לקח מהשואה

כשם שחובה עלינו לזכור את השואה הנוראית שאירעה לעם היהודי לפני כ60 שנה, עלינו גם להפיק ממנה את הלקחים הדרושים לעתיד.

מיכאל פואה , כ"ח בניסן תש"ע

מיכאל פואה
מיכאל פואה
עצמי

כשאנו עומדים ביום מיוחד ונורא זה אי אפשר לשאול למה?

המשא כבד ועצום, עוצמת הכאב והאסון מחייבת לאחוז במידתו של אהרון "וידום אהרון" ולקבל את הדין בהכנעה.

אבל יש שאלה שלא רק שמותר לשאול אלא חייבים לשאול. כיצד התרחש האסון הנורא? לא שאלה קנטרנית כגון: "למה הלכתם כצאן לטבח?" שנשאלה בבוז. אלא שאלה עניינית ורצינית שנותנת הרבה כבוד לנרצחים ומטרתה ללמוד ולהפיק לקח. לנסות להבין עד כמה שניתן כיצד מתרחש תהליך כזה, מה סימני האזהרה שלפני מעשה כנראה לא ניתן היה לקרוא אותם, ועתה לאחר מעשה
לנסות להבין עד כמה שניתן כיצד מתרחש תהליך כזה , מה סימני האזהרה? שלפני מעשה כנראה לא ניתן היה לקרוא אותם, ועתה לאחר מעשה מצווים אנו להיזהר בהם, כדין מי שנכווה ברותחין שגם מפושרים הוא מתרחק
מצווים אנו להיזהר בהם, כדין מי שנכווה ברותחין שגם מפושרים הוא מתרחק.

כדי להקל על האבחון נרחיק לתופעה דומה אבל רחוקה יותר, לימי פרעה מלך מצרים. פרעה החליט להתחכם לבני ישראל מתוך מטרה לשעבד אותם. באותו זמן היו בני ישראל אזרחים שווי זכויות במצריים, ואולי אפילו בעלי מעמד חשוב "האליטות" כמי שהיו מקורבים למלוכה מימי יוסף.

וכך כותב הרמב"ן בפירושו על התורה (שמות פרק א פסוק י)

"הבה נתחכמה לו, לא ראה פרעה וחכמי יועציו להכותם בחרב, כי תהיה בגידה גדולה להכות חנם העם אשר באו בארץ במצות המלך הראשון וגם עם הארץ לא יתנו רשות למלך לעשות חמס כזה, כי עמהם הוא מתייעץ, ואף כי בני ישראל עם רב ועצום ויעשו עמהם מלחמה גדולה אבל אמר שיעשו דרך חכמה שלא ירגישו ישראל כי באיבה יעשו בהם, ולכך הטיל בהם מס, כי דרך הגרים בארץ להעלות מס למלך כמו שבא בשלמה (מ"א ט כא)"

שתי בעיות עמדו בפני פרעה מסביר הרמב"ן. האחת, דעת הקהל של המצריים "כי תהיה בגידה גדולה להכות חנם העם אשר באו בארץ במצות המלך הראשון וגם עם הארץ לא יתנו רשות למלך לעשות חמס כזה". והשנייה, ההתנגדות של בני ישראל שיבינו שנלחמים בהם, וישיבו במלחמה גדולה.

את שתי הבעיות פתר פרעה בתהליך- תורת השלבים.

הוא התחיל בהבדלה כאשר שם עליהם שרי מיסים. ההצדקה היא כמובן "כי דרך הגרים בארץ להעלות מס למלך כמו שבא בשלמה", כלומר מעתה יהיו אלו שישלמו מס למלך כי הם גרים ויהיו כאלו שלא. המצרים בוודאי לא יתנגדו למהלך כזה שנראה מוצדק, ובני ישראל גם לא יעוררו מהומות בשביל קצת כסף.

וכך ממשיך הרמב"ן בהסברו (שמות פרק א פסוק יא)  

"שרי מסים למען ענותו שם על העם מס לקחת מהם אנשים לעבודת המלך, ומינה על המס שרים מן המצריים שיקחו מהם כרצונם אנשים לפי העבודה, חליפות, חדש או יותר יהיו בבנין המלך, ושאר הימים בביתו והשרים האלה צוו אותם שיבנו ערים לפרעה ויבן העם ערי מסכנות לפרעה במס הזה, וכאשר ראו שלא יזיק זה לעם קצו בחייהם מפניהם".

כשהתרגלו לשלב הראשון עברו לשלב השני וכך המשיכו. למעשה מהרגע שבני ישראל הסכימו להבדלה נחרץ גורלם. הם נכנסו מבלי משים למסלול שבו הם איבדו את כבודם, וכל מצרי התעלל בהם במסגרת החוק.

מדהים לראות כיצד הנאצים נקטו באותם שיטות ממש. כאשר התחילה התנועה הנאצית להרים ראש בגרמניה, היו היהודים מעורבים בחברה הגרמנית כמעט לבלי הכר. יהודים רבים היו בעלי מעמד גבוה מאוד בחברה. קריאה ישירה לרצח היהודים לא הייתה כפי הנראה יכולה לעבור. קשה פתאום ברגע אחד לראות בשכן, ברופא המשפחה, או במוזיקאי שאתה מעריץ אוייב שצריך להרוג. התהליך התחיל בהבדלתו של היהודי במכונת התעמולה הנאצית שנושא הדגל שלה היה העיתון דר שטימר. בעזרת קריקטורות הפך
ממשלת ישראל שנגועה בחיידקי חוסר הלגיטימציה לקיומה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי, ועוסקת רק בשרידות, נסוגה מעמדה לעמדה תחת לחץ, ומסכנת את קיומה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי
דר שטימר את היהודי לדמות אפלה חמדנית לכסף ודם, ומאיימת על שלום העולם. לאחר עליית הנאצים לשלטון היו אלו חוקי נירנברג שהפכו את הבדלתו של היהודי לעניין חוקי עוד טרם הפגיעה הפיזית.  רק לאחר שלש שנים תורגמה מחיקת כבודם ואזרחותם של היהודים לפגיעה פיזית בליל הבדולח. סימון היהודים בטלאי צהוב לאחר מכן היה שלב נוסף של הבדלה ומחיקת הפאן האנושי שביהודים, ומכאן הדרך לפתרון הסופי הייתה סלולה.

השנה היא שנת תש"ע, אולם הקולות שאנו שומעים ברקע הם קולות של תרצ"ה 1935. היום יש מנהיג של מעצמה כמעט גרעינית הקורא בקול ברור וחד להשמדתה של מדינת ישראל. מנהיג זה וראשי ארגונים אחרים הקוראים להשמדתה של מדינת ישראל מתקבלים בבירות העולם כמנהיגים לגיטימיים, בעוד ראשי המדינה ואלופי הצבא של מדינת ישראל נרדפים כאחרוני הפושעים.

העיסוק באיום הגרעין הוא טפל ושולי, לעומת דרישה חד משמעית לרוצץ את ראש הנחש מאיראן, וחבריו מלבנון ומעזה. ממשלת ישראל שנגועה בחיידקי חוסר הלגיטימציה לקיומה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי, ועוסקת רק בשרידות, נסוגה מעמדה לעמדה תחת לחץ, ומסכנת את קיומה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי. אנו זקוקים להנהגה אמיצה שיודעת לקרוא את התמונה בצורה מפוכחת ולפעול באומץ לטובת העם היהודי.