האם שדכנים אמורים לעבוד בחינם?

מכמה סיבות ראוי וחשוב לשלם לשדכנים.

הסופר הרב יוסף אליהו , כ"ה בשבט תש"ע

יהדות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

מהי דעתו של רבי שמעון בר יוחאי, בסוגיית התשלום לשדכנים?

"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. כי תקנה עבד עברי, שש שנים יעבֹד ובַשְּׁבִעִת יֵצא לחפשי חִנם. אם בגפו יבֹא, בגפו יֵצא..." (שמות כא, א-ג).

בפשט הפרשה מבאר רש"י, ש"אם בגפו יבֹא" העבד אל אדוניו, ולא היתה לו אשה ישראלית – הרי שגם "בגפו יֵצא", ואסור לאדוניו לתת לו שפחה כנענית (שגויירה לשם עבדות) בשש שנות עבדותו. מסביר "אור החיים" (לפס' ד), שדין זה בא למנוע את העבד מִלרצות להישאר בעבדותו. כי כשאין לו אשה ישראלית, יווצר קשר נפשי בינו לבין השפחה והילדים שנולדו ממנה, והוא לא ירצה לצאת
הזוהר הקדוש: "היצר-הרע וחייליו אינם שולטים בדבר-מצוה שעושה האדם בדמים יקרים".
מעבדותו. לכן התירה התורה לעבד אשה שאינה בת-ברית, רק אם ממתין לו בביתו קשר קדוש, בתום תקופת העבדות.

מכאן, מפליג "אור החיים" אל צד הרמז והסוד שבפרשה זו:

"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" – שצריכים בני האדם "לשים" תמיד את הלקח שבפרשה זו, "לפניהם", לנגד עיניהם:

"כי תִקנה עבד עברי..." – האדם נחלק לִשנים: חלק רוחני, הנשמה, שהוא העיקר; וחלק גשמי, הגוף, הבא לשרת את הרוחני, והוא "עבד" לו. ומדוע נקרא "העבד", הגוף, "עברי"? - כי עובר וחולף הוא בעולם-הזה, וזמן התעכבותו כאן מוגבל:

"...שש שנים יעבֹד" – זמן עבדותו שישים שנה, כמאמרם (מו"ק כח.),

"...ובַשְּׁבִעִת יֵצא לחפשי חִנם" – בעשור השביעי לחייו, שהוא בין גיל 60 ל-70, עליו להתכונן "לצאת לחפשי..." לביתו, אל אלקיו. "...חִנם", רומז לאשר יוציא אותו מ"עבדותו" בעולם הזה - והוא הס"מ (השטן, מלאך המוות) וחֵילותיו שכינויָם "חִנם"; ככתוב ב"זוהר", שהדברים הבאים בחינם הם כלי נשקם, ולכן "אין הם שולטים בדבר-מצוה שעושה האדם בדמים יקרים".

בפירושו זה, נאמן "אור החיים" הקדוש לרעיון שמקורו ב'זוהר' לפרשת "תרומה", העונה לשאלה: מדוע צריך ה' לאסוף תרומות מעם ישראל, כדי לבנות משכן?

פתח רבי שמעון [בר יוחאי] ואמר: "ויקחו לי תרומה, מאת כל איש אשר ידבנו לבו וכו'". בא להורות, שמי שרוצה להשתדל לקיים מצווה, ובזה להשתדל בתיקון השכינה - צריך שלא ישתדל בה בריקם ובחינם [שלא יקבלנה במתנה], אלא ישתדל בה כראוי, כפי יכולתו הממונית. וכבר העמדנו דבר זה בכמה מקומות, כי ראוי שיעשה האדם אותה השתדלות בתיקון השכינה וישלם ממון כפי כוחו, כמו שנאמר: "ולא יֵראו פני ריקם, איש כמתנת ידו כברכת ה' אלקיך אשר נתן לך".   תיקון השכינה התלוי במעשים, אסור לקחתו חינם, כי לא יזכה האדם באותו מעשה כלל להמשיך עליו רוח קדושה, אלא בשכר מלא (והטעם: מעשה מצווה הוא תיקון במידת ה'מלכות' התחתונה, ושם יש אחיזה לחיצונים; לכן חייבים להפרידם על ידי הקניה בכסף).   בספר הכשפים שלימד אשמדאי מלך השדים את שלמה המלך, כתוב שהרוצה להשתדל להעביר מעצמו את רוח הטומאה ולהכניע את רוח הסִּטרא אחרא - את מעשה המצווה שעושה עליו לקנות בשכר מלא, בכל מה שיבקשו ממנו, בין מחיר מועט ובין מרובה. משום שרוח הטומאה מזומנת תמיד בחינם ונמכרת ללא תשלום, ואונסת את בני האדם לשרות עליהם, ומפתה אותם לדור עמם, בדרכים רבות [וכל זה עושה היא בחינם]. ורוח הקודש אינו כן, וזוכים בו רק בשכר מלא, ובמאמץ רב וגדול, ובטהרת גופו ומקומו, וברצון וכוונת הלב והנפש לקב"ה... לכן כתוב "ויקחו לי תרומה" (כי רק כשיביאו כסף וזהב לתרומת המשכן, תִּשרה שכינה ביניהם). זהר ב, קכח. עם הוספות מביאור "מתוק מדבש"

***

נושא התשלום לשדכנים, הוא "טעון" מאין כמותו... אך מי שמצוי היטב בנושא (היינו: מי שפונים אליו בכל יום בבקשה למצוא שידוך למישהו) יודע שכיום אין מנוס: אי אפשר לפתור בעיה לאומית בעזרת 100 מתנדבים, צדיקים ככל שיהיו.

שמא תאמר, שהציפייה לקבל שידוך ללא תשלום באה משום שזו מצווה – אבל הרי גם תפילין היא מצווה חשובה ביותר, ולא שמענו מימינו על אדם שביקש מסופר סת"ם שיכתוב לִבנו פרשיות תפילין בחינם. אין זה נובע גם משום שיש כאן עניין חברתי-ציבורי, 'כלל-ישראלי' - שהרי גם שירות בצבא-הקבע הוא מצווה עצומה, וכולם מסכימים שמוצדק - ואף חובה - לשלם משכורות גבוהות לאנשי הקבע, כדי למשוך טובים ומוצלחים למקצוע.

כדי לטפל ביותר מ-40,000 הרווקים הדתיים הקיימים כיום (בגילאי 24-40), יש אפוא צורך באנשים מוכשרים שיעסקו בכך כמקצוע לכל דבר, ולשם כך יש לשלם מראש סכום מסויים, שיאפשר לאדם זה להקדיש לכך זמן. הרב אבינר מפרסם, שסכום של כמה מאות ש"ח נחשב סביר. אך דווקא משום כך, יש להדגיש מספר כללים חשובים כדי שאנשים לא יֵצאו בפחי-נפש, בבואם "לקנות המצווה בדמים יקרים":

א. אַל תשלמו פרוטה למי שאינכם בטוחים ביושרו ובַמקצועיות שלו! חובה לשמוע מאדם נאמן על עבודתו המסורה, ולא להתפתות לפרסומות! סיפורים רבים מדי מהלכים על מי שגבו אלפי ש"ח, ומסרו בִּתמורה 3 "הצעות-מחשב" (היינו: התאמת גיל, גובה, השכלה, ורמה דתית - שבַּציבור שלנו הן בקושי התחלה של התאמה).

ב. הפתְרון היסודי לבעיית האֵמון - שהיא הבעיה המרכזית והצודקת של הרווקים המסרבים לשלם - הוא לענ"ד החזרת "השדכן המקומי" לפעולה, כפי שהיה נהוג בתפוצות ישראל בכל דור ודור. שלמו לשדכנית מאזורכם ששמעתם על יושרה ועל עזרת שמים במעשה ידיה. כך היא תישאר בַּתחום, ובִמקום לעבוד 7 שעות כמזכירה בבי"ס, היא תעבוד 7 שעות ביום, בַּשעות "הרעננות" שלה, על השידוך שלכם. חוששים שתתעשר...? - אל דאגה: מהר מאוד תקום לה מתחרה - המחיר יֵרד, ובסך-הכל: מספר השידוכים יעלה לשמחת כולנו!

שתי דוגמאות ליתרונות ה"שדכן המקומי":

1. מדובר באדם מוּכר וקרוב אליכם, שבין השאר גם חושש לשמו הטוב. הוא מתפלל בבית הכנסת של הדוד שלכם, והדבר רק יכול
מדוע שכרנו רופא מומחה ב- 25,000 ש"ח לנתח את הסבתא בת ה84-, ולא בטחנו בה' רופא-כל-בשר?! מדוע התקשורת אינה זועקת שזהו "ניצול מחפיר של מצוקה"!? מדוע לא העזנו לומר לפחות, שאם הניתוח יצליח - אז נשלם...?
להועיל. נפסק להלכה, שאוּמן חושש להרע את אומנותו; העובדה שפרנסתו (ולא התנדבותו!) תלויה בַּשם הטוב שיצא לו ובהצלחתו  – הופכת כעת למעלה גדולה!

2. אחת מִבעיות "המאגרים הגדולים" (שאין ספק בחשיבותם!) היא, שהמחשב מצא לבחור מחיפה בחורה מתאימה בירושלים. מדובר בנסיעות של שעות, ובהוצאות כספיות לא קטנות. מניסיון, קשיים אלה גורמים לרבים מהם להחליט על פרידה, ברגע שמתעורר קושי קטן ביותר. אני מכיר שתי ירושלמיות בנות 30 ו-35, שאינן מוכנות להכיר מישהו שגר מחוץ לירושלים!... מובן שההחלטה שלהן שגויה, אך מהסיפורים ששמענו על הוויכוח של "מי יסע אל מי" - אפשר להבין כיצד הגיעו להחלטה זו.

"השדכן המקומי", הוא מאגר בינוני של כל הגרים דווקא באזורכם. עם אלה קל להיפגש תכופות, וכן נוח לברר עליהם, אם תרצו, אצל שכנים ומַכרים הגרים 'לא רחוק'. ודאי שהרב/נית המקומי, ימצא עניין ביצירת גורם חשוב זה.

ולסיום: מי שכל הנֶּאמר בצִדקת התשלום לשדכן לא שיכנע אותו – אנא, בקשה קטנה: הבה לא ננסה לשנות את העולם, על גב הבת בת ה-33. חשבתם כיצד זה ארצנו מוצפת בעורכי-דין מוכשרים ונמרצים? - ובכן, כך שמעתי מאשה שרצתה לזרז את קבלת הגט מבעלה: היא שילמה לעורך-דין 20,000 ש"ח, רק כדי שיתחיל לטפל בתיק שלה... כששאלתי בתדהמה כיצד עשתה מעשה לא אחראי כזה (אפילו חשבונית לא קיבלה!), חייכה ואמרה שאני "לא בָּעניינים, אבל כך זה עובד".

זוכרים שסבתא היתה צריכה לעבור ניתוח לא מסובך? נכון ששכרנו את הרופא המומחה ביותר, ושילמנו לו 25,000 ש"ח על כך שהסכים - במסגרת עבודתו שהוא כבר מקבל עליה משכורת יפה - שדווקא הוא ינתח את הישישה בת ה-84, למרות שגם הרופאים האחרים היו 'די טובים'? מדוע לא בטחנו בה', רופא-כל-בשר?! מדוע התקשורת אינה זועקת שזהו "ניצול מחפיר של מצוקה"!? מדוע לא העזנו לומר לפחות, שאם הניתוח יצליח - אז נשלם...? איך זה שכולנו משלמים שם במהירות ובשקט, וגם מקדימים ואומרים 'תודה רבה' מקרב-לב לרופא (וגם קונים תמונה יפה לְקירות המחלקה, עם הקדשה חמה)?

א) כי אין ברירה
ב) כי מדובר בחיי אדם!
ג) כי רבים עושים כך.

מלבד דברי ה"זוהר" ו"אור החיים" על חשיבות קניית המצווה "בדמים יקרים", בואו נסכים שלפחות שתי הסיבות הראשונות – נכונות גם בשידוך שלנו.