הורים אמיצים

ראיון עם 'חילוני-מתחזק' שהתחתן שנית בגיל 50, על השיקול שמוביל לחתונה בגיל מבוגר, ועל האופן שיש לבחון אותם.

הסופר הרב יוסף אליהו , ז' בכסלו תש"ע

יהדות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

"איך בדיוק הכרתי את אשתי? טוב... אני רק מקדים לך, ש'השדכן' שלנו לא היה צדיק כמו אליעזר מפרשת השבוע, שהלך להביא אשה ליצחק...".

אדי (58) התגרש לפני 15 שנה, ולפני 8 שנים התחתן שנית. כיום, הנו חובש [בעיקר במחצית השניה של כל שבוע] כיפה סרוגה. חברים מבית-שמש מסרו לי, שיש לאדי ולאשתו, ירדנה, סיפור מעניין עם מוסר-השכל לכל מי שצריך לקבל החלטה אמיצה בחיים:

"...התגרשתי עם 2 ילדים בני-עֶשרה, ובהתחלה, עוד היה קשר ממשי אִתם. אבל לאחר הצבא, הם כמעט נעלמו לי מהחיים. נסעו לגור בתל אביב, ופה ושם היו מרימים טלפון.

הרגשתי בודד, ורציתי בן-זוג לחיים. חבר אמר לי, שיש בַּשבועון "לאשה" פינה, שנקראת "גרוש השבוע"; אצלם זה משהו כמו: כוכב השבוע... אמרתי לעצמי: אנסה את זה. שלחתי למערכת נתונים אישיים ותמונה, ולאחר מספר שבועות הייתי בעיתון. בעקבות הפרסום היו 2-3 טלפונים, אבל לא רציניים מדי. עם הזמן, שכחתי מכל העניין.
כעבור שנתיים, ישבה אשה בסלון לתסרוקות, וציפתה לתורהּ.

מתוך שיעמום, פתחה שבועון ישן שהונח על שידה קטנה בסלון – ובאחד העמודים ראתה אותי מכהן כ"גרוש השבוע". הנתונים שקראה, נִראו מתאימים לחברתהּ ירדנה:
"תשמעי ירדנה, מצאתי בעיתון מישהו נאה שמתאים לך מאוד, מה דעתך?".

נפגשנו, וזה התקדם לאט. היינו שני חילוניים, אני גרוש והיא רווקה מבוגרת, ושנינו עברנו כבר כל מיני דברים בחיים. במצב כזה, אתה
נישואין בגיל מבוגר, הם בראש ובראשונה: עסק. 'שיקול מסחרי' של רווח והפסד. מי שידחה הצִּדה את החישובים השכליים, ויחכה שבגיל מבוגר הרגש יוביל אותו לרבנות – לא יתחתן לעולם.
לא 'רץ' להתחתן. נכון שיש בדידות, אבל ברגע שאתה בקשר עם בן-זוג, ועוד בחיים חילוניים, הבדידות די נעלמת. שמעתי שאשליה כזו קיימת אצל רבים מהרווקים המבוגרים.

אבל משהו מִבריאות החיים של הורַי, שהיו מראשוני המתיישבים בעמק יזרעאל, דחף אותי להתחתן; להיות נשוי באופן נורמלי ורשמי. וזאת למרות, שכבר אז ראיתי בבירור שיש צדדים לא קלים בָּאופי של ירדנה.

גם מִצִּדה היה דחף להתחתן: היא באה ממשפחה מסורתית, והאחים שלה – שירדו לחו"ל ודווקא שם נעשו חרדים-מודרניים – ציפו ו'רמזו' לה להתחתן.

ירדנה היתה בת 45 ואני בן 50. רציתי עוד ילדים, קיוויתי להתחדשות, אבל באותה תקופה התחלתי להבין שהרצון הזה מכניס אותי למִלכוד מסוכן: כדי שיוולדו ילדים, חיפשתי בְּנות 40 ומטה; אבל בינתיים אני עצמי הלכתי והתבגרתי... אין הרבה נשים כיום, שמוכנות לְפער של יותר מעשר שנים. עד מתי ירצו בנות 37 להתחתן אִתי? הבנתי יום אחד, שלבסוף אשאר בלי ילדים, וגם בלי אשה...! לכן לקחתי את הסיכון.

וברוך ה', נולד לנו ילד אחד, אחרי טיפולים. אתה ודאי מתפלא איך הגעתי מחילוניות ל"ברוך ה'"...? - פשוט, בגלל הקשר הטוב עם המשפחה של ירדנה. האחים והאחיות שלה מחו"ל, שולחים את הבנים לישיבות בארץ, ואת הבנות ל"מכללה" ולסמינרים - וירדנה ואני אוהבים אורחים... האחיינים התחילו לבוא אלינו לשבתות, וירדנה היתה חייבת להכשיר עבורם את המטבח, ולמדה לקנות מוצרי "בד"ץ" ו"מהדרין".

לאט לאט, הבית שלנו נעשה מרכז של כל החבר'ה הנחמדים האלה, ואני התחלתי ללכת איתם בשבתות לבית-הכנסת. איך זה? - הרבה יותר נחמד, ממה שחשבתי כשהייתי חילוני גמור. בקיצור, ככל שמתקרבת השבת, ירדנה ואני נעשים יותר ויותר דתיים: אני שם לראשי כיפה; אנחנו מעלים את רמת הכשרות, וגם מוציאים את "העיתונים עם הפריצוּת" מהבית. בסך הכל, התחלתי לאהוב את האחיינים והאחייניות של אשתי. הלוואי שכל הנוער שלנו יתנהג כמותם.


כך יצא, שלמרות שזה ממש לא 'הקו החינוכי' שלנו, שלחנו אותו לבית-ספר שהקים הרב אורי זוהר: שילוב של קו חרדי מתון, עם "בגרויות" ברמה גבוהה במיוחד.
מה שסיפרו לך עלינו, זה ודאי בקשר לַחינוך של הבן המתוק שלנו: כשהוא התקרב לְגיל בית-ספר, ירדנה העלתה רעיון שלקח לי זמן לעכל אותו. אבל היום, אני בטוח שהיא צדקה במאה אחוז: יש לנו רק בן אחד, כיום בכיתה ג', ואנחנו רוצים שתהיה לו משפחה; שייכות. שהוא לא יהיה אדם בודד. כשירדנה התבוננה על עצמה ועלי, לא היה לה מנוס מן המסקנה הבאה: שנינו אנשים מבוגרים. אם הבן אכן יגדל ויהיה בחור דתי שיתחתן בגיל 20, שנינו נהיה בחתונה שלו בני 65-70. בכל מקרה, די זקנים מלהוות לו חֶברה. לכן, רצוי שהוא יהיה לא רק דתי, אלא אפילו "חרדי מתקדם" כזה, כמו כל הבני-דודים ודודות שלו... הרי הם יהיו המשפחה שלו.

זה היה הרעיון שהגתה ירדנה. אמרתי לך כבר, שראיתי עליה מיד כשהכרנו, שהיא אשה 'לא קלה'. כשהיא מחליטה משהו - קשה 'להזיז' אותה. אבל מצד שני, הפלוס הוא שיש לה מחשבה עמוקה, צלולה, שאני שוב ושוב נהנה ממנה ביום-יום.

וכך יצא, שלמרות שזה ממש לא 'הקו החינוכי' שלנו, שלחנו אותו לאחד מבתי הספר שהקים הרב אורי זוהר: שילוב של קו חרדי, מתון, עם "בגרויות" ברמה גבוהה במיוחד. היום בננו הוא בכיתה ג', ובכיתה שלו אני מזהה ילדים מבתים חילוניים לגמרי. כולם מפחדים שהילדים שלהם יגדלו להיות כמו הנוער שמסתובב ברחובות, ולכן הם מוכנים לשלם את "מחיר החרדיות". היינו: את כל הסטיגמות שיש על החוזרים-בתשובה במחנה החרדי, שמחזיר אותם בתשובה - ואחר כך לא מוכן להתחתן אִתם, ואפילו לא ללמוד עם ילדיהם באותו בית-ספר.

אצל ירדנה ואצלי, זה עניין קצת אחר, כמו שהסברתי: אנו מוכנים לשלם את המחיר של בן שהולך עם חליפה וכובע, ואולי גם של קניית דירה וכדו' – כדי שלַּילד שלנו תהיה חברה בריאה, ומשפחה איתנה סביבו. שלא יהיה 'זָרוק' בעולם, כמו שאנחנו היינו בעולם החילוני.

***

אתה שואל איך הזוגיות?...

החלטתי להתחתן עם ירדנה, בגלל הפלוסים שלה. בגלל המשותף ביננו. כיום, יש שני דברים שהם המכנה-המשותף המרכזי שלנו: שנינו אוהבים לארח, ושנינו עסוקים בדאגה לילד שלנו, וכמובן גם בהנאה ממנו... אני משתדל מאוד להתמקד בַּמכנה-המשותף הזה, וממילא – להקטין את ערכו של המינוס שלה. כשאני חושב על המינוס שלה (שהוא בעיקר העקשנות) אני מעמיד מיד נגדו את הבדידות שחייתי בה לפני שהתחתנתי עם ירדנה. אני אומר לעצמי: אדי, אל תיסחף! בערך פעמיים בשבוע, היא מתעקשת אתך על משהו, ואתה מרגיש 'לבד' במשך שעתיים. נו, אז לכן עדיף להיות לבד כל השבוע?! יש לי בשבוע 7 ימים טובים, ואפילו מאושרים - פחות שעתיים.
יש לי בשבוע 7 ימים טובים, ואפילו מאושרים - פחות שעתיים. זהו סיכום אמיתי. ומי שאינו יודע להתבונן כך על החיים, יהיה אדם אומלל מאוד
זהו סיכום אמיתי. ומי שאינו יודע להתבונן כך על החיים, יהיה אדם אומלל מאוד.

נישואין בגיל מבוגר – סליחה על המִּלה – הם בראש ובראשונה: עסק. כן, 'שיקול מסחרי' של רווח והפסד. כי כשאתה מתבגר, הצטברו לך כבר בחיים רווחים והפסדים; דברים שאתה טוב בהם, שהצלחת לעשות ושאתה אוהב, ודברים שאתה יודע היטב שהם חייבים שיפור, שאינך יכול אִתם. כשאתה בא להחליט להתחתן בגיל מבוגר, המאזן הזה "בא" אִתך. אתה חייב לשתף אותו בהחלטה שלך. ואני אומר לך: מי שידחה הצִּדה את החישובים השכליים האלה, ויחכה שבגיל מבוגר הרגש יוביל אותו לרבנות – הסיכוי שלו להתחתן הוא קלוש מאוד.

האמת היא, שכאשר אני מנסה לתאר איך אני מסתדר עם אשתי, אני חייב להיות הגון ולשאול את עצמי: מי מאִתנו מושלם? אני כן מושלם?? אולי צריך לשאול את ירדנה, איך היא מסתדרת אתי...?

אגב: אם אני 'הולך' להיות משהו כמו "נשוי השבוע" בעיתון שלכם, אז אתה צריך לשאול את ירדנה בעניין הזה... מאז שהתחתנתי אִתה היא הובילה אותי לעשות כמה 'מצוות ומעשים-טובים', ובין השאר פיטרתי את העורך-דין שלי...".