תקשורת עוינת מתנצלת

הקול הוא קול של "תנועות השלום העולמי" אבל הידיים אוחזות בחרב חדה השלוחה לא רק אל צווארה של מדינת ישראל, אלא מכוונת לרוחה ולנשמתה של האומה יהודית שקמה בארץ ישראל כנגד כל הסיכויים.

יוסי בלום-הלוי , י"ט בסיון תש"ע

יוסי בלום הלוי
יוסי בלום הלוי
צילום: עצמי
ישראל של יוני 2010 היא מדינה המצויה תחת מתקפה כללית ודה לגיטימציה גורפת. מעולם לא היה מצבנו בקרב אומות העולם גרוע יותר. אויבים בוגדניים מבית עם בריגאדות שמאל אנרכיסטי אירופאי וצבוע חברו לאספסוף ערבי, אסלאמי אנטישמי וקבוצות פרו-נאציות בכל רחבי תבל. השנאה לישראל בגין הצלחתה הלאומית חסרת התקדים, פריחתה הכלכלית,  המדעית והטכנולוגית הפכה לתחליף האולטימטיבי של שנאת היהודים הישנה נושנה מאירופה של ימי הביניים, של גירוש ספרד ואינוס יהודי פורטוגל לנצרות, לדיכוי ולהשפלה של יהודי המזרח בידי האסלאם הקנאי בכל הדורות.  

הציונות, כתנועת השחרור הלאומית של העם היהודי בארץ ישראל, זוכה לרצח אופי חסר ריסון מצד מדינות האיחוד האירופאי והחברה האירופאית הדקדנטית והמובסת שזה, מכבר נכנעה לפולשים הערביים המשלטים את רוח האסלאם על אירופה הצבועה והמפוחדת. 

הקול הוא קול של "תנועות השלום העולמי" אבל הידיים אוחזות בחרב חדה השלוחה לא רק אל צווארה של מדינת ישראל, אלא מכוונת לרוחה ולנשמתה של האומה יהודית שקמה בארץ ישראל כנגד כל הסיכויים.   

שנו אבותינו ואמרו: עם ישראל לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב, ואמירה נבואית זו מלווה אותנו בשיבת ציון ובחידוש ריבונותנו בארץ ישראל. רבים אויבנו, והמרים בהם באים מתוכנו, והמה מלשינים, שונאים, מוציאי דיבה, מרגלים, חורשי מזימות, מטילי חרמות, שועלים המחבלים בכרמים. תמצא אותם בכל ועידה של מכחישי שואה, מהם יהודים החושפים זרוע ממוספרת מאושוויץ ומכנים את בני עמם "כממשיכי דרכו של הרייך הנאצי". 

שופט ותליין יהודי מדרום אפריקה מאשים את ישראל וקציניה בפשעי מלחמה בעזה. ממזרח קם להיטלר ממשיך דרך בדמותו של נשיא איראן. סגנונו הוא נאצי, איומיו הם השמדה ורצח העם היהודי, דרכו המדינית מאופיינת בבוז גמור לערכים, למוסר האנושי, לתרבות של הכרה בזכויות הזולת.  

שקרים, שחצנות, וזלזול באומות העולם, ובמיוחד בחולשתן המוסרית ובדבקותן באנטישמיות הישנה, הוא נשקו החזק של אחמדיניג'אד, ראש וראשון לבריונים הטרוריסטיים של ציר הרשע הסורי, הצפון קוריאני, החיזבללאי, הוונצואלי, התורכי והברזילאי. איומיו להשמיד את מדינת ישראל והנבואות על קיצה הקרוב, לא הזיזו מעולם, ולא מזיזות אף כיום לארגון האו"מ שאיום שכזה על חברה אחרת היה מחייב פעולה מיידית נגד איראן. 

כך נשחק מעמדה של מדינת ישראל עד שגם נשיא ארה"ב, ידידתה של ישראל, שותף למזימה לחייב את ישראל – היחידה בין יתר המדינות הגרעיניות – שנדרשה לפתוח את מתקניה לבקרה של ועדת הגרעין של האו"מ ב- 2012. וכך הופך ארגון האומות המאוחדות לארגון הצבועות המאוחדות בשנאה לעם ישראל. מכל מאות הסכסוכים ברחבי תבל, רק הבעיה הפלשתינית מקבלת יחס מפלה וחסר תקדים נגד ישראל, וכל פעולה של הגנה עצמית מתקבלת בקרב הקהילייה העולמית של שונאי ישראל "כפשע מלחמה". 

והנה, מצאנו השבוע שהסנקציות המובטחות נגד איראן הגרעינית הפכו ללעג בינלאומי לרש, וישראל, אומה קטנה בים ערבי ואסלאמי גדול המתנכל לה, נדרשת לחשוף את נשקה הקיומי לעיני אויביה. 

17 שנים חלפו מאז הסכמי אוסלו. הסכמים קטלניים שלא הביאו שלום חרף הנסיגות, הרס ההתיישבות הפורחת בחבל עזה והבריחה המבישה ממנו. כמעט 1600 יהודים נרצחו על ידי הטרור הפלשתיני של חמאס ואשף. והבריחה מדרום לבנון הייתה תחילתו של גל הטרור החמור ביותר בתולדות מדינת ישראל. סוריה הטרוריסטית ואיראן חמשו את חיזבאללה והפכו אותו מקבוצת גרילה קטנה לצבא טרור מחומש בנשק טילי ארוך טווח, המחופר במערכי הגנה כחלק מהצבא הסורי וכוחות איראניים הפרוסים בסוריה ולבנון. 
תקשורת לאומית, במדינה מערבית דמוקרטית לעולם לא הייתה נוהגת בביזוי עצמי ובנמיכות קומה מתרפסת מתנצלת ואפולוגיסטית כפי שהתקשורת הישראלית נוהגת בעצמה ובנו, כלקוחותיה המבוזים

היה זה חלום ושברו, שלום וקברו של "חזון השלום" של השמאל הישראלי. אבל לקחים לעולם לא הופקו והלהג על "תהליך שלום" לא מת, הוא רק מתחלף מעת לעת בסיסמאות חדשות על "תהליך מדיני", "מפת דרכים", ו- "התנתקות היא הפתרון". 

שנים רבות חלפו מאז נחתם הסכם המוות עם ערפאת על מדשאות הבית הלבן. ומצב האומה הלך ושקע מדחי את דחי. ככל שנסוגונו עבור "השלום", כך גדלה השנאה, הרשעות והבוז כלפי מדינת ישראל והעם היהודי החי בה. איש כבר לא מכבד במזרח התיכון את מדינת ישראל ולא חושש ממנה. וכשאין כבוד בשכונה הפראית  והברברית הזו. גם אין חיים. אלפי טילים ארוכי טווח מצויים בידי איראן, סוריה, חיזבאללה, והחמאס בעזה.  

ישראל מכותרת ממזרח, מצפון ומדרום. מהשבוע שעבר גם מפלישה ימית מכיוון מערב. פקודה אחת מאיראן ומטחי טילים הרסניים יירו אל שטחה הצר של מדינת ישראל, אל שדות התעופה, מתקנים אסטרטגיים, מחסני חירום, ריכוזי צבא ותקשורת, ירי טרור אל מרכזי הערים צפופי האוכלוסין של ישראל.  

מאז ירה היטלר אלפי טילים אל בריטניה לאחר הפלישה לנורמנדי, לא נעשה תכנון רצחני כזה ופשע מלחמה לכל דבר, נגד אומה ריבונית אחרת שוחרת שלום.  

שמענו ערבים אזרחי ישראל האומרים בגלוי: "שירי של טילים אל ערי ישראל איננו פשע משום שמדינת ישראל היא 'מדינה נאצית', וכפי שבנות הברית הפציצו את ערי גרמניה במלה"ע  השנייה כך לגיטימי שהחמאס וחיזבאללה יירו לעבר ערי ישראל". 

דה-לגיטימציה היא הנשק של אויבי עם ישראל ומדינת ישראל, הוא מסוכן יותר מהטילים והרקטות, הוא משתק את תבונתם של רבים הרוצים להאמין שוויתורים בשטח יביאו שלום. 

הבה נזכר בימים שלא חששנו להלחם באויבנו כי האמנו בצדקת דרכנו ללא מורא תקשורת ואויב, שונא מחוץ ואויב מבית. נלחמנו בשדות הקרב והעורף נותר חסין מהתקפות כי אויבנו ידעו ויראו מכוחנו, כי ארוכה הייתה ידנו ומורא לא היה בלבנו להשיב להם שבע שבעתיים על מעשי הטרור שלהם. 

והיום, חולשה ומורא אוחזים במנהיגנו; יראים הם מדעת הקהל העולמית ואינם מפגינים כלפי העם והעולם את צדקת הדרך שהודגמה לנו על ידי שגריר ישראל באו"מ חיים הרצוג, לאחר מלחמת יום הכיפורים, כאשר אותו האו"מ ,העלוב וחסר המוסר הצביע ברוב קולות כי "הציונות הנה גזענות", ושגרירנו הנאמן, הטיח בפניהם נאום שעוצמת צדקתו הדהדה בין קירותיו האטומים של מוסד צבעו זה, ועיני העולם ראו כיצד קורע השגריר את ההחלטה המזוהמת ומפזרה לכל רוח.. 

משמעויות קרב הסכינים  בספינת הדגל של משט הטרור  

31 למאי 2010 היה יומה של צדקת הדרך הישראלית אל מול ההתגרות המאיימת ביותר לריבונותה ולביטחונה מאז תקומתה. ביום זה הגיע את חופי הארץ המובטחת המשט של ספינות הטרור איסלאמי, תורכי, ערבי, חמאסי שהיה המלווה באנרכיסטים, סמולנים ואנטישמים שונאי ישראל מכל רחבי תבל. 

תכנון המשט היה נדבך נוסף במלחמת ההשמד נגד מדינת ישראל. עוד קרב במלחמה שיעדה הסופי השמדתה הפיזית והרוחנית. רצו המארגנים התורכים  ועוזריהם מחוג הסרטן של הטרור הבינלאומי להוכיח שהישות הציונית במזרח הים התיכון איננה לגיטימית, אין לה גבול ולא ריבונות – זו פלשתין של הערבים – חלק בלתי נפרד מדאר-אל-אסלם (מרחב האסלאם הקדוש), ובמרחב הזה רשאי כל מוסלמי לאחר משט זה לנוע בחופשיות אל ארץ ישראל בדרך עזה היום, ודרך עכו, חיפה, יפו ואשדוד מחר. מכאן ואילך מותר להם להבריח נשק, מחבלים, אזרחים ולממש את "זכות השיבה" תוך התעלמות ממדינת ישראל ומזכויותיה כאומה שאיננה קיימת יותר. ומי יתקע כף לידנו ,שמצעד של מיליון מוסלמים כחזונו של קדאפי, לא יצא מחר את עבר גבולותינו? 

הקרב הסכינים הקמאי שנערך על סיפון האונייה התורכית בין לוחמי שייטות 13 לטרוריסטים, ייזכר לפיכך כאחד מהקרבות המכריעים ביותר לתקומת מדינת ישראל לא פחות מהקרבות לפריצת המצור על ירושלים וגירוש הצבא המצרי מארץ ישראל במלחמת השחרור, שחרור ירושלים ורמת הגולן במלחמת ששת הימים וצליחת התעלה במלחמת יום הכיפורים. 

היה זה ניצחון מכריע של העם היהודי בארץ ישראל על זכויותיו  הדתיות וההיסטוריות שאינן ניתנות לערעור, קרב שאין צודק וראוי ממנו כנגד אספסוף של פולשים ערביים ולגיון זרים אנטישמי מכל רחבי המזרח התיכון המכנה עצמו " ידידו של העם הפלשתיני", עם שאיננו עם ישות שאיננה קיימת אלא למטרה אחת של השמדת מדינת ישראל. 
 
תקשורת עוינת מתנצלת והיסטרית בשירות אויבי ישראל 

מאז נחשפו תוצאותיו של הקרב העקוב מדם על סיפון האונייה התורכית 'מרמרה' חזרה התקשורת הישראלית ובמיוחד Ynet, וערוצי הטלביזיה הראשון, השני ו- 10, והחלה לפעול בשירות התעמולה של אויבי מדינת ישראל. אין לדעת אם מטיפשות, או אולי מנורמה מוסרית ירודה אשר תמיד מצדיקה את האויב ומשיטה אצבע מאשימה כלפי ישראל המתגוננת. 

במימון המיסים ופרסומות של האזרח היהודי במדינת ישראל הופיעה בכל מהדורות השידורים המחליאות של רשתות השידור הישראליות הכרזה: "הסתבכות ישראלית בלב ים" , וכדי להוסיף רעל לכוס התרעלה שהתקשרות הישראלית משקה את צופיה, החלו הפרשנים הצבאיים לספר על "מלחמות גנרלים ופוליטיקאים, מי נתן את ההוראה להפעיל את השייטת בצורה שגרמה למות אזרחים בספינה, כמו על האשמות הדדיות בין הצדדים".  

תקשורת לאומית, במדינה מערבית דמוקרטית לעולם לא הייתה נוהגת בביזוי עצמי ובנמיכות קומה מתרפסת מתנצלת ואפולוגיסטית כפי שהתקשורת הישראלית נוהגת בעצמה ובנו, כלקוחותיה המבוזים. 

רק עמידה איתנה של עם ישראל נגד הדה לגיטימציה, ונחישות חסרת היסוסים היא האמצעי היחיד לבלום את המרד הגלוי והבגידה של חברי הכנסת הערביים במדינת ישראל. ישראל עומדת בפני מציאות מסוכנת ביותר שכל כולה הם ספיחיו של הסכם אוסלו הממיר – הסכם המוות השוחק את מעמדה של מדינת ישראל עד לנקודת הזמן הקריטית שבה איראן, תורכיה, סוריה וגרורותיהן הפכו לציר רשע המאיים צבאית על מדינת ישראל. 

נ.ב 

בחצות מופיע פרשן צבאי של עיתון הארץ, האדון ראובן פדה-צור כשהוא שופך את מררתו על המבצע בערוץ הראשון. לדבריו המתלהמים: ישראל היא מדינה "פיראטית" התוקפת במבצע חסר הצדקה מוסרית, אוניה אזרחית, במים הבינלאומיים ובניגוד לחוק הבינלאומי. "למה לא חיכו עד שתגיע  הספינה לתחום המים הטריטוריאליים של עזה ואז לפעול", שאל הפרשן המומחה לכל ויפה הנפש מעיתון הארץ. אז בואו ונבהיר כמה דברים: כאשר מתנהלת מלחמה טוטאלית, כזו שישות טרור לא מדינתית מנהלת נגד מדינה ריבונית, רשאי הצד המתגונן, זאת לאחר שעשה הכל כדי למנוע שימוש בכוח מזוין, לפעול נגד כוחות האויב גם במים בינלאומיים, שהריי כל המלחמות התנהלו ברחבי הימים השונים ולא רק בחופי המדינות, ולא צריך להזכיר את המצור הימי שארה"ב הטילה נגד קובה במשבר הטילים 1962, והאו"מ נגד צפון קוריאה, כדי לראות שישראל לא הפרה שום חוק, אלא אדרבא, שמרה על זכות להגנה עצמית. על כן טוב יעשה הפרשן של עיתון הארץ אם ילמד את החוק הבינלאומי, ולא ינצל את הבמה הטלביזיונית לתעמולה של אידיאולוגית ביטאון משפחת שוקן הנעשית במימון משקיע גרמני זר.