המצב באיזורנו דומה לחבית חומר נפץ שגפרור אחד שיזרוק פירומן עלול להצית אותו - על כך דומה שישנה הסכמה כללית. ובשבוע האחרון נמצא הפירומן שהצית את התבערה. אבל בניגוד לטענה המקובלת, הפירומן הזה לא יושב בירושלים אלא בבית-הלבן. ברק אובאמה, בהתנהגותו המגושמת שההיגיון שמאחריה עדיין לא אותר, מתסיס את יהודה ושומרון. ההישג היחיד שלו עד כה הוא דחיה מחודשת של חידוש התהליך המדיני בבת עינו. מהלכיו האנטי-ישראלים רק מעודדים את הפלשתינים להקשיח עמדות ולהגביר את האלימות.

הטענה המרכזית נגד הבניה היהודית, הן ביו"ש והן בירושלים, היא האיסור "לקבוע עובדות בשטח" לפני המשא-ומתן. אלא שבשעה שהאמריקנים ואהוד ברק מגנים את ממשלת ישראל בגלל הבניה בירושלים, מתבצעת בניה מואצת בשומרון. הקפאת הבניה של ממשלת נתניהו לא ניכרת בגבעות שמצפון ליישוב עטרת. כאן עובדים הדחפורים במרץ, עוקרים הרים וטוחנים אותם זה בזה. תשתיות מוקמות וגבעות טרשים הופכות לכבישים ולשכונות מגורים. כמו שנאמני ארץ-ישראל חולמים כבר שנים.

רק שכאן לא מדובר בבניה יהודית אלא ערבית. הפלשתינים בונים בשומרון עיר חדשה בשם רוואבי (גבעות או גבעתיים, על פי המוזה של המתרגם), העיר הפלשתינית הראשונה האמורה לאכלס כ-25 אלף איש בכ-4,000 יחידות דיור בשלב הראשון, 40 אלף איש בשלב

ואף אחד לא שואל את השאלה הפשוטה: למה כשהיהודים בונים בירושלים וביו"ש זה "קביעת עובדות בשטח" שהן אסורות בתכלית כל עוד לא נגמר המשא-ומתן, אבל כשהערבים בונים אין כאן שום קביעת עובדות והכל כשר ומותר?

השני, ו-200 אלף איש כשתסתיים בנייתה כולה. כשראש הממשלה הפלשתיני סלאם פיאד מדבר על בניית המדינה הפלשתינית, זו הבניה.

לישראל אין שום אפשרות להתנגד להקמת העיר, בגלל היותה שטח A בשליטה פלשתינית מלאה. בדיוק כמו ירושלים לגבי עם ישראל – ואולי אף פחות, כי אין מקבילות לקדושת ירושלים לעם ישראל.

חשוב לציין, כי על פי הסכמי אוסלו, במסגרת המו"מ על הסכם הקבע תהיה ישראל רשאית לדרוש שגם שטחי A יוחזרו לריבונותה. מדובר בסעיף מפורש בהסכם אוסלו ב', סעיף 31 בפרק 5 "הוראות שונות" בהסכם אוסלו, סעיף קטן 5: "שום דבר בהסכם זה לא ישפיע או יפגע בתוצאות המשא-ומתן על מעמד הקבע שינוהל בהתאם להצהרת העקרונות. אף אחד מהצדדים להסכם לא ייחשב, על סמך כניסתו להסכם זה, כאילו ויתר על אף אחת מזכויותיו, תביעותיו או עמדותיו הקיימות, או חזר בו מהן". לא צריכים פרשנות רש"י: מדינת ישראל רשאית לדרוש במהלך המו"מ שהשטח עליו מוקמת רוואבי יהיה בריבונותה בהסכם הקבע. עצם הקמת העיר קובעת עובדות בשטח שיקשו על מימוש הדרישה הזו.

ואף אחד לא שואל את השאלה הפשוטה: למה כשהיהודים בונים בירושלים וביו"ש זה "קביעת עובדות בשטח" שהן אסורות בתכלית כל עוד לא נגמר המשא-ומתן, אבל כשהערבים בונים אין כאן שום קביעת עובדות והכל כשר ומותר?