יהודה ושומרון על כף המאזניים

המסע נגד ישיבת הר ברכה הוא השלב הראשון בתוכנית להחריב את הקהילות היהודיות ביהודה ושומרון – לא פחות.

שמואל אדלמן , ג' בטבת תש"ע

שמואל אדלמן
שמואל אדלמן
צילום: עצמי

"עמדת ממשלת ישראל איננה מעניינת אותי כלל וכלל. מה שמעניין אותי זה ציבור הצעירים האלו. מהיחיד אי אפשר לדרוש שהוא יעמוד נגד הלך הרוח והתפיסה השלטת לאותו צבא שהוא רואה בו את צבאו. מה שאני מציע להם – אתם מופיעים כיחידים אבל אתם רבים מאוד, מפוזרים. תתארגנו לסירוב קולקטיבי! אני מסית למרד".

הדברים החריפים הללו לא נאמרו ע"י רב ימני וגם לא ע"י מנהיגים מגבעות השומרון. זהו ציטוט מדויק של דבריו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ' המנוח בשידור חי בתוכנית פופוליטיקה כפי שאפשר למצוא אותם ללא שום קושי באינטרנט

איש לא דרש להדיח את פרופ' ליבוביץ' מתפקידיו באוניברסיטה בשל החשש שישפיע לרעה על שירות המילואים של הסטודנטים או על
אהוד ברק מנצל את התקשורת למסע דה הומניזציה כלפי הציבור היושב ביהודה ושומרון שיוכל להכשיר את הלבבות לא לסגירת ישיבת הר ברכה ולא לפירוק מאחזים אלא להריסת מפעל ההתיישבות כולו
המוטיבציה של הנוער לשרת בצה"ל. לא בפעם הזו, לא  כשאמר: "אותם  חיילים אשר סירבו ולכן ישבו בבית הסוהר- כל אחד מהם הוא גיבור", ואפילו לא כשהשווה את המסתערבים לחמאס, או כשטבע את הביטוי המזוויע "יודו-נאצים", אותו ייחד לחיילי צה"ל במלחמת לבנון הראשונה.

להפך, ליבוביץ' שצבר תארים אקדמאים לרוב והיה מרצה מבוקש בכמה תחומי דעת היה מועמד ב-1993 לקבלת פרס ישראל. התבטאותו על המסתערבים גרמה ליצחק רבין, רה"מ דאז, להצהיר כי הוא לא ילחץ את ידיו של ליבוביץ'. בסופו של דבר ויתר ליבוביץ' על הפרס, מה שכמובן לא הפריע למחנה השמאל להעריץ את האיש עד יומו האחרון.

אינני תלמיד ישיבת הר ברכה, אינני מתלמידי הרב מלמד, וחלק מדבריו בעבר ובהווה אינם עולים בקנה אחד עם השקפת עולמי. אך לעת הזאת הדבר לא רלבנטי. בל נשלה עצמנו בפלפולים למדניים שאהוד ברק חרד לשלומה של מלכות ישראל או לדמוקרטיה. אהוד ברק מנצל את התקשורת למסע דה הומניזציה כלפי הציבור היושב ביהודה ושומרון שיוכל להכשיר את הלבבות לא לסגירת ישיבת הר ברכה ולא לפירוק מאחזים אלא להריסת מפעל ההתיישבות כולו.

למי ששכח, הוא ניסה לעשות זאת כראש ממשלה, ונכשל. מאבקו של ברק היום איננו על הלגיטימיות למחאה נגד פינוי מאחזים אלא נועד לעתיד במטרה לשחזר את ההצלחה של הגירוש מגוש קטיף בה נטלו חלק פעיל חיילים חובשי כיפה שהססנותם של שולחיהם, או שמא הרעל הצבאי אותו שתו בבתי המדרש מהם יצאו, לא אפשרו להם לבוא ולומר: את הפקודה הזו של גירוש יהודים מביתם איננו מסוגלים לבצע.