"מי לה' אלי?"

האם אהבת הדגל וסממני הממסד החיצוניים שמוטמעת בנו מגרסא דינקותא אינה מעבירה אותנו על דעת קוננו?

הרב מיכאל פירר , ז' בטבת תש"ע

דעות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

במוצאי ימי החנוכה נשאלה שאלה זו ברבים מכלי התקשורת. השאלה לא הופנתה כלפי העוברים והשבים ברחוב, אלא כלפי הרבנים. ובמילים הפשוטות של הקריינים: "מי קודם, מי מעל - האלוקים או המפקד". מיעוט קטן של הרבנים ענו בפשטות "התורה מעל הכל", אך רובם ענו בגמגומים מצטדקים: "זה לא נכון לשאול בצורה כזו, זו שאלה שעושה עוול..."

וכאן שאלה לי אל הרבנים: אפילו אם אתם רואים את עצמכם ראויים לחלוק על (כל?) רבותיכם הגאונים זצ"ל שמהם ינקתם את תורתכם, והם היוו את עמוד התורה של "הציונות הדתית" בדור האחרון (הרצי"ה, ר' אברום, הרב ישראלי, הרב גורן, הרב נריה, הרב קאפח), ואפילו אם הנכם סוברים שאין ראוי לסרב בגלוי אלא יש להימנע בשקט מלבצע פקודה שנגד התורה (כיאה ליהודי גלותי בצבא הצאר ירום הודו), אבל מדוע אינכם יכולים לענות על שאלת הבסיס שעליה נשאלתם? מדוע ההתחמקות מלענות על ההלכה הפשוטה (ללא קשר ליישומה), שאפילו מלך ישראל שאמר לעבור על מצווה קלה - אין שומעים לו. מדוע הנכם נמנעים מלקיים את המצווה לקדש את השם ברבים?
 

ואם נתבונן ברבותינו הנ"ל, נבחין שמלבד גדלותם בתורה וביראה, הייתה בהם גם עצמאות של תורה ואהבת האמת; "חותמו של הקב"ה אמת".
ואם נתבונן ברבותינו הנ"ל, נבחין שמלבד גדלותם בתורה וביראה, הייתה בהם גם עצמאות של תורה ואהבת האמת; "חותמו של הקב"ה אמת". ייתכן שמעלה זו הייתה מצויה בהם דווקא משום שהם לא גדלו בבני עקיבא, והבנתם בתורה לא הייתה נתונה לדרך המוסדות ולהגדרות חיצוניות. לא לחינם הודיע וכתב מרן הרב קוק זצ"ל פעמים רבות, שאין הוא שייך למפלגה כל שהיא, לא אגודת ישראל ולא מזרחי, כי מפלגה פרטית מעצם טיבעה אין בה שלימות, היא מניפה דגל חלקי. מדוע אנו כל כך אדוקים לקרוא לעצמנו בשמות מגזריים ישנים, מה יקרה אם חלילה נהיה בלי הגדרה כובלת?

הרב מלמד שליט"א, ידע לעמוד על משמר כבוד התורה, וכדרכו בקודש הוא אינו חת מאיש, אינו מתחנף ומתיפייף, ואינו מדבר מטוב ועד רע עם התקשורת השבויה בידי מיעוט קיצוני. ציפינו שתלמידי חכמים נוספים ישמיעו את דברם ויודיעו שאם ההסדר מבוטל חד צדדית, גם הצד השני יבטלו חד צדדית, שיופעלו לחצים, שידע שר הבטחון שהרבנים אינם עובדים אצלו.

ואכן, כעבור מספר ימים התכנסו ראשי ישיבות ההסדר, ואחרי דיונים ארוכים זכתה התקשורת לבשורה שכה ציפתה לה. הרבנים הרכינו את ראשם. בשורת הגאולה היא שאין זה יאה לחייל יהודי לומר שאין בכוונתו לגרש יהודים מארצם. כמובן, אף שר הבטחון זכה להערה בתיק האישי על התנהגות בלתי ראויה, והוא בוודאי בוכה על כך בלילות... וגם כאן הבן שואל: מה הרווח בהודעה זו?! האם היתה הווה אמינא ששר הבטחון יחזור בו מביטול ההסדר, מה הרווח בבזיון התורה?!

הגדילו לעשות רבנים שכינסו עוד באותו הערב וועידת חירום נוספת, אבל מצב החירום לא הוכרז בעקבות השפלת ת"ח, וגם לא בעקבות האבסורד של הפעלת צבא העם נגד אזרחים. ישנו דבר בוער הרבה יותר והיטיב לבטא אותה אחד הרבנים שהתראיין בתקשורת: "אנו באים לבטא עמדה שנשחקה על המחויבות העמוקה של הציונות הדתית למדינה, לצה"ל ולמוסדותיה...".


כעבור מספר ימים התכנסו ראשי ישיבות ההסדר, ואחרי דיונים ארוכים זכתה התקשורת לבשורה שכה ציפתה לה. הרבנים הרכינו את ראשם. בשורת הגאולה היא שאין זה יאה לחייל יהודי לומר שאין בכוונתו לגרש יהודים מארצם. כמובן, אף שר הבטחון זכה להערה בתיק האישי על התנהגות בלתי ראויה, והוא בוודאי בוכה על כך בלילות
כשנתבונן בדבר, נראה, שמן השמים מסובבים שדווקא הרשעה דוחקת בנו עוד ועוד. השאלה היא רק בידינו - האם אנו מתעוררים להמליך את המלך, או שטוב לנו להיות אזרחים מטעם "ראשיה, שריה ויועציה". האם אנו נאמנים לתנועה, למפלגה, למוסדות, לאיגודים ולדגל הטוב והישן של המדינה ושל "הציבור שלנו", או שאנו נאמנים לה' ולתורתו, לעמו, לארצו, ולגאולתו. בירור פשוט וחד.

כבר לימדונו רבותינו, שכדרכה של גאולה וכדרכו של תהליך אלוקי, קמעא קמעא קם לו דור חדש, דור שאינו מקבל קטנות. דור ששאיפתו נתונה לגאולה, לכבוד ה' ולמלכותו, ולא למוסדות המפלגה ולאיגוד חברים כזה או אחר. נכון, זהו ציבור עדיין קטן (הוא התחיל להתעורר רק לפני שנים בודדות), והוא עדיין אינו שולט במרכזי הכח השונים. אבל אל לו לדור זה לירא, כי סוף האמת להתחזק ולהתגדל. כך צמח דור התנועה הציונית לפני מאה שנה, כך צמח דור הציונות הדתית לפני שבעים שנה, וכך מתחיל בעז"ה לצמוח דור הגאולה, דור שממליך את המלך ופועל לכבודו ולגילוי אהבתו וישועתו.

כדרך אגב, רבים בקרב הציבור המכונה "חוזרים בתשובה", שייכים באופן טבעי לזרם זה. הם לא שייכים למחנה 'החרדים', כיון שיש בהם טבעיות של חיים בריאים בכל המובנים, והם גם לא 'מזרוחניקים'. ביחד עם חייהם הבריאים, בוערת בליבם אהבת הקב"ה, ומתוך כך אהבת עמו וארצו.

האם אהבת הדגל וסממני הממסד החיצוניים שמוטמעת בנו מגרסא דינקותא אינה מעבירה אותנו על דעת קוננו? ולסיום, שאלת כפירה גמורה: האם אפשר להיות יהודי כשר, נאמן לה' ולתורתו, לגאולתו ולבניין עמו וארצו - בלי לאהוב את ההמנון של הרץ-אימבר, ובלי לקום בטקסיות ציונית לכבוד "ראשיה, שריה ויועציה"?