"השקט הזה יקפיא אותנו"

אם הממשלה תראה שהכל שקט למרות שגזרו עלינו גזרת ההקפאה, לא תהיה להם סיבה לחזור ולבנות. סכנת -- האדישות.

אהוד סטודניה , ז' באייר תש"ע

אהוד סטודניה
אהוד סטודניה
ערוץ 7

כבר יותר מארבעה חודשים שהבנייה ביהודה ושומרון מוקפאת ועומדת. אפשר לחלק  את תקופת ההקפאה עד כה  לשלושה שלבים.

השלב הראשון:
ההתמרדות – הצבור הבריא שיושב ביהודה ושמרון לא היה מוכן שיפגעו בזכויות האדם הבסיסיות ביותר שלו ומיד כשיצא "הצו" החלו פעולות מחאה מקומיות כגון איסור כניסת פקחים לישובים, חסימת צירים לרכבי הפקחים וכן הפגנה ארצית בירושלים ביוזמת מועצת יש"ע.

יש לציין שבשלב זה גם התנהגותו של שר הבטחון הגבירה את גובה הלהבות של ההתמרדות. שר הבטחון הורה לפקחי המינהל
עלינו להבין שהשקט הזה יגרום להמשך ההקפאה שהרי אנשי הממשל בארה"ב יסבירו לנתניהו "הנה אתם מסוגלים לשלוט על זה" ושר הבטחון יסביר לקבינט (השביעיה) "שהוא מצא את 'שביל הזהב'. אז למה לא להמשיך את ההקפאה?. האם רק בגלל שנתניהו הבטיח להפסיק את ההקפאה?!"
להיכנס לתוך הישובים בצורה מופגנת ובולטת למרות שלא היה בזה כל הצורך שהרי היו בידיו צילומי אוויר מעודכנים של הבנייה בישובים .כמו כן האכיפה של צו ההקפאה הייתה מאוד טוטלית וכל דבר שנראה כמו בנייה קודם כל ניתנה הוראה להקפיא ורק אחר כך לבדוק האם היא חוקית או לא. התנהגות זו גרמה לעימותים פיסיים והכאות של ראשי הצבור וצבור המתיישבים ע"י שוטרי יס"מ. מטרת שר הבטחון הייתה להראות לאמריקאיים מחד ולמתיישבים מאידך שההקפאה מתבצעת ועוד איך!

השלב השני:
הרגעה - שר הבטחון בעקבות לחץ פוליטי מימין נאלץ להפסיק את שליחת הפקחים בצורה מתריסה והחל לפעול יותר בצורה עניינית. ראש הממשל נפגש עם ראשי המתיישבים לצורך הרגעת הרוחות. נקבעה ועדה מיוחדת לשם תיקון צו ההקפאה שאומנם הוציאה תיקון אבל לא היה בו בכדי לספק את המעוניינים בהמשך הבנייה לפחות הצבורית, אבל בכל אופן עצם התיקון גרם להרגעה.

השלב השלישי:
התרגלות – השלב בו אנו נמצאים הוא השלב החמור ביותר מבחינת אוהבי ארץ ישראל. התושבים ומנהיגיהם מתרגלים למציאות של "הקפאת הבנייה" ומגלים שאפשר לחיות עם זה. מה עוד שמדי פעם אם אתה מתנהג יפה תקבל גם "צו'פר" משר הבטחון לדוגמא מבנה גן נוסף או מבנים יבילים לצרכי חינוך. דברים שכל תושב זכאי לו בצורה טבעית בתוך "ישראל הקטנה" הופכים להיות ביהודה ושומרון נושא למו"מ פוליטי  בין שר הבטחון לראשי המועצות ולימין הפוליטי.

שלב זה מאופיין כרגע בשקט פוליטי וצבורי והוא המסוכן ביותר .שקט זה משדר הן כלפי פנים והן כלפי חוץ "שאפשר לחיות עם  ההקפאה" מה שבהחלט אינו נכון. אפשר שהשקט נובע גם מהציפייה לסיום ההקפאה בספטמבר והחשיבה שכבר אין טעם להיאבק על דבר שעוד מעט ונגמר.

לדעתי ,אין הדבר כך כלל וכלל. עלינו להבין שהשקט הזה יגרום להמשך ההקפאה שהרי אנשי הממשל בארה"ב יסבירו לנתניהו "הנה אתם מסוגלים לשלוט על זה" ושר הבטחון יסביר לקבינט (השביעיה) "שהוא מצא את 'שביל הזהב'. אז למה לא להמשיך את ההקפאה?. האם רק בגלל שנתניהו הבטיח להפסיק את ההקפאה?!" והכי גרוע היא העובדה שכאשר ביהודה ושומרון ההקפאה כבר מוחלטת אז הנושא המרכזי הופך להיות הדרישה להקפיא גם בירושלים.

על כן בימים אלו צריך לשנות את האוירה הצבורית לכזו שתהיה מובנת לכולם מראש הממשלה, שר הבטחון ונשיא ארה"ב וגם עד לאחרון תושבי המדינה שאת ההקפאה הזאת אי אפשר להמשיך, נקודה.

רעיונות יש רבים וטובים  רק צריך להחליט ליישם אותם בשטח.