התפוררותו של השלטון החילוני

עלינו אך לפקוח את העינים, להביט בתוכנו ולהשכיל לנצל את מירב הכוחות הגלומים בנו, עלינו לצאת בהשתדלות טבעית ורוחנית.

הרב יצחק ברנד , י"ח באייר תש"ע

יהדות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

היחס למדינת ישראל שונה מציבור לציבור, החלק הדתי-לאומי  מביט היום באכזבה על השלטון המתעתע בהם שוב ושוב ומבטיח הבטחת שוא ומכזיב קשות או אף יותר מכך, הם  חשים כאילו החזון הגדול של "אתחלתא דגאולה" התנפץ לו בקול רעש גדול עם גלגלי הדחפורים ב'התנתקות' וכיוצא בו.

לעומת זאת הציבור החרדי עונה להם בגלגול עינים כלפי מעלה במין מבט של 'אמרנו לכם' לא אתחלתא ולא חזון אחרית הימים, ההיפוך הגמור הוא, והנה לכם הראייה, שלטון הרשע המשטה בנו ככל העולה על רוחו, בז לכל הקדוש והיקר ואף מבטל את הישגיו שכבר השיג, במחי יד, ופועל נגד חוקי התורה בכל הזדמנות.

כך או כך, בשני המקרים המסקנא אחת היא, ואת זאת בדיוק ברצוננו לבטל מכל וכל.


והנה תהליך ההתיישבות האדיר בא"י שאנו רואים כעת בימינו החל כבר אז להתקיים, שלב אחר שלב, צעד אחר צעד, בתהליך מופלא ושמימי
ארץ ישראל השוממה החלה להפריח סמני חיות עם עלית רבי יוסף קארו והאר"י ז"ל, רבי יהודה החסיד והאור החיים הקדוש, ואחריהם תלמידי הבעש"ט  ותלמידי הגר"א ושאר העליות, שבאו בעקבותיו, למרות  חבלי הקליטה, ויסורי א"י. והנה תהליך ההתיישבות האדיר בא"י שאנו רואים כעת בימינו החל כבר אז להתקיים, שלב אחר שלב, צעד אחר צעד, בתהליך מופלא ושמימי אשר סופו – קרי הגאולה השלימה – טרם הגיע, אולם נראה כי הפעם קרובה היא הגאולה, קרובה היא מתמיד.

ואחד מסימניו, חלק בלתי נפרד מתהליך הנו ... כן, הקמת המדינה בא"י!

לא, לא התבלבלנו, רואים אנו את מעללי השלטון הרשע על בשרנו יום יום. שעה שעה, נאנקים תחת גזרותיהם, כואבים אנו את כאב השבת המחוללת וחשים את תחושתם הכואבת של אותם האומללים שגורשו מביתם ללא רחם.

ואף על פי כן!!

וכל כך למה? ניטיב לבאר זאת בעזרת משל.

לבית משפחת מ' הגיע לקראת חג הפסח משלוח ענק, הכולל בתוכו ירקות ומספר נכבד של תבניות ביצים בכדי שיספיקו לכל ימי החג. בעוד אם המשפחה עסוקה בסדרי הירקות במקומם, כבר הספיק בן השנתיים לקפוץ על התבניות, ועד מהרה, לא נותר מכל מלאי הביצים כי אם תערובת דבוקה ודוחה של מה שנקרא בעבר ביצים...

האח הגדול יותר ראובן נזעק לחדר לשמע הקולות ונתקל באמו הסופקת כפיים בצער, מה יהיה, ביצים בלי קליפה אינו ראוים לשימוש באין להם את מעטפת-הקליפה המגינה עליהם מפני חיידקים ולכלוך, וכן שלא תשפך התכולה.  

הצטער ראובן בצערה של אימו ושמר את השבירה בלבו...

 למחרת, יוצא הוא לחצר ביתם, והבחין בתרנגולת הדוגרת על ביצים, והנה, לפתע נזעק הוא בבהלה, אימא!! ביצה אחת הולכת ופוקעת, עוד מעט כבר לא תהא ראויה עוד לשימוש.

והאימא יוצאת ומחייכת בסלחנות, הביצה שהנך רואה כעת הינה ביצה עם אפרוח שגדל והתפתח בתוכה, כעת , מימדי הקליפה שכמובן לא השתנו, נעשו צרים עליה, והאפרוח רוצה לצאת ולהשתחרר למרחבים....

לעומת זאת, הביצים שהובאו מהחנות נושאות בתוכן את תכולתן כביצים רגילות שהנך מכיר, נוזליות, ושברוריות הקליפה מגנה ושומרת עליהם, ובלעדיה, תכולת הביצים תשפך ובאין כלי מתאים , אף תאבד!

והנמשל – ברור הוא, הקב"ה ברחמיו דאג לעם ישראל אף בסערות התקופה, בזמנים של 'הסתר פנים' לכאורה, וזמן קצר לאחר חורבן יהדות אירופה, הוקמה מדינה שהיוותה מפלט לשארית הפליטה, אם כי מראשי הציונות הרשיעו מאוד ביחסם לניצולים, האימרה "פרה אחת מעמק יזרעאל שוה יותר מ1000 יהודים באירופה" עוד צורבת בהסטורית העבר במכוות אש, אולם למרות זאת ועל אף הכל, המצב הוטב בהרבה מהשלטון הבריטי שקדם לו, שערי הארץ נפתחו והמון יהודים זורמים לארץ בקלות יתירה.

קשה להסביר למה בחר הקב"ה למסור את השלטון דווקא לאינשי דלא מעלי, ליהודים פורקי עול, ובמילים אחרות 'לקליפת הרשע'  בכבודה ובעצמה...

יודעים אנו דבר אחד  -  ציבור שומרי תורה ומצוות, כפי שנראה באותו זמן, אודים מוצלים מאש, לא היה אז בכוחם ובמרצם לנהל מדינה על כל הכרוך בכך.

גלגל איפה הקב"ה את הענינים כך, שאת מושכות השלטון יקחו דווקא אנשים אלו, ריקים ופוחזים, בעלי חזון בטחוני גרידה, על פי רוחו של הרצל,  שכל קשר בינו ובין התורה הקדושה, אין בו ולא מאום, אולם כל זה היווה רק את הקליפה – תרתי משמע, לתהליך המופלא
הגיע הזמן שהקליפה מתחילה להישבר, שילטון הרשע מתחיל להתפרק, אין הם מסוגלים יותר לעמוד מפני לחץ אומות העולם, כי זה מיועד כעת לידיים אמיתיות הנאמנות להקב"ה
שהתרקם פה בארץ בתוככי היהדות הנאמנה. כוללים הוקמו, ישיבות, סמינרים ושאר מוסדות לבנות,  ותלמודי תורה על טהרת הקודש,  ה'אפרוח' שבתוכנו הולך ומתגדל, הולך ומתעצם.

הגיע הזמן שהקליפה מתחילה להישבר, שילטון הרשע מתחיל להתפרק, אין הם מסוגלים יותר לעמוד מפני לחץ אומות העולם, כי זה מיועד כעת לידיים אמיתיות הנאמנות להקב"ה.

הגיע הזמן, שהעגלה הריקה, זו שנותרה במשך כל השנים החולפות כפי שהיא, ריקנית לחלוטין, ולא השכילה לשלב את חיי התורה בתוך האידיאולוגיה, תפנה את דרכה לעגלתנו המליאה.

אולם בתנאי שנשכיל להשלים את יצירתו של האפרוח שבתוכנו, לתקן את כל הדרוש לתיקון, ולקיים את כל חלקי התורה בשלמות.

דוגמאות? בבקשה: מצוות השמיטה בא"י - מוטלת עלינו החובה לקיימה על כל פרטיה ודקדוקיה, בלא להסתמך על השתמטויות כדוגמת היתר מכירה.

מצוות התכלת שנתגלה בימינו, ואשר זכינו ויש בידינו לקיימה בהידור, אם רק נחפוץ.

וכן לימוד הלכות והשתדלות בענין קרבנות ובנין בית הבחירה, אשר כידוע החפץ חיים זצ"ל עודד מאוד, שנהיה מוכנים ועומדים כשתהא אפשרות לקיים, ויתכן גם לפני ביאת המשיח.

[במאמר מוסגר, אחד מסימניו של חלזון התכלת הינו שלבושו גדל עמו, (דברים רבא סוף כי תבוא) הקונכיה גדלה יחד עם החלזון, וזה להבדיל מקליפת הביצה שאינו גדל עמו, על כן קליפת הביצה מיועדת לשבירה בגידול האפרוח, מה שאין כן קונכית החלזון, ובנמשל, המלכות שמיועדת לשמירה על הציבור ולהובילה, מחייבת להיות בבחינת קונכית החלזון שגדלה יחד עם כל ההתקדמות של חלקי התורה אותה אנו מצווים לקיים, ושמשתדלים לקיים בפועל, כל זאת בניגוד לשלטון הנוכחי המשול לקליפת ביצה, שהוא כעת בתהליך שבירה]

כך או כך, נהיה מודעים לתהליכי הגאולה המתרחשים כל העת, נהיה מודעים לידי ההשגחה,  המנהלת כל פרט ופרט, נדע שהצבא שעושה חלק השתדלות על שמירת א"י, צריך להיות מחובר עם שמירת הקב"ה,  וכמו שנאמר אִם ה' לֹא יִשְׁמָר עִיר שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר:, נחדיר לתודעתינו, שלא ארצות הברית שומרת עלינו, ושלא היא שולטת כאן, רק הרבש"ע בכבודו ובעצמו.


עלינו אך לפקוח את העינים, להביט בתוכנו ולהשכיל לנצל את מירב הכוחות הגלומים בנו, עלינו לצאת בהשתדלות טבעית ורוחנית, ולהשלים ייעודינו בקיום כל חלקי התורה
ונזכיר עובדה, שאחרי הסכמת הקמת המדינה בתאריך המכונה כ"ט נובמבר 47', שארה"ב הסכימה עליה, הם חזרו בהם, ומשכו ידיהם, ודווקא רוסיה היא זו ששלחה נשק לעזור למדינה הצעירה, וארה"ב עזרה רק אחרי נצחון של מלחמת ששת הימים.

ואם כך, הרי לא ארה"ב ולא רוסיה הם ששולטים בנו ולא הם הסיבה שעוזרים לנו אלא הכל מידי הקב"ה, והם רק שלוחים, ולא נכנע לשום תכתיבים של אומה זו או אחרת,  ולא נכנע לטענה, אם לא תכנעו, לא נעזור לכם, והרי כעין זה אומרת המליצה, אין כסף לאדון זה, אבל יש כסף לאדון אחר, והרבה שלוחים למקום.             

עלינו אך לפקוח את העינים, להביט בתוכנו ולהשכיל לנצל את מירב הכוחות הגלומים בנו, עלינו לצאת בהשתדלות טבעית ורוחנית, ולהשלים ייעודינו בקיום כל חלקי התורה, לכבוש כל חלקי א"י, לא לוותר על שום חלק של א"י ולא למסור לגוי, לא בשש שנים ולא בשנת השמיטה,

או אז יוותר בידינו להתבונן מה שנאמר לנביא ישעיהו (פרק ס) שְׂאִי סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבֹאוּ וּבְנֹתַיִךְ עַל צַד תֵּאָמַנָה:

ונזכה למצב של "מלוך על כל העולם כולו בכבודך וידע כל פעול כי אתה פעלתו".