משה לדור והמכתב השערורייתי שלו

משה לדור, פקיד של הממשלה, שלח מכתב לעובדי הפרקליטות נגד מדיניות של שר המשפטים הממונה עליו. האם זה שלטון החוק?

ד"ר אברהם שלום , א' בכסלו תש"ע

אורח
אורח
ערוץ 7

האזרח המבקש לדעת אם טובה ההצעה לחלק את סמכויות היועץ המשפטי לממשלה בין שני פקידים, או רעה היא, לא ימצא תשובה במכתב ששלח משה לדור, פרקליט המדינה, אל שר המשפטים. המכתב מתנגד לפיצול משרת היועץ המשפטי לשתים, אך למרות עשרים העמודים של אורכו חסרים בו טעונים משכנעים וקביעותיו הנחרצות מובאות ללא נמוק והוכחה.

שר המשפטים השוה את מכתבו של משה לדור לאלוף בצה''ל הממרה את פי שר הבטחון. לו היה אלוף מצביע על הכשלים והטעויות ומציע לעמיר פרץ או לאהוד ברק דרך אחרת לניהול מלחמת לבנון השניה או 'עופרת יצוקה' , תוך הכרה כי ההחלטה היא בידי שר הבטחון, היה האלוף ראוי לכל שבח. יש לשבח גם כתיבת מכתב מחאה ודרישה לתקון. מי שהיתה שרת החוץ, צפורה לבני, התלוננה בפני ועדת וינוגרד כי ראש הממשלה לא הקשיב לה בזמן ישיבת ממשלה, וכאשר משאלה מדוע לא שלחה לו מכתב, ענתה כי לא עלה הרעיון בדעתה.

לעומתה, התפטר דוד לוי מתפקיד שר החוץ כאשר החליט אהוד ברק לנסוע ל'קמפ דוד' בארה''ב להציע לערפאת את הר הבית. אך התקשורת המהללת את הגב' לבני הכפישה את שמו של דוד לוי, במיוחד כאשר כעבור שנים  עמד מול החלטת ראש סיעתו להחריב את גוש קטיף. נאומו המבריק בכנסת היה ניתוח מעמיק של האולת של אותו מעשה הרסני ונוסח בסגנון בהיר ובעברית יפה והושמע במבטא מדויק ונעים, אך התקשורת הדביקה לו כנוי של מתלונן סדרתי.

אלה המעלים כיום על נס את זכותו של פרקליט המדינה להפנות מכתב אל עובדי הפרקליטות נגד כוונות השר הממונה עליו, לא הכירו בזכותם של המתנגדים להריסת גוש קטיף למחות נגד כוונות ראש הממשלה של אז.


אין במכתב של מר לדור שריד של הכרה כי לשר המשפטים במדינה דמוקרטית יש סמכות ליזום שנויים ולהחליט על מדיניות
לעומת זאת, הרושם המתקבל מקריאת המכתב אינו של קריאה לתקון אלא של מאבק על שררה.  המכתב כתוב בצורה של נזיפה לא מנומסת בפקיד שלא מילא את חובתו, לא התיעץ לפני שהוציא מסמך מתחת ידיו.

אין במכתב של מר לדור שריד של הכרה כי לשר המשפטים במדינה דמוקרטית יש סמכות ליזום שנויים ולהחליט על מדיניות. התלונה של מכתב פרקליט המדינה היא מדוע לא שמע השר לדברי הפרקליט ולדברי היועץ המשפט הנוכחי, ומדוע לא התיעץ עם יועצים קודמים המתנגדים לפצול. תלונה זאת מוזרה – שר שאינו מרוצה ממילוי התפקיד של נושאים במשרה כלשהי, ישוחח עמם אבל לא ישמע בקולם איך להחליפם באחרים ולתקן את פעולת משרדם.

לפרקליט המדינה סמכות וחובה לחוות דעה בעניינים משפטיים ללא התערבות של הממשלה. אבל המכתב אינו מתיחס לחוות דעות או החלטה משפטית אלא להחלטה מנהלית של משרד המשפטים אשר פרקליט המדינה פקיד בו.

באורח משונה פותח המכתב בספור על מה שהוא קורא "הטיוטה" של המכתב, מדוע חיכה ולא שלח אותה  קודם, אך כאשר ראה איך התנהג השר לא יכול לחכות עוד ועתה הוא שולח בנוסף למכתב את "הטיוטא" (המכתב כתוב ברישול – אין שני מכתבים מוצגים).  פרקליט המגיש מכתב או תביעה לבית המשפט אינו מצפה מן השופטים לדון בניסוחים קודמים שלא הגיש, והסיפור הזה נשמע – בודאי בטעות – כאלו בא לרמז, אם לא ישנה השר את דעתו, נפעיל את דעת הצבור נגדו.

אחד ההנמקות הבודדות במכתב להוכיח כי אין צורך בפיצול מופיעה בעמ' 9: בעולם המדינות האנגלו סכסיות לא רק שאין פיצול בתפקידי היועץ המשפטי לתובע הכללי, אלא ששם לאותו נושא משרה, יש גם תפקיד שלישי נוסף והוא התפקיד המיניסטרילי-פוליטי של שר המשפטים. המכתב טועה ומטעה. היועץ המשפטי לממשלה בישראל משתתף בישיבות הממשלה בלא להיות אחראי לבוחר על החלטותיה ומעשיה של הממשלה. 


שר שאינו מרוצה ממילוי התפקיד של נושאים במשרה כלשהי, ישוחח עמם אבל לא ישמע בקולם איך להחליפם באחרים ולתקן את פעולת משרדם
באנגליה "הפרקליט הכללי", היועץ המשפטי לממשלה, הוא חבר הפרלמנט ושר בממשלה ולעומתו, "ראש שרות התביעה של הכתר" הוא פקיד ממשלתי המתמנה למספר קצוב של שנים.  ראש הממשלה ממנה את היועץ המשפטי כמו שהוא ממנה את כל השרים בזמן הרכבת הממשלה, והוא רשאי לפטר אותו בכל יום כמו שהוא רשאי לעשות לכל שר. כאשר מתחלף ראש הממשלה, הוא בוחר לו יועץ משפטי כלבבו מבין חברי מפלגתו, וכנגדו, ראש שרות התביעה נשאר בתפקידו עד סיום תקופת מנויו.

במכתב לדור גם אינו מזכיר כי באנגליה יש שר נוסף – בעל התואר "לורד צ'נסלור" – האחראי על מנוי השופטים ועל פעולת בתי המשפט.

המכתב קובע בצדק כי תפקיד היועץ המשפטי הוא לייעץ לשרים בענייני משרדיהם ולא בענייניהם האישים – אם עברו על החוק בזמן מלוי תפקידם. כאן היה מקום להשוואה עם מקרים שקרו במדינות שהזכיר. בארה''ב הובא הנשיא ניקסון לחקירה בפני הסנאט על מעשיו בפרשת ווטרגיט ואולץ להתפטר, והנשיא קלינטון הופיע לפני הסנט אך נשאר בתפקידו. כיצד פעל במקרים אלה התובע הכללי – אשר בארצות הברית הוא חבר הקבינט של הנשיא ואינו חבר ברשות המחוקקת ( ה"קונגרס" על שני בתיו).  אפשר היה גם לחקור את המצב באירופה – אמנם דרך המשפט הארופי שונה מן המשפט האנגלי שירשנו – כאשר בימים אלה מתקיימות חקירות פליליות נגד ראש ממשלה במדינה אחת ונגד נשיא ונשיא לשעבר במדינה אחרת.  אך המכתב הארוך חוזר שוב ושוב בנסוחים שונים על הקביעה כי הפצול רע, והמצב הקים טוב, ןאין בו נתוח של דרך הפעולה במקרים השונים.

המכתב של לדור מפתיע ברדידות טיעוניו. בעמ' 5 של המכתב מופיעה הטענה הפשטנית  "כידוע, בדרך כלל, כל פיצול טומן בחובו חולשה". ההדגשה במקור ואינה מוסיפה דבר לחזק את הטענה. לו קיבלנו טענה זאת היינו אומרים כי יש לאחד את תפקיד היועץ המשפטי ותפקיד הפרקליט הראשי ואף לבטל את הפיצול בין משרדי הממשלה השונים. הרבית המלים "כידוע, בדרך כלל, כל" אינה משכנעת בנכונות האמרה.  פרקליט המדינה גם לא החליט אם להגיד בדרך כלל, כלומר לרוב, או כל, כלומר ללא יוצא מן הכלל.

כל אחד מעשרים עמודי המכתב מודפס על ניר אשר בראשו מתנוסס סמל המדינה וחוזרת עליו הכותרת  "פרקליט המדינה" ובתחתיתו מובאת כתובת המשרד. ובאופן מוזר הפניה בראש המכתב  איננה "לכב' שר המשפטים הפרופסור יעקב נאמן, שלום",  אלא "לשר י'
המכתב של לדור מפתיע ברדידות טיעוניו. בעמ' 5 של המכתב מופיעה הטענה הפשטנית "כידוע, בדרך כלל, כל פיצול טומן בחובו חולשה". ההדגשה במקור, ואינה מוסיפה דבר לחזק את הטענה
נאמן שלום" ללא ציון תפקידו ותארו. (מעל לשון הפניה הזאת מועתקת הכתובת שהופיעה על המעטפה "לכבוד פרופ' נאמן שר המשפטים, כאן" –אשר אין צורך בה ובמילה "כאן" במקרה זה).


מכתב זה עוזר להבין מדוע לפעמים משתרעות החלטות שופטים על מאות עמודים. עורכי דין נדרשים לדייק בדבריהם ולחדד את טיעוניהם בהופעה בפני בית המשפט, אך מכתב זה אומר כל דבר לפחות פעמים,  והמשפטים בו מועמסים במילים ללא צורך שאינן מוסיפות למשמעות. תארים תמיד הם כפולים –"חומת מגן חיונית"  "קולוסאלי הרה משמעות".  סדר הפסקאות בו נראה שרירותי.  בעמ' 5 אנו קוראים: "אני מוצא לנכון לשטח בפניך מקצת מחשבותיי העיקריות בנושא". 

רק מקצת ורק העיקריות, ואנו מבקשים לקרוא אותן, אבל המחשבות דומות לאופק המתרחק, כי בעמ' 6  עדיין לא הגענו אליהם, ואנו מופנים הלאה "גם אם בכתיבתם חסר בעיני דיון בהיבט המשמעותי ביותר של הפיצול שבו אתמקד בהמשך".  ה"המשך" הזה מופיע רק  בעמ' 12 ובו מגיע המכתב, אולי, אל המוקד והעיקר המובטחים "ועתה אולי אדגיש את העיקר". אם כן, היה ראוי לו להתחיל את המכתב באותו עמוד. אבל, בעמוד 1 נמצא "ראשית לכל אציין" ושוב כעבור מספר שורות "אקדים ואומר". 

באורח מוזר שזורים במכתב של לדור בטויים ומטבעות לשון רבים, אך המכתב אינו מדייק בהם, כאלו הכותב לא מבין את משמעותם. (לדוגמה עמ' 10 "נימוק זה, הגם שבמבט ראשון מפתה הוא – הלכה למעשה, אינו בעל משקל מהותי, לדעתי").  המכתב עשיר בדמויים שונים ושוב אינו מדייק בהם.  בעמ' 15 "הבנויות בצורה של 'טרפז' דו קודקודי, במקום 'משולש' (פירמידה)", ההדגשה במקור, וגם הבלבול בין המצולעים הדו-ממדיים, הטרפז בעל ארבעת הקדקודים והמשולש , ובין הפירמידה התלת ממדית.