בסקר האחרון שערך מכון הסקרים "מאגר מוחות" בניהולו של פרופ' יצחק כץ בנושא: "תפיסות העולם של בני נוער בישראל" עלו נתונים מרתקים וכלל לא מפתיעים על תפיסת עולמם ואמונותיהם של בני הנוער מקרב ערביי ישראל. מסתבר ש- 82 אחוז מהם רואים עצמם במידה בינונית עד רבה מאד כ"פטריוטים פלסטינים"; וש- 20 אחוז מהם סבורים שמותר להתנגד למדיניות ממשלת ישראל, כשזו לא מוצאת חן בעיניהם גם תוך שימוש בכוח.
ועתה לפרשנות הבלתי- נעימה והמקוממת שהסוקר הנכבד נרתע ממנה כנשוך נחש: מכל חמישה בני נוער ערביים, ארבעה רואים עצמם מזדהים עם ארגוני המחבלים הפלסטיניים השולטים ברצועת עזה וביהודה ושומרון, ואחד מכל חמישה מוכן לבצע פעולות התנגדות ("מוקאמה" בערבית) נגד מדינת ישראל וממשלתה. ועלינו להביא בחשבון כי חלק מהמשתתפים בסקר נזהרו מלהציג בנחרצות ובישירות את דעותיהם בעיקר בסוגיה השנייה, כי אז היה מגלה פרופ' כץ שאחוז ה"מתנגדים" האלימים צולח בקלילות את חמישים האחוזים.
נפלה המסיכה (!!) כל מי שבא במגע עם האוכלוסיה הערבית בערי וכפרי הגליל, המשולש והנגב בעשר השנים האחרונות, מבחין 
פעולות המיעוט הערבי בישראל נגד מדינתו נתמכות בכספי תרומות של ארגונים זרים אנטי- ישראליים אנטישמיים ואנטי- ציוניים, וזוכות לגיבוי משפטי ותקשורתי של ארגונים יהודיים אוטו- אנטישמיים המורכבים מאנשי שמאל קיצוני ואנרכיסטי
בתהליך הקצנה חמור שמתעצם והולך ביחסם למדינת ישראל. הם לא מכירים בלגיטימיות של המדינה וסמליה (הדגל וההימנון), בונים מערכת שלטון אוטונומית מקבילה, ומערכת חינוך מקבילה, מקימים ארגונים ועמותות החותרים חדשות לבקרים תחת השלטון הישראלי, צוברים נשק חם, מתעלמים מחוקי המדינה ומונעים בכוח ובאיומים אכיפה של שלטונות המס ומשטרת ישראל. מבצעים טרור חקלאי פרוע נגד חקלאים ורועים יהודיים, משתלטים על קרקעות הלאום ובונים רבבות בתים בלתי- חוקיים. מנהיגיהם הפוליטיים והדתיים מצהירים בריש גלי על תמיכתם באויבי ישראל וחלקם אף נפגשים ללא מורא, בארצות האויב עם מנהיגי מחבלים תוך הפרה בוטה של חוקי מדינת ישראל.
כל זאת בלי לומר מילה על חלקם המשמעותי של ערביי ישראל בעולם הפשע (רצח, סחר בסמים, "פרוטקשיין", גניבות רכב), ועל מעורבותם בתאונות דרכים.
הם מכנסים עצרות ענק של רבבות משתתפים, באום אל פחם ובסח'נין בהן רעולי פנים מניפים את תמונות גיבוריהם הצוררים חסן נסראללה ועימאד מורנייה וקוראים:
"הוי השהיד תנוח על משכבך, אנו נמשיך את המאבק", "בדם וברוח נפדה את אלקודס ואל אקצא", ואין פוצה פה ומצפצף.
פעולות המיעוט הערבי בישראל נגד מדינתו נתמכות בכספי תרומות של ארגונים זרים אנטי- ישראליים אנטישמיים ואנטי- ציוניים, וזוכות לגיבוי משפטי ותקשורתי של ארגונים יהודיים אוטו- אנטישמיים המורכבים מאנשי שמאל קיצוני ואנרכיסטי, וכמובן של פקידוני הפרקליטות, שופטי בג"צ וחבר מלחכי הפינכה הסובב אותם.
כל הפעולות הללו מבוצעות במסגרת תוכנית אסטרטגית מתואמת ומתוכננת שיש בה חמישה מישורי פעולה:
1. הפיכת הגליל לאיזור שיש בו רוב דמוגרפי ערבי מוצק של לפחות 60% מן האוכלוסיה (כיום בשנת 2010 הערבים הם 52%). יצירת איזור שיש בו רצף התיישבותי ערבי, ויצירת חיבור פיזי דמוגרפי בין הגליל התחתון לצפון השומרון (איזור ג'נין).
2. השתלטות על צפון "המשולש הקטן" – ציר נחל עירון (כביש 65) משני עבריו, והתחברות לציר כביש 574 (באקה אל ע'רביה- טול כרם) הנשלט כולו בידי ערבים. לצורך זה עושים הערבים מאמץ אדיר לסכל נסיונות להקים את ערים יהודיות המתוכננות באיזור – בחריש ובמזרח רמות מנשה.
3. השלמת הרצף היישובי הערבי בדרום ה"משולש הקטן"- משני עברי כביש 6, במרחב שממזרח לגוש תל- מונד – כפר סבא: טייבה – טירה – קלנסווה – קלקיליה – ג'לג'וליה – כפר קאסם ובנותיהן.
4. חתירה לחיסול הרוב היהודי בערים המעורבות במגמה להגיע בשלב הראשון לשליש מהאוכלוסיה בעיר. זה הצליח בעכו (32%) וביפו (30%), נמצא בתהליך מתקדם ברמלה (23%) בלוד (25%) בנצרת עילית (15%), פחות הצליח בחיפה (10%) ועתה מתבצעת חדירה שקטה לערים יהודיות שבהן לא גרו ערבים כמו כרמיאל וערד.
5. השתלטות על הנגב הצפוני בשלושה צירים רוחביים: כביש 31 (רהט- חורה – כסייפה – מבואות ערד), כביש 25 (שגב שלום – ערוער – מבואות דימונה), וכביש 222 (חלוצה – רביבים – רמת בוקר); תוך כיתורה של העיר באר- שבע, ויצירת רצף ישובים בדווים – ערביים בין דרום הר חברון ורצועת עזה. כבר כיום יש רצף כזה ונוצר מצב שבו בסיסים של צה"ל מכותרים וחייליהם חוששים לנוע בחופשיות בלילות; ומשטרת ישראל אינה מעיזה להיכנס לאיזורי השליטה הבדווית מבלי שתרכז כוחות גדולים.
ממשלות ישראל עוצמות עין מול התהליך האסטרטגי המסוכן ולא עושות מאומה לבלימתו וחיסולו. המידע המודיעיני עליו קיים במפורט
זה לא סוד כמוס שכוחות הבטחון נערכים לתרחיש והוקמו יחידות מיוחדות שתפקידן יהיה לדכא את המרד הפנימי ולפתוח את הכבישים לתנועה חופשית של צה"לוברור שביום פקודה כאשר תפרוץ מלחמה בין ישראל ושכנותיה, ינסה האויב הערבי המקומי לחסום את צירי התנועה בפני כוחות צה"ל, בגליל במשולש ובנגב ולבצע התפרעויות אלימות במרכזי הערים המעורבות. קדימון לכך ראינו ב"אינתיפדה הקטנה" של ערביי ישראל באוקטובר 2000; שהיתה התקוממות אלימה פנימית שבאה לתמוך בהתקפה חיצונית על ישראל.
זה לא סוד כמוס שכוחות הבטחון נערכים לתרחיש והוקמו יחידות מיוחדות שתפקידן יהיה לדכא את המרד הפנימי ולפתוח את הכבישים לתנועה חופשית של צה"ל.
אסור לנו להמתין ליום פקודה ולעימות שיהיה עקוב מדם ורב- אבידות. חיוני לפעול כבר עכשיו בכמה מישורים:
הפסקת ההשתלטות על אדמות הלאום וחיסול הבנייה הבלתי - חוקית תוך הריסה מסיבית של המבנים הבלתי- חוקיים. חיסול ה"ישובים הבלתי מוכרים" וריכוז הבדווים בנגב בעיירות מתוכננות וחוקיות בבניינים רבי- קומות. אכיפת חוקי המדינה החל מגביית מס הכנסה, מע"מ וארנונה וחיסול הביגמיה והפוליגמיה. הדברת הטרור החקלאי ותפיסת הנשק הבלתי חוקי; הוצאה מחוץ לחוק של הארגונים הערביים והזרים המשמשים כסוכני אויב וחותרים תחת אושיות המדינה, וחילוט כספיהם ורכושם. והחשוב מכל- העברת חוק יסוד בכנסת הקובע כי מי שאינו מכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית, לא שירת בצה"ל או בשירות לאומי לא יוכל לבחור ולהיבחר לכנסת.
במידה והממשלה וזרועות הבטחון לא יחלו לפעול, תחול הידרדרות חמורה במצבה הבטחוני של מדינת ישראל עד כדי סכנה קיומית.