ישנו מושג שנקרא 'סף הרתיחה'. כל מערכת יחסים בנויה על האיזון, המגדיר את גבול התביעות מול גבולות הציות. בודאי כשמדובר ביחסים שבין מערכת שלטונית לבין נתינים. בעבר עסקתי לא מעט בפסיכולוגיה של המרד. בשאלה, מה הביא אנשים להחליט שהם לא מוכנים יותר להיכנע. מה גרם להם להבין שהמחיר שהם משלמים יקר יותר אפילו מחייהם. המרד החשמונאי, המרד הגדול, כמו גם מרד בר כוכבא, נבעו מאותה הבנה עממית רחבה, שהגזרות הנוכחיות הם בלתי נסבלות. מאידך, זה היה מקור כישלונם של השליטים שלא קראו את המפה נכון. אלו שפתאום הבינו שהגזרה האחרונה שלהם, הכריעה את הכף, לסוג של נקודת אל חזור. הנתינים כבר

זהו, נתניהו איחד את כולם, את העולים עם החרדים, את המתונים עם נוער הגבעות, את גב ההר עם אלפי מנשה

מבינים, את מה שניסו להסתיר מהם. מכאן והלאה הם ילחמו על חייהם גם במחיר חייהם. תארו לעצמכם מה היו תוצאות מלחמת העולם השניה, אילולא הולכנו שולל אחר הסיסמה "העבודה משחררת".

הדיכוי של האחיזה שלנו ביהודה ושומרון, הוא תהליך מתמשך מאז הסכם אוסלו הארור. ההסכם שחתך מאיתנו חבלי ארץ ערכיים ויקרים, דוגמת בית לחם, חברון, שכם ויריחו. זה שהביא לכאן מליציות מזויינות, במסווה של 'שוטרים'. מאז ועד עתה, ישנה נסיגה עקבית של העמדות המדיניות של ממשלות ישראל מימין ומשמאל. הדרך לאבדן השליטה ביהודה שומרון ועזה ולאחר מכן במזרח ירושלים ולסיום בזכות השיבה, בנויה בשיטת הסלמי. המנהיגות שלנו כמו הציבור, רגילים לנסיגות במנות קטנות, אך קבועות. כמו שלוקחים אנטיביוטיקה, כל שמונה שעות כמוסה אחת, אבל חייבים לגמור עד הסוף, הסוף המר.

כדי שזה יצליח אסור לדלג על שלבים, אסור לקחת שתי כמוסות בבת אחת, בטח לא את כל החפיסה. אך יש חולים שאצה להם הדרך, הם חייבים להיות בריאים בבת אחת. הם לא מתחשבים בהוראות הרופא, זה שלימד שאסור להדליק את השטח, שאסור להבעיר אותו, שצריך לשמור על אש קטנה ולשרוף לאט לאט. השחצנות וההתנשאות שהם לחם חוקו מביאות אותו לשכרון כח המעביר אותו על דעתו.



שלב האשליות מאחורינו. כשנתניהו הבין את גודל הנזק, מיהר להודיע לאומה שמייד אבל מייד אחרי עשרה חודשים, 'תנופת הבנייה' תימשך. אבל מי מאמין, למי ששכר פקחים ורכבים לשנתיים ימים?!

זה מה שקרה בהכרזת הקבינט האומללה לפני שבוע. נתניהו שלח יד זדונית גדולה ובוטחת, והכה בהתיישבות כולה, המתונה והאידיאליסטית, החרדית והחילונית, זו של העולים וזו של הוותיקים. הוא שכח לרגע את תורת השלבים. הוא כל כך רצה לרצות את תאוות ההרס של ברק ובן סימון, כל כך רצה להתרצות בארמון האליזה ובחדר הסגלגל עד שאופיו החופז, השכיח ממנו את הכלל שאמר לו הרופא, 'שרוף אותם לאט לאט'!

התוצאה להבנתי מתוקה מדבש. שלב האשליות מאחורינו. כשנתניהו הבין את גודל הנזק, מיהר להודיע לאומה שמייד אבל מייד אחרי עשרה חודשים, 'תנופת הבנייה' תימשך. אבל מי מאמין, למי ששכר פקחים ורכבים לשנתיים ימים?! מי מאמין למי ששולח אנשי יס"מ להכות את ראש מועצת 'בית אריה' ולהחרים את רכבו של .... הקב"ט?!

זהו, נתניהו איחד את כולם, את העולים עם החרדים, את המתונים עם נוער הגבעות, את גב ההר עם אלפי מנשה. זוהי נקודת אל-חזור נהדרת, מכאן נשאר להסתער הלאה, אל מה שהפסדנו עד עתה, לשוב אל שכם ויריחו וכן, גם לעזה. כי דין עזה כדין אלפי מנשה!