץ, היא היתה יכולה להעמיד סכר בפני הלכי רוח כאלה".



בין שז"ר לכלב בן יפונה



קשר נוסף בין שז"ר לחברון מתבטא בכלב בן יפונה, מתריסר המרגלים ששלח משה רבנו לתור את ארץ כנען. כשהמרגלים הוציאו את דיבת הארץ והמסו את לב דור המדבר מלבוא לרשת את הארץ אשר נתן להם ה',  היה זה כלב, היהודי העז, שחיזק את העם ואמר: "עלה נעלה וירשנו אתה, כי יכול נוכל לה!" (י"ג, ל'). במסכת סוטה נכתב על הפסוק "ויעלו בנגב ויבא עד חברון": "מלמד שפירש כלב מעצת מרגלים והלך ונשתטח על קברי אבות והתפלל שינצל מעצת מרגלים..." מכאן ברור למה 45 שנה אח"כ, אחרי כיבוש הארץ בימי יהושע בן-נון, נפלה חברון בחלקו של כלב.



באסופת שיריו של שז"ר "לוויית ניב", מופיע שיר מיוחד: "אַיֶּכָּה כָּלֵב", בו מתרפק שז"ר על דמותו המופלאה. [שז"ר, אם לחפש קשר נוסף, נפטר בגיל 85, הגיל בו אומר כלב ליהושע בן-נון (יהושע י"ד, ו'-י"א) "וְעַתָּה הִנֵּה אָנֹכִי הַיּוֹם בֶּן חָמֵשׁ וּשְׁמֹנִים שָׁנָה. עוֹדֶנִּי הַיּוֹם חָזָק כַּאֲשֶׁר בְּיוֹם שְׁלֹחַ אוֹתִי מֹשֶׁה, כְּכֹחִי אָז וּכְכֹחִי עָתָּה,  לַמִּלְחָמָה וְלָצֵאת וְלָבוֹא"].



לֹא רַבֵּנוּ מֹשֶׁה, לֹא הַכֹּהֵן אַהֲרֹן / רַק כָּלֵב שֶׁגָּעַר.../ הוּא שֶׁרָאָה לְפָנִים בְּחֶבְרוֹן / אֶת יְלִידֵי הָעֲנָק, וְלֹא זָע בּוֹ לֵבָב /  וְגַם בִּהְיוֹתוֹ בְּעֵינָם וּבִהְיוֹתָם בְּעֵינָיו / רַק חָגָב, רַק חָגָב / הֶאֱמִין בְּכָל לֵב כִּי כֹּחֵנוּ הוּא רַב / וְלֹא נִסְעַר.

אַךְ עַכְשָׁו / הוּא שֶׁנֶּחְרַד וְצָעַק וְזָעַם / וַיַּהַס הָעָם...  / הוּא גָעַר כִּי זָכַר, שֶׁאָמְנָם וְאָכֵן /  עָצוּם וְחָזָק הוּא הָעָם הַשָּׁכֵן  / וְעָרִים לוֹ בְּצוּרוֹת וּגְדוֹלוֹת בִּמְאֹד / וְכָבֵד הַיְשִׁימוֹן וְעוֹד רַבּוֹת בּוֹ לִצְעֹד - -

עַל כֵּן מְאֻיָּם הוּא הָרִיב, וּבְכִי הַמְּלִינִים / אָסוֹן בּוֹ, קָלוֹן בּוֹ, בַּחוּץ וּבִפְנִים /

לָכֵן קָם כֹּה נִזְעָם, וְכָעַס וְכָעַס / עַד הֻשְׁלַךְ הַס...

עַד כֹּל עַם הַמְּלִינִים, הַנָּבוֹךְ , הַמְּפֹרָר / נִדְהַם מֵחֶרְדַת זֶה הַקּוֹל שֶׁגָּעַר /

נִדְהַם וְנָדַם.

וּמֵאָז, בְּכָל עֵת בְּכִי עִוְעִים וּמְדָנִים  / רִיב אַחִים בַּמַּחֲנֶה וְהֶסְתֵּר הַפָּנִים

צוֹפֶה וְתוֹהֶה וְזוֹעֵק בִּי הַלֵּב: אַיֶּכָּה, כָּלֵב?!