אלכוהול בשיטת 'הבית הריק'

כשיש סכנה של סחף לכיוון אחד, זה הזמן להיסחף אל הצד השני. את המגמה ההפוכה צריכים להוביל בני הנוער, ובין לבין כדאי שהמבוגרים גם הם לא יעצמו עין.

ד"ר מיכאל בן-ארי , ג' באדר תש"ע

מיכאל בן ארי
מיכאל בן ארי
צילום: תומר נויברג, פלאש 90

גם אני הייתי נער, זה  היה לפני שלושים שנה. חוויות הפורים מהישיבה התיכונית ומתנועת הנוער מלוות את חברי ואותי עד היום. שמחנו, השתוללנו, אפילו פרקנו עול - משהוא בסגנון של עישון סיגריה בפרדסי כפר הרוא"ה, או הברזה יזומה לטובת טיול טרמפים לנחלי הגולן. מסיבות פורים נמשכו מראש חודש אדר עד קריאת המגילה של הבוקר. זה היה מוצלח לחלוטין, גם בלי שאדי אלכוהול כלשהם חיממו את האווירה. אך היום הכל שונה, האלכוהול הוא הכרח לא מגונה ולא רק במסיבות פורים. הוא גולש לעיתים מהלגיטימי והמוגדר לשתיינות לשמה.


מתפתחת תרבות של שתיית אלכוהול וזו שריפה בשדה קוצים, השורפת ביחד עם הקוצים, את כל הנקרה בדרכה, גם כמה עצים
אחת מהשיטות של שתיית האלכוהול בציבור הדת"ל, היא שיטת 'הבית הריק'. ההורים נוסעים לשבת, גם כל האחים הקטנים. האח או האחות הבוגרים, החליטו ששבת אצל הדודה זה כבר לא לגילם. בהסכמת ההורים הם נשארים בבית, את סעודות השבת הם יעשו בבית משפחה של חברים טובים. אך כאן מסתיים החלק המוכר של הסיפור. כששירי השבת ודברי התורה מאחוריהם, הצעירים הולכים ל'נשום אויר'. הבית הריק מכל סמכות הורית, מתמלא בצעירים מקרוב ומרחוק, המביאים באמתחתם בקבוקי משקה מכל הבא ליד. אלו שנמצאים בבר הביתי הלגיטימי. הוויסקי שההורים קיבלו מאיזה חבר, היין שקיבלו ממקום העבודה שי לראש השנה או הליקר 'שיוואס' שנרכש בקיץ האחרון מהדיוטי פרי. מכאן, כבר שום דבר לא דמיון.

בין הקוראים יש כבר מי שפקחו את עיניהם ונתקלו בתופעה, אך מן הסתם יש מופתעים ומשוכנעים 'אצלנו, זה לא קורה!'.

אז זהו שזה קורה, בכל מקום! באופן כזה או אחר, שתיית אלכוהול אצל בני נוער וצעירים דתיים לא מסתיימת במסיבת פורים של הישיבה התיכונית, הסניף, או בסעודת פורים המשפחתית. הלוואי והייתי משוכנע שזה לא מתחיל משם.

מתפתחת תרבות של שתיית אלכוהול וזו שריפה בשדה קוצים, השורפת ביחד עם הקוצים, את כל הנקרה בדרכה, גם כמה עצים. מן ההיבט החינוכי יש לדון, מה המניעים, מניין זה בה. אך ראשית יש להתוודע למציאות.

זה נכון שיש לחלק בין שתיית כוסית יין או ליקר בסעודת שבת או סעודת פורים, לבין שתיה המכונה: 'שתיית בולמוס'. זו שמטרתה
צריך להחליט שלא שותים, גם לא 'רק כוסית'! לא שותים, במסיבת ראש חודש, וגם לא במסיבת יום הולדת, וכן, גם לא במסיבת פורים
שכרות מהירה, המסופקת ע"י שתיית אלכוהול בכמות גדולה, בריכוז גבוה ובזמן קצר. אבל נדמה לי שדברי חכמים 'הרואה סוטה בקלקולה יזיר את עצמו מן היין', מכוונים בין השאר לאתגר התרבותי חינוכי שאנו מצויים בו.

לצד ההתמודדות הנדרשת במישור החינוכי הערכי. זה הזמן לדעתי, להנהיג תקנות של 'יובש אלכוהול' כחלק ממסר, סוג של טיפול בהלם. ימי הפורים הבאים עלינו, הם זמן מתאים להשיב בנים לגבולם, אך הפעם בעניין האלכוהול. הנוער של היום שיכול ללמד אותנו פרק מאלף במושגי הנתינה, הסיוע לשונה, לפגוע ולנצרך, במגוון של מפעלי חסד היזומים ע"י בני נוער. מסוגל גם לאתגר של ביעור תרבות השתיינות. צריך להחליט שלא שותים, גם לא 'רק כוסית'! לא שותים, במסיבת ראש חודש, וגם לא במסיבת יום הולדת, וכן, גם לא במסיבת פורים. זוהי לטעמי הדרכת חכמים המלמדים 'שהרואה סוטה בקלקולה יזיר את עצמו מן היין'. היין כשלעצמו ובמקומו, הוא לא רע, יש מי שאומר שהוא מוסיף לבריאות. אך כשיש סכנה של סחף לכיוון אחד, זה הזמן להיסחף אל הצד השני. את המגמה ההפוכה צריכים להוביל בני הנוער, ובין לבין כדאי שהמבוגרים גם הם לא יעצמו עין.