גובה "החורבה" מול נמיכות ההנהגה

העם מצפה למנהיג שיקום ויעז פנים וידבר על זכותנו על הארץ.

אהוד סטודניה , ז' בניסן תש"ע

אהוד סטודניה
אהוד סטודניה
ערוץ 7

את טקס חנוכת ביהכ"נ "החורבה" היה צריך לשדר בכל ערוצי הרדיו והטלויזיה. היה ראוי שביום זה יוקדש יום לימודים בכל מוסדות החינוך בארץ לשם לימוד ההיסטוריה את של ביהכ"נ "החורבה".

בכל כיתה היה צריך לערוך דיון על משמעות הקמתו מחדש, על ההיסטוריה היהודית ועל ההוויה הציונית כאחד. ברחובות הערים היה מקום לאוירה של חג באויר.

ביהכ"נ "החורבה" של רבי יהודה החסיד נחרב פעמיים ע"י שכנינו הערבים. פעם אחת, בגלל טענות עסקיות ופעם השנייה בגלל תבוסה בקרב  על העיר העתיקה. בשתי הפעמים הללו, ניצלו שכנינו הערבים את החולשה הרגעית של העם היהודי על-מנת לפגוע
את המראה של שריפת "החורבה" אין אנו צריכים לדמיין, חווינו זאת בעיננו הצופות כיצד שרפו הערבים את בתי-הכנסת של יישובי גוש קטיף
בחשובים שבסמליו .

את המראה של שריפת "החורבה" אין אנו צריכים לדמיין, חווינו זאת בעיננו הצופות כיצד שרפו הערבים את בתי-הכנסת של יישובי גוש קטיף.

גם הפעם כפי שקרה במלחמת השחרור, היהודים כבר עזבו המקום, האדמה נכבשה על-ידי האויב ,אך הצורך להרוס כל דבר המקודש לעם היהודי ולשרש כל סימן של קיום יהודים בארץ ישראל היה גדול יותר מכל דבר אחר.

להבדיל, זכינו שביהכ"נ "החורבה" הוקם מחדש ונחנך מול עיניהם הכלות של הערבים . הקנאה והארס כלפי המעשה הציוני הוא גדול וחזק, ולא לחינם הדבר כי הםמבינים מה שנשכח לעיתים מחלק מהעם, שהיהודים נאחזים באדמתם ולא עוזבים.גם אם לעיתים הם נאלצים לסגת הם חוזרים חזרה למקומם ומקימים שוב את ביתם.  הם מבינים שמי שחזר ובנה את "החורבה" יוכל לחזור ולבנות את בתי-הכנסת של גוש קטיף ואת בית המקדש ,במהרה בימינו, ועל-כך הם כועסים ומפחדים.


העם מצפה למנהיג שיקום ויעז פנים וידבר על זכותנו על הארץ, כמו הרב בר-אילן שזעק "הם לא יקבעו לנו" כשהאו"ם דרש את בינאום ירושלים, או לפחות כמו בן-גוריון שזלזל ואמר "אום שמום"
ואילו כלי התקשורת בארץ מדברים על עוד חנוכת בית הכנסת בירושלים בשם "החורבה"ושואלים האם העיתוי מתאים ומדוע יש צורך לעורר כעס אצל השכנים אוהבי השלום. הרי רק לפני מספר ימים גרמנו לכעס בינלאומי בכך שאושרה תוכנית לבנייה יהודית בשכונה בירושלים.

העם מצפה למנהיג שיקום ויעז פנים וידבר על זכותנו על הארץ, כמו הרב בר-אילן שזעק "הם לא יקבעו לנו" כשהאו"ם דרש את בינאום ירושלים, או לפחות כמו בן-גוריון שזלזל  ואמר "אום שמום" או אולי כמו בגין שלא חשש להעביר את "חוק הגולן" בכנסת ומול איומי ארה"ב בסנקציות זעק  "האם אנחנו מדינת ואסלים שלכם? האם אנחנו רפובליקת בננות?

במציאות אנו חוזים במנהיג רופס שנלחץ ומלחיץ את העם. פוליטיקאי ששוב ושוב מצטדק ומשדר חוסר -אמון במעשיו ומחפש דרכים לרצות את ה"פריץ".האם אין הוא  מבין מה שכל ערבי במזרח התיכון יודע, שמי שמגלה חולשה (כלפי האמריקאים) הוא שייאלץ לשלם אתהמחיר, והמחיר הוא לא פחות מההקפאה מלאה  של הבנייה כולל בירושלים.

מי ייתן ונתבדה!