יסודות של מקדש במצפה יריחו

בית-הספר המשותף במצפה יריחו, הצליח במה שרבים ניסו ולא עלתה בידם.

הסופר הרב יוסף אליהו , ג' בניסן תש"ע

יהדות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

שנת הלימודים הבעל"ט, קְרבה במהירות. וּכְמדי שנה, מבשר הדבר במקומות לא מעטים בארץ, שינוס מותניים של שני הצדדים לקראת ההכרעה הגורלית על החינוך המקומי: האם ביה"ס היסודי הוותיק ינצח, או היוזמה החדשה של ההורים ש"אינם מסוגלים עוד"? הללו מצטיידים במכתבי-תהלה 'אובייקטיבים' לביה"ס מהמפקח האזורי, והללו במכתבי תשבחות על "השיטה החדשה", שלדעתם תביא מזור לבעיות הדור הצעיר.

אנשים שלא-מכבר שלחו משלוחי מנות נדיבים זה-לזה – אומרים כעת "שלום" בשפה רפה (במקרה הטוב), והמרוויח הגדול, כרגיל, הוא השטן: לשון-הרע, שנאת-חינם, מתחים נפשיים שמתבטאים כעבור 5 שנים בהתקף-לב "פתאומי", והכל – בשם החינוך לסובלנות אמיתית, וּלתורה ולמצוות.

מי שמצוי בימים אלה במציאות דומה, מוזמן לעשות צעד שיביא את שני הצדדים לניצחון אמיתי: להקדיש מספר שעות לביקור בישוב מצפה-יריחו. מתברר שכאן, דווקא בלב מדבר יהודה - מצליחים לגור 'זאב עם כבש' באווירת אחרית הימים. מנהל ביה"ס המקומי ר' יוסי פלהיימר, יספר לכם בקולו הנינוח כיצד הצליחו התושבים להפוך מצב בו עמד הישוב בן 300 המשפחות להתפצל ל"שתי קבוצות" – לְמפעל מדהים של שיתוף פעולה והתחשבות הדדית, המשלב חדש וישן בִּכלי נאה של אהבה ואחווה:

"ממש לפני שנתיים, היתה האווירה בַישוב קשה ביותר", מתאר אחד התושבים. "הורים צעירים, בעיקר מקרב אברכי הישיבה המקומית של הרב שבתי סבתו שליט"א, רצו שביה"ס יספק לילדיהם חינוך שיהיה א) באווירה תורנית יותר; וב) ב'שיטת הבקיאות' בה התחנכו ההורים עצמם. המאבק הזה, שניטש בין הצעירים לבין ותיקי ומייסדי הישוב, "הוציא מן הבקבוק" ויכוח ישן שהתנהל לפני 25 שנה: האם לאפשר את פתיחת הישיבה בַּישוב? מי שהתנגדו אז, טענו כעת: "רואים! הזהרנו שבסופו של דבר הם ישתלטו לנו על הישוב!" (תוך התעלמות, כמובן, מכך שהחבר'ה האלה גם כמעט הכפילו לנו את הישוב...).

כל נסיונות הפיוס, לא העלו דבר. משנת תשס"ו ניהלו הצעירים תלמוד-תורה משלהם, שפעל ברשת "נח"ל" של הרב אלפסי שליט"א מירושלים, וביה"ס המקומי שהיה אמור להתמלא מילדי הזוגות הצעירים, עמד על סף סגירה... מבין את התסבוכת? הוותיקים לחמו
הפור נפל לפני שנתיים, באסיפת חברים גועשת, מן הסוערות שידע הישוב. לאחר שעות של נאומים חוצבי-להבות, הגה אחד הצעירים הצעת-פשרה נואשת, שדמתה באותו רגע לְקָריקָטורה
למען בי"ס עם חינוך ממלכתי-דתי עפ"י התוכנית המסורתית של משרד החינוך, אך מירב הילדים היו של הצעירים... לַוותיקים גם לא היה קל להילחם בַּתלמוד תורה שנוהל בחסות נח"ל - "נוצר חסד ליהודה" - ע"ש רב הכותל, המקובל הרב יהודה גץ זצ"ל, כי 3 מבנותיו של הרב חיות בישוב עשרות שנים, הן מן המשפחות המובילות, והוותיקים הם חבריהם הטובים...".

הפור נפל לפני שנתיים, באסיפת חברים גועשת, מן הסוערות שידע הישוב. לאחר שעות של נאומים חוצבי-להבות, הגה אחד הצעירים הצעת-פשרה נואשת, שדמתה באותו רגע לְקָריקָטורה: "אתם אומרים, שכדאי לפעול במסגרת משרד החינוך כדי לקבל את כל התקציב הממלכתי – אז למה שילדי התלמוד-תורה לא יהיו רשומים כילדי ביה"ס, וילמדו עפ"י התוכנית המיוחדת שלהם שגם היא מאושרת על-ידי משרד החינוך (מה שמכוּנה "מוּכר שאינו רשמי", הזוכה לתקציב חלקִי ודל - י. א.)?".

ההצעה, נשמעה אז יותר כְּתרמית: ליטול תקציבים ממשרד החינוך וללמד 'איך שאתה רוצה'?! "אין כל סיכוי שהמפקח יסכים לכך", גיחכו ותיקים לעבר המציע הצעיר.

אלא שזרע-הישועה נטמן באותו רגע באדמה. אנשים התחילו לחשוב בַּכיוון...

השקאתו של הזרע, היתה בדמות רעיון מבריק נוסף: כבעל המכולת היחידה בישוב, שומע ר' עוז אופיר את הבריות משיחים זה עם זה, בִּרגעים לא קלים שלהם: בַּתור לַקופאית. והטונים ששמע באותה תקופה, צרמו מאוד לאוזניו: "זה היה משהו, שונה מאוד מהימים היפים של העשיה ביחד שהקימה את הישוב. הבנתי שחייבים למצוא פשרה, לפני ש... לִבי אמר לי, שהכל יהיה תלוי בָּאיש שיעמוד בראש מערכת החינוך. אם הוא יהיה מקובל על שני הצדדים ויתנו בו אימון - נצליח בעזרת ה'".

ואכן כיום ברור, שהצעתו לבחור בר' יוסי פלהיימר כמנהל ביה"ס, הִוותה המפתח לַפִּתרון: באופן אישי, היה פלהיימר בעל 'נטיה קלה' לחבר'ה הצעירים, ומאידך, הריהו איש חינוך ותיק המכיר היטב את מגבלות המערכת. כך נוצר מצב, בו שני הצדדים ידעו נאמנה שהאיש לא "ימכור" אותם (ע"ע: הוועדה לבחירת חברי הכנסת של הציונות הדתית, תשס"ט). וברגע שהצדדים והאֶמוציות היו רגועים - נכנס ההיגיון לפעולה: פלהיימר הגיע אל המפקח הרב גיל ברדוגו, ושם הכל 'על השולחן': מבקשים אישור לאותה 'הצעה תמימה' של
בסופו של דבר, נסוג הת"ת מעט מתוכניתו המקורית, אך קיבל בתמורה תקצוב מלא. למי שמבין מעט בחינוך, מדובר בִּתמורה איכותית: כשיש לת"ת תקציב ליועצת שתטפל בחריגים, למורה לאומנות, ולִפעילות שתשמח את התלמידים
שילוב הת"ת במסגרת ביה"ס.

ההבנה הרבה שגילה המפקח לרחשי-לבם של התושבים הפתיעה אפילו את האופטימיים ביותר. מתברר שהאיש 'עשה שיעורי-בית', ומִכוחם החליט לשנות את המדיניות הקודמת של המשרד, שנחלה כישלון חרוץ. בעבר, נהגו לאיים על "הפורשים" בלשון בוטה, ופעלו להכשיל אותם בכל המשרדים. התוצאה היתה, אחת מן השתים: או שה"פורשים" נכנעו, ורובם הסיע את ילדיהם לבתי ספר רחוקים, כִּלבבם; או (כשמספרם היה גדול יותר) שהצטרפו למסגרת נפרדת כמו "החינוך העצמאי" של אגודת ישראל, וכדו'.

כך או כך, ברור שמי שאיים על מתנחלים עזי-נפש והֵצר את צעדיהם גם בתוך ישובם-מבצרם – קנה לו יריבים שאפתניים שרק ציפו לשעת כושר. הרב ברדוגו הבין יפה, שללא פשרה תהיה האווירה בישוב הקהילתי קשה ביותר, ואם תרצו, פעל גם למען האינטרס של מעסיקיו: בית הספר המקומי עמד להיסגר מחוסר תלמידים, על כל המשתמע מכך למשרדו (פחות תלמידים, פחות מורים - פחות מפקחים, פחות...).

המפקח עמד על הוספת שעות של לימודי-חול במסלול הת"ת של ביה"ס, ופלהיימר, הצמוד כל העת למנהל הת"ת הרב יחזקאל ליפשיץ - יצא ובא בין הצדדים עד לסיום המשא-ומתן.

בסופו של דבר, נסוג הת"ת מעט מתוכניתו המקורית, אך קיבל בתמורה תקצוב מלא. למי שמבין מעט בחינוך, מדובר בִּתמורה איכותית: כשיש לת"ת תקציב ליועצת שתטפל בחריגים, למורה לאומנות, ולִפעילות שתשמח את התלמידים – יש סיכוי אמיתי יותר שיצליח באותם 90% שנותרו מתוכניתו המקורית.

כיום, שנתיים אחרי האיחוד, ביה"ס במצפה יריחו הוא בעל שם מקורי: "תלמוד תורה ממלכתי-דתי" - אך הרבה מעבר לכך: האיחוד החזיר את אימון ההורים בביה"ס המקומי. כל ילדי הישוב, ללא יוצא מן הכלל, לומדים כיום בישוב! הורים ששלחו בעבר את ילדיהם לת"ת מִכמש המצויין, ולבתי הספר האיכותיים "מוריה" ו"אחינועם" בירושלים - החזירו את הילדים הביתה, אל תחת שרביטו של פלהיימר, המייצג הרשמי היחיד של ביה"ס המאוחד מול משרד החינוך.

"פלהיימר יודע מה זה חינוך תורני, ואני בטוחה שהוא ישגיח שלא יקצצו לנו משהו בצד התורני", אומרת אמא שהחזירה את בנהּ מבי"ס בירושלים, ואגב כך, גם החזירה לעצמה את שלוות-הנפש: "לשלוח ילדים בהסעות השכם בבוקר, לדאוג שההסעה לא תשכח להחזיר אותם, בגשם ובשרב - זה לא היה קל... אני מוצאת עצמי שואלת לפעמים: למה לא חשבנו על הפִּתרון הזה קודם לכן...?".

*

אמנם עדיין, מלאכת חיבור האוהל להיות אחד - לפנינו. עדיין יש לייצר את קרסי-הזהב, שיחברו את היריעות המגינות על מקדש-מעט זה שבלב המדבר. הילדים במסלול הת"ת הם כיום בכיתה ד', וככל שיגדלו - יתבהרו הבדלים שבינם לבין ילדי מסלול הממ"ד: ימי
פלהיימר מצדו, עושה הכל להבליט שהמשותף הוא רב לאין-ערוך על השונה: לילדי הממ"ד והת"ת יש מקהלה משותפת; לימוד בחברותות בימי שישי; אסיפות-הורים משותפות
לימוד נוספים בחופשים, צביון חינוכי שונה, וכדו'. משרד החינוך עמד על כך שמִּבנה הת"ת יעמוד בצמוד לביה"ס הממ"ד (והמועצה המקומית שמחה להצטרף ולהקים במהירות-שיא מִבנה כזה), ועם זאת הסכים, שגדר תפריד בין 2 המִּבנים, לסייע בשמירת ייחודיותו של כל מסלול.

פלהיימר מצדו, עושה הכל להבליט שהמשותף הוא רב לאין-ערוך על השונה: לילדי הממ"ד והת"ת יש מקהלה משותפת; לימוד בחברותות בימי שישי; אסיפות-הורים משותפות; ערבי 'סליחות', תעודה אחידה, פעילות "גמד וענק" – "והעיקר", הוא אומר בסיפוק, "חלפו הימים הלא נעימים, שאֵלה קראו לעבר ילדי הת"ת 'חֲרֵדוסים', ואלה השיבו ב'חילונים'! צריך להבין" - אומר הוא לאחר הרהור - "שהאיחוד הזה הוא בעצם נס... ממש כך. ולכן, בראש ובראשונה תודות לקב"ה. רב הישוב, הרב יהודה קרוייזר, נהג בחכמה גדולה כשהקשיב שעות לכל צד, וייצג אותו בפני הצד השני; משרד החינוך, מחלקת החינוך של 'מטה בנימין', אנשי הת"ת שאיני עושה דבר מבלי להיוועץ בהם – כולם-כולם שותפים לנס הזה, של ניצחון ההיגיון הישר, האחדות ואהבת ישראל".

אכן: "טובים קְשיי השלום - מיסורי המלחמה".

*

בראש חודש ניסן, מתחילים להקריב קרבנות בבית-המקדש, מתרומות מחצית-השקל שנאספו מכל ישראל במהלך חודש אדר. עבודת-ה' משותפת, בבית-מקדש המאחד את כיסופי האומה ואת כוחותיה הרבגוניים, אנשי-סֶפר ואישי-מעשה, בעיר שחוברה לה יחדיו ולא נתחלקה לשבטים.

את 'מחצית-השקל' הצנועה של משפחתי – שלחתי אפוא השנה ל"ת"ת-ממ"ד מצפה יריחו".