חיילים מפלדה, מנהיגות מפלסטלינה

המנהיגות של ביבי וברק עשויה לדאבוננו מפלסטלינה, אבל הנוער עשוי פלדה, של טבעיות, ישרות ואהבת ישראל.

ד"ר מיכאל בן-ארי , י"ב בכסלו תש"ע

מיכאל בן ארי
מיכאל בן ארי
צילום: תומר נויברג, פלאש 90
זה כבר הפך לשגרה. הממשל בארה"ב מתייחס לממשלת ישראל ושלוחותיה כפקידות הנתונה למרותו. וכשמדובר בשגרה, כבר אין כל תחושת חוסר נוחות.

בשבועות האחרונים התוודענו לכמה התערבויות גסות מסוג זה. הבולטת נחשפה על ידי התקשורת שגילתה את הסיבה האמיתית שבעטיה פסל יו"ר הכנסת את הנאום שלי בעניין רצח הרב כהנא, זאת על אף שהנאום אושר כבר, בנשיאות הכנסת. למרבה התדהמה הסתבר ששליח אובאמה למזרח התיכון, שלח מכתב ליו"ר הכנסת רובי ריבלין, בו הוא תבע מריבלין 'תשובה עד אחה"צ', בעניין נאומו של ח"כ בן ארי.


על אף ההכחשות של ריבלין, לוח הזמנים מלמד שההתערבות האולטימטיבית של מיטשל, היא שהביאה לשינוי סדר היום. הפניה המעליבה מלמדת על מערכת יחסים מעוותת, המקבעת את מדינת ישראל כאחרונת הנתינים של הממשל בארה"ב
על אף ההכחשות של ריבלין, לוח הזמנים מלמד שההתערבות האולטימטיבית של מיטשל, היא שהביאה לשינוי סדר היום. הפניה המעליבה מלמדת על מערכת יחסים מעוותת, המקבעת את מדינת ישראל כאחרונת הנתינים של הממשל בארה"ב. אירוע מביך זה הוא המחשה להתערבות האמריקאית הפטרונית, גם בעניינים הנראים לנו חסרי ערך. מסתבר ששליח אובאמה למזרח התיכון מתייחס להתנהלות הפנימית של הכנסת, כעניין שהוא ממונה עליו במסגרת תפקידו. זו הסיבה שחוק משאל העם לרמת הגולן שהיה אמור לעלות להצבעה, הורד מסדר היום באופן פתאומי, מבלי כל הסבר הגיוני. מידי פעם הממשל בארה"ב מתיז נזיפות, על הבנייה בפסגת זאב, על תוכניות מתאר בגילה. והמענה העלוב שלנו מזכיר ילד שנתפס בקלקלתו, ומנסה להסביר: 'לא הבנתי', 'לא ידעתי', 'לא אעשה עוד פעם'.

חציית הקווים הזאת לא היתה מתרחשת לולא פרצנו אנו עצמנו את כל הגבולות. זה התחיל בתאום עמדות עם האח האמריקאי הגדול, ועבר לקבלת מרות מוחלטת של רפיסות הנהגתית.

ניתן היה להיתפס לייאוש, לולא היינו נחשפים בשבועות האחרונים לעמידה האיתנה והאמיצה של חיילי צה"ל. נוער צעיר ואמיץ, שלשם שינוי לא סובל ממחלות של כפיפת ראש וקומה, או מתסביכים קיומיים.
חיילים שהתגייסו השבוע לשרות צבאי, נשאלו על ידי כתב ערוץ 10, האם יסרבו לפקודה של גירוש יהודים. השאלה נשאלה דקות אחדות אחרי שהרמטכ"ל שוחח איתם, בעניין הסרבנות, תוך הסברים ואיומים. החיילים הצעירים שזה עתה התגייסו ענו בלי היסוס, תשובות בסגנון הזה:

  • ג. מ. ממגדל העמק אומר כי :"הייתי מסרב פקודה, כי אני הולך עם כולם, מה זה למה? עם החברים, אנחנו אחים, אז אני אסרב פקודה. אם הוא מסרב פקודה גם אני מסרב פקודה".
  • ג. א. מכפר ורדים מסביר כי :"כולנו יהודים, אין מה לעשות. אי אפשר לעשות דבר כזה ליהודים. הייתי כנראה מסרב פקודה כי אלו הערכים שלי".
  • ס. ג. מרחובות, שהתגייס היום גם הוא לחטיבת החי"ר: "יש ערכים מינימליים. אנחנו באנו לשמור, לא לגרש. אני שומר על האחים שלי לא מפנה אותם. אני עכשיו מתגייס כדי לשמור ולא כדי לגרש".

מי שראה את התמונות של החיילים הצעירים, נוכח שלא מדובר בבחורי ישיבה, אף אחד מהם לא חבש כיפה, ולא נראה בעל חזות דתית. לדאבונם של דורשי רעתנו, גם אין שום ראש ישיבה שאפשר להפנות אליו אצבע מאשימה. האיומים, ההפחדות ההסברים שאם יסרבו לגרש יפרקו כביכול את הצבא, לא פעלו עליהם. הדברים שלהם, חדים וברורים, באנו להגן! באנו להילחם! לא נילחם באחים שלנו!

הם גם חידשו דבר שבמנהיגות שלנו איבדה מזמן, הם טענו שלא יגרשו, כי: "יש לנו ערכים". המנהיגות של ביבי וברק עשויה לדאבוננו מפלסטלינה, כחומר ביד היוצר של שונאי ישראל. אבל הנוער עשוי פלדה, של טבעיות, ישרות ואהבת ישראל. אז מי אמר שאין תקווה.