תרבות הסמוך ותורכיה

ממשלות ישראל נמנעות מלהגיב להכשפות ולהתקפות נגד המדינה שלנו. שתיקת הכבשים הזו שוחקת את כוח הרתעה שלנו ומזמינה עוד התקפות.

אהרון רול , ב' בשבט תש"ע

אהרון רול
אהרון רול
ערוץ 7

תרבות החפיף והסמוך פושה בכל אתר במקומותינו. לעיתים הינה מביאה לכשלים אסטרטגים הפוגעים ביכולת שרידותה של מדינת ישראל ולפגיעה קשה ביחסי חוצה.

רק השבוע קיבלנו שעור כואב כיצד התנהלותנו בעבר הקרוב היא שהביאה לפיאסקו ביחסי חוצנו עם תורכיה. זהו מקרה ברור המאפיין את תרבות ה"סמוך-יהיה בסדר" שלנו. אנו בוחרים לא להגיב מסיבות שונות לארועים אנטי-ישראלים הקורים סביבנו וכאשר מגיעים מים עד נפש אזי אנו מתנערים בכעס ובצדק רב ומגיבים באורח הפחות מדתי וחכם האפשרי.  כך מגיבים אנשים מהבטן במקום מהראש.

ללא כל ספק מי שפתח ותיחזק את מערכת ההשמצה והשקרים נגד ישראל משך כל השנה החולפת היה טאיף ארדואן ראש ממשלת
כבוד לאומי הוא מטבע עובר לסוחר, זהו חלק מכושר העמידה וההרתעה הלאומי. לא רק במזרח התיכון בה הרגישות לכבוד לאומי שוברת שיאים אלא גם בכל רחבי העולם.
תורכיה. אין ספק כי היה עלינו להגיב ובחומרה עוד מארוע דבוס אשר בו העליב ארדואן את נשיאנו ומיד המשיך בכך בכל הזדמנות שנקרתה לפניו.  ובכן מדוע לא הגבנו?  מדוע לא קראנו אז את השגריר התורכי לסדר.  מדוע בכל אחת מהפעמים שחייבים היינו להגיב העדפנו להחריש?

נראה שיש שלוש סיבות להתנהגות הרופסת שלנו:

הראשון  - האוריאנטציה האידאולוגית החד-אג'נדתית שעבירו את משרד החוץ שמעון פרס בשנות התשעים וציפורה שפיצר החל משנת 2006 ועד 2009.. משך שנים אלו מינה אותו צמד חמד עד אובדן ההכרה אנשי שמאל ושמאל קיצוני בכל שגריריות העולם.  התוצאה, שגרירינו בעולם ניהלו מדיניות חוץ עצמאית, אישית, חד-אג'נדתית התלושה מהמדיניות הישראלית הרשמית.  חלק ניכבד בחוסר התגובה נגד תורכיה נעוץ בעצות האחיתופל שהיזרים השגריר בעל האוריאנטציה לעיל לעבר הנהלת משרד החוץ והיפציר בממונים עליו לא להגיב.

השני  - האינטרסים של משרד הביטחון ואהוד ברק בראשו שסיכלו כל יוזמה ורצון להגיב כהלכה שמא יבולע לקשרים הצבאיים שבין תורכיה לישראל, אשר ללא תלות בנו הפכו רופפים יותר ויותר תוך שהופכים אמיצים לכיוון האיראני.  עקב קשרים אלו אשר ממון רב מעורב בהם, התעלמו דווקא אלו ממשרד הביטחון אשר אנו משלמים להם על מנת שיתריעו בפנינו על סימנים מעידים כנגדנו, דווקה אלו כשלו באופן אומלל לזהות את הסחף העצום של העם התורכי וממשלת תורכיה לעבר הקיצוניות האיסלמית ואיראן.

השלישי  - ואיך לא, תרבות הסמוך.  אנו מנחמים עצמנו תדיר כי באם אך ניטמון ראשינו בחול, באם אך נאטום אזנינו ומוחותינו לנעשה סביבנו, אזי רווח לנו. ארדואן משקר ומשמיץ? נו, זה וודאי יעבור. תורכיה נוטה חדות לכיוון איראן? נו, במהרה הם יבינו עד כמה אנו טובים וחשובים להם מהאיראנים ויחזרו לתלם. התורכים מעבירים טכנולוגיה ישראלית לידים איראניות?  נו, אין דבר, נפתח אחרת.

ובכן, זה לא כך. סלסול עשן דק הופך לעבה יותר וזה הופך לאש קטנה הגדלה במהירות ומכלה כל.  באם לא יגיעו הכבאים הרי שכל רכושנו נאכל באש.

תגובת משרד החוץ מהשבוע לשנת השמצות ושקרים בוטים בלתי פוסקים מצד תורכיה היתה בעקרון צעד נכון.  המהות היתה נכונה. מאידך-גיסא, הצורה והתזמון בה נעשתה המחאה, תוך עלבון לשגריר התורכי, היתה בהחלט שגויה ולא במקומה. התזמון לארוע היה גרוע ותזמון גרוע זה הוא שהוביל ל"זובור" הבלתי מידתי ובלתי דיפלומטי של השגריר. היה על משרד החוץ לקרוא לסדר את התורכים מיד בפעם הראשונה לפרוץ גל ההשמצות נגדנו ולהתמיד בכך מדי כל ארוע וארוע כולל דרישה להתנצלות על השקרים הבוטים. באופן זה היתה מושגת יעילות מקסימלית בעוד שהתגובות לא היו ננקטות מהבטן אלא מושכלות, מהראש.

אין גם להסיק מסקנות שגויות מהארוע. תגובות מדתיות ובאופן דיפלומטי חייבות להתבצע מדי כל ארוע וארוע המתנהל נגדנו ברחבי העולם.  ניקח לדוגמה את מצרים שכנתנו, היעלה על הדעת בכל רחבי העולם לפגוע בכבוד ובאינטרסים החיוניים של מצרים? כמובן שלא. הללו מתחזקים את נושא הכבוד הלאומי מזה שנים בניגוד לנו המתחזקים את ההתרפסות וההתבטלות הלאומיים שלנו משך שנים ארוכות ובייחוד מאז איישו הצמד חמד שימון ושפיצר את משרד חוצנו.

כבוד לאומי הוא מטבע עובר לסוחר, זהו חלק מכושר העמידה וההרתעה הלאומי.  לא רק במזרח התיכון בה הרגישות לכבוד לאומי שוברת שיאים אלא גם בכל רחבי העולם.  באם ישראל היתה ידועה כעומדת על משמר כבודה, לא היה חוסיין-אובמה מעז להניח רגליו ונעליו על השולחן בפרצופו של ראש ממשלתנו, למרות תלותנו. וחשוב מכך, לא היה מעז לטפס על העץ המטופש והאווילי של "ההתנחלויות הן מיכשול לשלום" ועוד שאר ירקות בואשים מבית מדרשו. התרפסותנו והתבטלותנו בפני הפריץ העלתה גם את הפלסתינים לאמירי עץ הסרבנות לשיחות המשא ומתן באשר הללו ראו כי טוב.  הנה כי כן, אנו אוכלים היום את התבשיל הדלוח שהקדחנו משך שני העשורים שחלפו ויש לנו להלין רק אל עצמנו.

הפיאסקו התורכי הינו אך הארוע האחרון בשרשרת כשלים חמורים דומים, מערערי קיום מדינת ישראל.

שמונה שנים ריקטו הפת"ח ואחריו החמאס את הנגב המערבי באלפי רקטות ופצמ"רים ואנו החשינו. הם ירו, הרסו, הרגו ופצעו את רכושנו ואזרחינו, ואנו שתקנו.


בל נטעה, תגובת ישראל האידיוטית שכללה ירי לשטחים פתוחים כתגובה על ירי הרקטות גרמה יותר נזק מתועלת. למצער, קיבלו מספר עכברי שדה באותם שטחים פתוחים התקפות לב וכיבי קיבה עקב התפוצצות הפגזים הישראלים
בל נטעה, תגובת ישראל האידיוטית שכללה ירי לשטחים פתוחים כתגובה על ירי הרקטות גרמה יותר נזק מתועלת. למצער, קיבלו מספר עכברי שדה באותם שטחים פתוחים התקפות לב וכיבי קיבה עקב התפוצצות הפגזים הישראלים. את הוגה הרעיון האווילי והמטופש הזה צריך להצעיד בכיכר העיר עם שלט מבזה על גופו.  מה חשבו כל הללו שם במשרדי ראש הממשלה, משרדי הביטחון וצה"ל? האם באמת ובתמים חשבו הם כי זו התגובה הראויה?

האם חשבו הללו כי הפחדת העכברים בשדות תסיים את ירי הרקטות? האם חשבו כי הירי יגווע מעצמו?  ואלו הם האנשים אשר בידם הפקדנו את המפתחות לצרכי ביטחוננו, שווה בנפשך.

למה הדבר דומה? לאותו אחד השומע פורץ שחדר לביתו ואזי על מנת לחזק רוחו, הינו ננעל בחדר השינה, מדליק שם האורות ומקלט הרדיו וממתין לחגיגת השוד בשאר החדרים להסתיים.

וכמובן, לכשכלו כל הקיצין, מלאה הסאה, הפעלנו האמוציות שהצטברו לכלל התפוצצות ויצאנו למבצע "עופרת יצוקה" אשר הוגדר בכל רחבי העולם כבלתי מידתי ורצחני.  ובכן רבותי, "מדינות העולם המגנות אותנו על המבצע אכן צדקו, תגובתנו ביציאה למבצע "עופרת יצוקה" היתה בלתי מידתית.  בהחלט צודקת, אך בלתי מידתית".  לא ניתיחס כאן מפאת קוצר היריעה, לפיאסקו של סיום המבצע אשר חיסל באיבו כל יתרון שהמבצע, שאפשר ולא היה חייב כלל להערך, יכול היה להעניק לישראל ולחסוך ממנה את הנעשה כיום ברצועת עזה יחד עם שמירת הפילוג הכה חשוב לנו במחנה הפלסתיני. 

הכיצד יכלו אומות העולם והמוסדות הבינלאומים לדעת אודות שמונה שנות ריקוט הנגב המערבי כאשר אנו עצמנו לא דאגנו לידע באורח הולם, שוטף ומיקצועי את הגופים המטפלים בעולם, האו"ם, אירגוני זכויות האדם, המדיה וכיוצא בהם, אודות המתרחש בגבולנו הדרום-מערבי?  מדוע לא הוגשו תלונות אחרי תלונות אחר תלונות בכל פעם שנורתה ולו רקטה בודדה לעבר שיטחנו. היתה סכנה שיראו אותנו כנודניקים? אז שיראו, ובלבד שהארועים ירשמו, יתועדו, יצולמו, יפורסמו ויאפשרו לנו לדרוש פעולה בין לאומית בסופו של יום נגד היורים. ואיך לא, כבונוס נוסף, לצאת למבצע בסופו של יום כאשר כל העולם ואחותו מאחורנו. נראה כי כבר שכחנו תלמודנו: "מי שחפץ לאכול בשבת, יכין בערב שבת", או אף טוב יותר: "איזה הוא חכם, הרואה את הנולד".

יתרה מזו, ביצוע ירי תגובה אפקטיבי לעבר מקורות הירי או לעבר כל מטרה אחרת (באשר אנו היינו חופשים לברור מטרותינו), היה מתקבל בהבנה מלאה (כפי שהינו מתקבל היום), במדה והיה נעשה באורח של 'אחד מול אחד', פגז משמיד מטרה מול טיל, פצצת מטוס משמידת מטרה מול כל טיל וכן הלאה. יתרה מזאת, קרוב לוודאי כי פעילות מסוג זה היתה מיתרת כליל את מבצע עופרת יצוקה...ואידך זיל גמור.


משך שנים התעצם המיזבאללה ממש על גבולנו. משך שנים הפר חיזבאללה את השקט בגבולנו הצפוני, הלא הוא כבר הבין כי יש לו עסק עם נמרי ניר. והיכן אנו היינו?
אך בכך לא סיימנו. זוכרים את פינוי לבנון הראוי, אך הכאוטי להחריד?  זוכרים את "אם הם יירו ולו פגז אחד לשטחנו נגיב מיד"?  ובכן, לאן נעלם כל זאת? אין האמור כאן בא להמליץ כי בכל מקרה על ירי לעברנו נגיב באש נגדית, נהפוך הוא, אך תגובה חייבת לבוא. זו יכולה להיות תגובת נזיפה לשגריר כלשהוא (באורח דיפלומטי בבקשה), מחאה רשמית, הגשת תלונה לגוף מטפל כלשהוא, פרסום רחב באמצעי התקשורת, ירי של אחד לאחד או, פרסום סטטיסטיקות ומצגי מידע ונתונים חודשיים בכל האמצעים האלקטרונים האפשריים, וכמובן כלל האמצעים או חלקם יחדיו.  אך בשום אופן אין להשאיר ארוע נגדנו ללא תגובה, תמיד תגובה מושכלת.

משך שנים התעצם המיזבאללה ממש על גבולנו. משך שנים הפר חיזבאללה את השקט בגבולנו הצפוני, הלא הוא כבר הבין כי יש לו עסק עם נמרי ניר.  והיכן אנו היינו?  קרוב לוודאי מחופרים מתחת לשמיכת החול בבונקר של משרדי ראשי הממשלה הביטחון או צה"ל.  משלא הגבנו, משלא עמדנו על כבודנו הלאומי, הפכנו למשיסה, הפכנו לטרף קל בידי כל שוטם ישראל בעולם. והתוצאה לא איחרה לבוא. אנו יצאנו בעשור האחרון למלחמות מהבטן, מלחמות אשר אפשר ולא חייבות היו כלל להתקיים, מלחמת לבנון השניה הכישלונית והאומללה ומבצע "עופרת יצוקה" האפוי למחצה.

היכן הם שר ההסברה או חטיבת ההסברה במשרד החוץ כאשר צריך אותם? גוף זה שקול בערכו למירב משרד הביטחון באשר הסברה נאותה שקולה כנגד דיוויזיות טנקים וטייסות מטוסים רבות (ובשיברי עלות בלבד).

ולבסוף, למרות הכשל הדיפלומטי בתגובתנו להכפשות התורכיות הרי סגן שר חוצנו דני איילון צדק באומרו כי הארוע יביא לשינוי לחיוב בהתנהלותה של תורכיה וראש ממשלתה כלפי ישראל. אנו ניזהר כעת באופן תגובתנו, וארדואן יזהר יותר במוצא פיו להבא.